חזקת השיתוף בנכסים טרום נישואין

עובר לנישואיהם, ביום 5.5.15, חתמו היחיד והמשיבה על "הסכם יחסי ממון טרום נישואין" (להלן – ההסכם המוקדם) בו קבעו כי יחול בעיניינם, ככלל, משטר של הפרדה רכושית, להוציא חשבון משותף אשר יפתח לצורך קבלת משכנתה לרכישת נכס מקרקעין.

גריעת היחיד מחשבון דיסקונט בשנת 2016 לא סתרה את חזקת השתוף שכן הוכח כי גם לאחר גריעת היחיד מהחשבון הוא המשיך להזרים את שכרו לחשבון דיסקונט ואף היה בידו לחייב חשבון זה. הנאמן טוען כי הוכחו יסודות סעיף 220 לחוק.

...

המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות.

חלוקת כספים שנותרו בחשבון הפרטי הגעתי למסקנה לפיה דין עתירת הנאמן לחייב את המשיבה להעביר מחצית הכספים בחשבון הפרטי מכוח "איזון הכספים בין הצדדים" להידחות.

התוצאה לאור האמור אני מקבל את הבקשה בחלקה ומורה למשיבה להעביר לקופת הנשייה את מחצית הכספים שהיו בחשבון דיסקונט נכון ליום 4.9.17 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

אני דוחה את בקשת הנאמן לחייב את המשיבה להעביר לקופה את מחצית הכספים שנותרו בחשבון הפרטי.

בהסכם דנן אומנם לא נכתבה מפורשות הכותרת 'קדם־נישואין' או 'טרום־נישואין' והמונחים 'נישואין', 'חתונה' ודומיהם אף לא הוזכרו בו, אולם הוצהר בכותרתו וכמצוטט לעיל "הסכם זה יחול רק במקרה של גירושין בין [פלוני] ו[פלונית]" אף בגופו של ההסכם – בסעיף העוסק בנכס שבמוקד ההיתדיינות שלפנינו – נאמר "במקרה של גירושין בין [פלוני] ו[פלונית] יישאר הבית", וכידוע לכול: אם אין נישואין גירושין מניין? לדידנו ברורים הדברים ודי באמור עד כה, אולם להוציא מליבו של מי שיסבור כי למרות זאת נחוצה כתיבת המונח 'נישואין' ב'שם המפורש' נוסיף גם זאת: בית הדין בדברו על אי־הצורך באישור הסכם שבין ידועים בציבור הסתמך על פסיקת גם בית המשפט העליון בע"א 640/82 (חנן כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1) 673 (1985)) שקבעה: גם אם אין החוק מגדיר את המושג 'בני זוג', אך ברור הוא, כי הוראותיו לא יחולו אלא על מי שהם בני זוג נשואים.

רשומי הבעלות בנכס, השינויים בהם ומשמעויותיהם ועוד נוסיף: המערערת טוענת כאמור כי בית הדין היתעלם ממשמעות רישום הבעלות שנעשה לאחר ההסכם ושלדעתה אמור לגבור על ההסכם, וזאת על פי סעיף 125 לחוק המקרקעין ומהנסיבות אשר לדעתה יוצרות חזקת שתוף ספציפי בנכס, למרות ההסכם.

...

נוכח האמור ואף נוכח טענותיהם השונות של הצדדים, הטענות בדבר הסכמים כאלה ואחרים שלגביהם הם חלוקים, בדבר הסכמים שבעל פה (סעיף 7 לכתב התשובה של המשיב) – אף שלהללו לכולי עלמא אין תוקף בכל הנוגע למקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969), טענות המשיב בדבר היות המערערת 'נאמנת' בלבד וכו' מצאנו לנכון לבחון את שינויי הרישום שנעשו בנכס במרוצת השנים.

לסיכום הסכם הממון בין הצדדים אינו תקף על פי חוק, אף לו היה תקף לכאורה לא היה ניסוחו מחייב את המערערת במאומה בנוגע לנכס מושא דיוננו, ואם לא די בכל זאת הרי שפעולות הצדדים מוכיחות גם על הסכמה לביטולו – לו היה תקף ומחייב – ועל נתינת הנכס במתנה בניגוד לו. מסקנות סוף דבר: אנו מקבלים את הערעור בכל הנוגע לתוקפו של 'הסכם הממון' שנכרת בין הצדדים בשנת 1994 וקובעים כי הוא משולל כל תוקף משפטי; לא חייב את המערערת בנוגע לנכס הרשום על שם הצדדים והמצוי ברח' [א'], ירושלים; ואף לו היה תקף ומחייב – בוטל, לפחות בנוגע לנכס זה, לאחר מכן.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש לבית הדין האזורי תביעה בענייני איזון משאבים וחלוקת רכוש ובכל עניין אחר שימצא לנכון ושלא הוכרע בפסק דין זה. פסק דין ומתן הוראות אנו מקבלים את הערעור בכל הנוגע לתוקפו של 'הסכם הממון' שנכרת בין הצדדים בשנת 1994 וקובעים כי הוא משולל כל תוקף.

לאחר שהבנו את מהותו של חוק יחסי- ממון, מובנת הנפקותא לגבי סמכות אישור אימות הסכם ממון שעורכים בני זוג באמצע שנות נישואיהם שהיא רק בסמכות ערכאה שיפוטית, היות וזה כמו שאין סמכות לנוטריון לאמת הסכם ממון שבא לבטל הסכם ממון קודם שנערך טרום נשואי הצדדים, הוא הדין שאין בסמכותו של נוטריון לבטל הסכם ממון לאיזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון שחל מתוך הסכמה מכללא עם נשואי הצדדים.

כבר כתבתי בפסק דין (תיק 999700/1 נתניה), שכידוע דרך האבחנה השיטתית לחזקת השתוף בנכס ספציפי לאחר שכבר לא עומדת לצדדים חזקת השתוף הכללית, (שהרי אנו עוסקים בבני זוג שנישאו לאחר כניסתו של חוק יחסי ממון) היא ע"י שיכנוע בית הדין שאכן היתקיימה כוונת שתוף מוכחת.

...

לאור כל האמור, המסקנה העולה: התביעה נדחית.

הרב אברהם מייזלס – אב"ד לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן: לדעת הרוב, התביעה מתקבלת.

לדעת המיעוט, התביעה נדחית.

עוד הדגיש את העובדה, שבשונה משתי דירות המגורים של הצדדים שנרשמו ע"ש שניהם, למרות שחלק גדול מהמימון נבע מתמורת דירה שהיתה לבעל טרום נישואין – דירה זו נרשמה על שם הבעל בלבד, והאשה לא ערערה על כך במשך 16 שנה.

לעומתו, ב"כ האישה האריך להביא מקורות משפטיים מרובים שיש חזקת שתוף בנכסים שנרכשו במהלך החיים המשותפים כאשר היה מאמץ משותף, ואחרי שקמה חזקת השתוף, על הטוען לסתור את חזקת השתוף "להראות כוונה של ממש שלא לשתף את הרכוש". לטענתו לא הייתה קיימת כל הפרדה רכושית (אולם, נראה לקמן שהדברים אינם ברורים), ולכן קמה חזקת שתוף.

(יש להזכיר שוב שבני הזוג נישאו בשנת 1971, טרם חלות חוק יחסי ממון, ולכן קיים כלפיהם משטר חזקת שתוף, בו אנו זקוקים לכוונת שתוף בנכס.

...

מ"מ, לאור כל הספקות הנ"ל שהעלנו, ולאור טענותיהם הסותרות של הצדדים, הן במישור העובדתי של מימון הדירה והן במישור המשפטי של כוונת שיתוף, נראה לנו נכון לפשר בדבר.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: זכות הבעלות בדירה ברח' רגר [.

XXX ב חיי הנישואין נקלעו למשבר והצדדים אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג. וכיום מתגוררת XXX והנתבעת עברה להתגורר ביישוב XXX התובע מתגורר בבית המגורים ב XXX בדירה שכורה בעיר הסכם טרום נישואין בתאריך 24.5.2007 נחתם בין הצדדים הסכם ממון בפני נוטריון (להלן: "הסכם ממון").

הצדדים הצהירו כי ההסכם יחול הן לתקופה שלפני הנישואין והן לתקופה שלאחר הנישואין במידה ויינשאו (ס' 2 א' להסכם) וכן הצהירו כי "לא תהא חזקת שתוף לעניין

הוסכם כי הפרדת הרכוש בין הצדדים חלה ותחול לגבי כל רכוש ונכסים שיהיו לכל אחד מהצדדים בעתיד וכי אין בעצם החיים המשותפים או הנישואין (במידה ויינשאו) כדי ליצור שתוף ברכוש או להטיל על צד אחריות לחובות מישנהו.

...

השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא, האם החובות בחשבונות הבנק של התובע הם חובות משותפים? חומר הראיות שהונח בפני לרבות עדויות בעלי הדין מביאני למסקנה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

לסיכום חוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 מאפשר לבני זוג להתנות על הסדר של איזון משאבים בענייני הרכוש באמצעות הסכם ממון והסכם כזה יש לכבד.

לאור כל האמור בפסק דין זה, התביעה נדחית.