חזקת מסוכנות ההבדל בין פריצה לעסק לבין פריצה לבית מגורים

כתב האישום ביום 15/08/2021 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות הבאות: התפרצות למגורים לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 ולפי סעיף 29(א) לחוק העונשין, הסתייעות ברכב לעבור עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א-1961 וסעיף 29(א) לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 וסעיף 29(א) לחוק העונשין, זיוף סימני זהוי של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין, קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, נהיגת רכב שאינו רשום באיזו – ללא היתר עבירה לפי תקנה 578ב תקנות התעבורה תשכ"א-1961.

סירטון המתעד את הרכב מגיע אל הבית וחונה בחניה בזמן הפריצה לבית, סירטון מצלמות אבטחה מ"כלבו גדיר" בו נראה הרכב שזוהה במצלמה הסמוכה לבית, סירטוני מצלמות העסק של "כלבו גדיר" בהם נראים המשיב והשותף מבצעים קניות בכרטיס החיוב כרבע שעה לאחר הפריצה לבית.

לטענת המבקשת, קיימת חזקה תכופה כנגד המשיב שהשתמש בכרטיס החיוב הגנוב כרבע שעה לאחר ההתפרצות.

לאור האמור ובשים לב להודאות הנאשם בחקירותיו אשר להיכרותו ושהותו במועדים הרלוואנטיים באיזור האירועים המתוארים בכתב האישום ולאור הסרטונים המתעדים את חברו של השותף כמי שמאד דומה למשיב ועל ראשו משקפיים עליהם התגלה ד.נ.א. של המשיב, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס לכלל העבירות אשר יוחסו למשיב במסגרת תיק זה. עילת מעצר משזו מסקנתי לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית בתיק, סבורני כי קמה למבקשת גם עילת מעצר כנגד המשיב, בגין מסוכנות.

עוד נקבע בהילכת קונדוס כי מקום שהשהיה בישראל נוצלה ואולי אף יועדה למטרות ביצוע עבירות אחרות, יש לכך משום היבט של חומרה וכי יש מקום להבחין בין מי שבעברו אך עבירות של שהיה בלתי חוקית למי שלחובתו עבר פלילי עשיר יותר.

...

לאור האמור ובשים לב להודאות הנאשם בחקירותיו אשר להיכרותו ושהותו במועדים הרלוונטיים באזור האירועים המתוארים בכתב האישום ולאור הסרטונים המתעדים את חברו של השותף כמי שמאד דומה למשיב ועל ראשו משקפיים עליהם התגלה ד.נ.א. של המשיב, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס לכלל העבירות אשר יוחסו למשיב במסגרת תיק זה. עילת מעצר משזו מסקנתי לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית בתיק, סבורני כי קמה למבקשת גם עילת מעצר כנגד המשיב, בגין מסוכנות.

לאור הפסיקה ובנסיבות בהן מיוחסות למשיב שורה ארוכה של עבירות רכוש, אני קובע כי קמה עילת מעצר, הן משום המסוכנות הנשקפת מן המשיב והן משענייננו במשיב תושב שטחים ועובדה זו כשלעצמה מעלה חשש להמלטות מן הדין.

משזו איננה מונחת לפניי, מתייתר הדיון וההכרעה בעניין זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כתב האישום בכתב האישום נטען, כי עובר ליום 5.11.17 קשרו המשיבים קשר לפרוץ לבית עסק בשם "אושי אושי" הממוקם בקניון הזהב בראשון לציון (להלן: העסק) ולגנוב משם כספת.

זה השלב להבהיר, כי שני המשיבים מתגוררים בעיר ראשון לציון, ומכאן, לכאורה, לא ניתן לייחס חשיבות לכך שיכלי הרכב שלהם ניראו נוסעים באותו הבוקר ברחובות העיר.

ואולם, יש הבדל משמעותי ביותר בין חשד סביר, לבין ראיות לכאורה שיכולות להביא בתום ההליך להרשעתו של המשיב 1 במיוחס לו. אותה חוליה חסרה – העדר זהוי של המשיב 1 או של מכוניתו בקניון הזהב – יכולה היתה להתמלא אילו הבגדים שנתפסו בחזקתו היו תואמים לבגדים שלבש הפורץ.

עילות מעצר וחלופת מעצר העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר מסוג מסוכנות לרכוש הציבור.

...

" לדעתי, עניינם של המשיבים שבפניי נכנס בגדרי האפשרות השניה עליה עמד כבוד השופט נ' הנדל, תוך שאני סבור כי גם אם יינתן מלוא המשקל לראיות המבקשת, לא יהיה בכך להביא להרשעת המשיבים בתום ההליך.

דא עקא, בשלב זה של ההליך לא די בחשד סביר, והגעתי למסקנה כי קיימת חולשה משמעותית באפשרות להביא בתום המשפט להרשעתם של המשיבים במיוחס להם.

נוכח המפורט לעיל אני מורה על שחרור המשיבים בכפוף לכך שכל אחד מהם יחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪, ושבעניינו של כל אחד מהם תיחתם ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪, וזאת להבטיח את התייצבותם לדיונים, להימנע משיבוש הליכי משפט, והתייצבות לריצוי עונשם ככל שיורשעו.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 65985-03-17 בית המכס ומע"מ ירושלים נ' טבול(עציר) ואח' בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: מדינת ישראל תביעות ירושלים ואגף מס הכנסה המאשימה יוסף טבול ע"י ב"כ עו"ד יהודה שושן ועו"ד ליזה זלטין הנאשם גזר דין

[מועתק מת"פ 65985-03-17] כתבי האישום הנאשם שלפניי הודה והורשע בבצוע עבירות המפורטות בשני כתבי אישום, במסגרת שני תיקים, כפי שיפורט להלן, וזאת מבלי שהצדדים הגיעו להסכמה עונשית: ת"פ 27340-04-18 (להלן - תיק הסמים) – מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם החזיק בביתו בירושלים סם מסוג קוקאין במשקל 19.96 גרם נטו, שלא לצריכתו העצמית, ועל-כן הודה והורשע בבצוע עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

הוא גרוש ויש לו שני ילדים בני עשרה המתגוררים עם אימם, גרושתו.

לאחר שיחרורו מהכלא בשנת 2004 נישא הנאשם, נולדו לו כאמור שני ילדים, אך כעבור כחמש שנים, התגרש מאישתו ואף נסע לחו"ל. בהמשך חזר לארץ, הקים יחד עם אחיו עסק בתחום הבניה, שלדבריו נקלע לקשיים כלכליים ונסגר.

אשר לערך המוגן – אשר לתיק הסמים, העבירות אותן עבר הנאשם פוגעות בערך המוגן של שמירה על שלום הציבור ובריאותו מפני נגע הסמים, שאינו מבחין בין "סמים קלים" ל"סמים קשים", שתוצאות השמוש בהם וההתמכרות אליהם קשות, ארוכות טווח ורחבות הקף וחורגות מעניינו של אדם אחד, ונוגעות לכלל החברה.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה, לפי סעיף 40ט' לחוק העונשין – בין הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה יש לשקול את אלה, לעניין קביעת המיתחם: אשר לתיק הסמים – מדובר בהחזקה סם בכמות הגדולה מאוד מזו המוגדרת לצריכה עצמית ע"י אדם בגיר שחזקה שידע כי הוא מבצע מעשה אסור, ולכן הוא אחראי עליו בלעדית; הנזק שניגרם מסמים "קשים" דוגמאת קוקאין קשה ובעל השלכות רוחביות; הנאשם עשה כן בשל היתמכרותו, ועל פניו, החזקת כמות כה גדולה של סם, גם אם לצריכתו שלו, היא בגדר מעשה מתוכנן הפועל לחובתו של הנאשם.

...

בשל כל אלה, ובשל חומרת העבירות, אין מנוס מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

לנוכח כל האמור, המלצת שירות המבחן אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הנתונים שהוא עצמו פירט בתסקיריו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: אשר לתיק המסים – אני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל; אשר לתיק הסמים – אני גוזר על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, כאשר מתוך תקופה זו 3 חודשים יהיו בחופף לעונש בתיק המסים, ו-4 חודשים במצטבר – בסה"כ ירצה הנאשם בשני התיקים מאסר של 9 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק הסמים, על-פי חישוב שב"ס שיכריע – החלטתי לחפוף חלק מהעונש נובעת מטעמי נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, ומצבם הרפואי הקשה של הוריו, לגביו הובאו לי אסמכתאות; 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם את העבירות בהן הורשע בשני התיקים, בתוך 3 שנים מעת שחרורו; קנס בסך 20,000 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתו.

בפתח הדברים וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982 אני מודיעה על זכוי הנאשם מן המיוחס לו. מבוא בראשית ינואר 2022 היתחוללה מכת פריצות לבתי עסק בגבעת שמואל (ת/26, ת/27).

על פי חוות דעת המעבדה לסימנים וחומרים (ת/11) קיימת התאמה מלאה בין טביעת הנעל שהועתקה מבית העסק לבין נעל שהועברה לבדיקתם.

כך נעשה במקרים רבים (ראו למשל: רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (20.12.18) וכן ע"פ 28090-02-15 מדינת ישראל נ' אדרי (15.5.16) בהם החפץ שנתפס שלא כדין היה סכין; ת"פ 19411-04-14 מדינת ישראל נ' רפאל (13.5.15), שם החפצים שנתפסו היו שטר כסף מזויף וסם מסוכן (ערעור המדינה נדחה).

ההתפרצות המתוארת היא לבית עסק להבדיל מבית מגורים, מבלי שניגרם לעסק נזק בשל ההתפרצות ובסופו של דבר באירוע המתואר לא נגנב דבר.

אני דוחה את טענות ההגנה בהקשר זה ואומר ברורות כי לו נתפסה הנעל כדין, די היה בחוות הדעת כדי להציג תשתית ראייתית חזקה נגד הנאשם.

...

בסופו של דבר הוגש כתב האישום שלפני המייחס אחת מן ההתפרצויות לנאשם.

בית המשפט קבע כי "ככל שמדובר במומחיות הכרוכה בהשוואת נתונים, שוכנעתי מעדותו של המומחה שור כי יש לתת משקל משמעותי לנתוני ההשוואה שערך המומחה, מבלי שחוות דעתו נסתרה בחוות דעת אחרת [...] וגם לא בחקירתו הנגדית בפנינו [...] ואזכיר כי מדובר בראיה נסיבתית, אם בסופו של יום תהיה זו הראיה היחידה, לא ניתן יהיה לבסס עליה הרשעה, אך אין מניעה לשקללה עם יתר הראיות הנסיבתיות. ערעור על פסק הדין נדחה לרבות בסוגיית טביעות הנעל.

משנפסלו האזמלים כראיה נוכח אי החוקיות שהיתה כרוכה בתפיסתם – אני מורה על זיכוי הנאשם גם מאישום זה בעבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

סוף דבר יש מידה של קושי ציבורי בזיכוי אדם אשר קיימות נגדו ראיות כי ביצע את מעשה העבירה המיוחס לו. יש להניח שאיש המודיעין שהגה תכנית כיצד לאתר את הנאשם ולבסוף איתר אותו ואת חפציו ירגיש תסכול בשל כך שמאמציו, שנשאו פרי, לא הובילו לסיום ההליך בענישה.

ב"כ הנאשם ביקש להבחין בינו לבין נאשם 1, לגזור עליו עונש קל יותר, לצמצם את המאסר בפועל גם במחיק של הגדלת העונשים האחרים – המאסר המותנה והקנס.

טרם מעצרו התגורר בירושלים, בעל 8 שנות לימוד, בגיל 13 החל לעבוד בחברת קבלנות של קרוב מישפחה על מנת לעזור בפרנסת המשפחה.

רמת המסוכנות להישנות עבירות דומות בעתיד הוערכה כגבוהה, וקצינת המבחן נימנעה מהמלצה טיפולית, אם כי המליצה להמנע ממאסר ממושך אשר עלול להוביל להעמקה של ערכים ודפוסים עברייניים.

אין צורך להכביר מילים באשר לסכנה הנשקפת מהחזקה של כלי נשק הנעשית על ידי מי שאינם מורשים לכך, שלא למטרות ראויות כגון הגנה על בטחון המדינה או על שלום אזרחיה.

בהמשך לתיקון זה, בית משפט זה הדגיש בפסיקתו פעם אחר פעם, כי עבירות הנשק הפכו לחזון נפרץ, המביא לעיתים מזומנות לפגיעה בחיי חפים מפשע.

...

בסופו של דבר הודו שני הנאשמים בכתבי אישום מתוקנים.

לאור כל האמור אני קובעת בעניינו של נאשם 1 מתחם ענישה דומה דומה למתחם שקבעתי בעניינו של נאשם 1, בין 4-8 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

אני סבורה, איפוא, שיש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה, ובלגזור עליו עונש דומה לעונש שנגזר על נאשם 1.

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם עונש כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך 4.5 שנים בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.