חזקת הידיעה וחזקת ההמצאה במשפט

די בכך שהקונה, שהנה גסתו של החייב – אשת אחיו, רכשה את זכויותיו של החייב במקרקעין מכונס הנכסים שמונה למכירתם על ידי הבנק, בעת שהחייב כבר היה פושט רגל, כדי ליצור חזקה בדבר ידיעתה על מצבו הכלכלי הקשה של החייב.

המשיבה המציאה לבית המשפט 7 אישורים על הפקדות מזומנים בסך כולל של 500,000 ₪, שלטענתה היא או בעלה הפקידו לחשבונה של החברה החייבת בבנק להשלמת רכישת זכויותיו של החייב במקרקעין.

...

כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים בענייננו שני היסודות של החריג שבדין, קרי – תמורה בת ערך ותום לב. על כן, הנני קובע כי הוכחה במקרה שבפניי 'הענקה', שדינה להתבטל כלפי הנאמן.

מאידך, לא שוכנעתי כי המשיבה מימנה את רכישת זכויותיו של החייב במקרקעין ממקורות הוניים שלה ו/או של בעלה ו/או מהלוואות שנטלו.

לפיכך, אני מורה כדלקמן: מאחר והבנק קיבל את התמורה עבור הנכס לשביעות רצונו בהליך של כינוס הנכסים שאושר על ידי ראש ההוצל"פ, תמורת זכויותיו כנושה מובטח, הרי שהבנק אינו צריך להשיב סכום כלשהו.

הוא טוען כי יש לשקול היטב גם את נושא ההמצאה ולקבוע כי אין להחיל את חזקת הידיעה ולבטל את פסק הבוררות בשל הפגמים שנפלו במסירה.

ראו : ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595 (1990), שם בעמ' 602: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלוואנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו". ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.08) שם בפיסקה 26 מפי כב' השופט ס' ג'ובראן : "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. היתנהגות כגון דא, בהיעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט  בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפי הדין ההמנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגירסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". חיבורו של המלומד יעקב קדמי, "על הראיות, הדין בראי הפסיקה" חלק שלישי 1649-1650 (2003)).

...

אני מקבלת את עמדת המשיבים, כי המבקש קיבל לידיו כדין את ההזמנה לדין, שקדמה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לסיכום פרק זה אומר, כי אין מקום לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, אף לא מתוקף שיקול דעת בית המשפט.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן: הבקשה לביטול פסק הדין מיום 10.1.12 שאישר את פסק הבוררות, נדחית בזה.

בית משפט השלום בחדרה תא"מ 17128-04-17 נכאש נ' זייד מספר בקשה:5 בפני כב' הרשם שמעון רומי מבקש/נתבע סעיד זייד ת.ז.061265930 משיב/תובע איהאב נכאש ת.ז. 029154671 החלטה

הסימוכין בתשובת התובע לעניין חזקת הידיעה עוסקים בהמצאת פסקי דין או החלטות ושם נקבע שבמקרים מסוימים ניתן להסתפק בידיעה ולא בהמצאה לצורך מניין הימים להגשת ערעור או בקשה החלטה וכדומה.

...

מכל אלו סבור אני כי יש להורות על ביטול פסה"ד מחובת הצדק בשל פגם בביצוע המסירה.

לענין זה הפנה בית המשפט המחוזי בחיפה ל-ע"פ 2514/92 מ"י נ' רחמים, פ"ד מו(3) 771 (1992), בו קבע כבוד הנשיא מ' שמגר: " 6. (א) קיומה של ידיעה יכול להיות מוסק מהודאה מפורשת של הנוגע בדבר או מעדותו הישירה של מי שהשמיע דבר נושא הידיעה באוזני הנאשם; אולם יכול גם שהיא תילמד מן המסקנה ההגיונית העולה מתוך מערכת הנסיבות העובדתית. מבחינה זו אין בסעיף 67 [לפקודת התעבורה] כדי לגרוע מן הסמכות הכללית של בית המשפט להסיק דבר קיומה של ידיעה או דבר קיומה הסמוי של כוונה בליבו של העבריין, מתוך מכלול העובדות שהוכחו בבית המשפט. לשון אחר, ניתן להסיק מן הנסיבות דבר קיומה של ידיעה, אף אם הנאשם טוען כי לא ידע.

מה נידרש על מנת להקים חזקת מסירה, אשר אם לא תופרך תוביל לחזקת ידיעה? לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומים, התקנה הרלוואנטית היא תקנה 550 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שעניינה הודעה בנוגע להתליית רשיון לפי שיטת הניקוד (ראו תקנה 549 ותקנה 551(ה) המחילה אף היא את תקנה 550 בענין הודעה לנהג).

סעיף 237(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – המסדיר המצאה רגילה בפלילים, להבדיל מההוראות כגון תקנה 550 לתקנות התעבורה אשר מקילות את הדרישות להקמת חזקת מסירה – מציין מפורשות "אישור מסירה". אולם בעניינינו כאמור הדין החל הוא תקנה 550 ולא סעיף 237; תקנה 550 אינה דורשת אישור מסירה; והנתבעת הוסיפה לעצמה נטל רק להצגת אסמכתא למסירה, ולאו דוקא הצגת אישור מסירה.

...

המסקנה המתבקשת, לאור החקיקה והפסיקה המובאת לעיל, היא שבעת מקרה הביטוח ידע התובע על ההתליה; ולפני מקרה הביטוח הוא לא ביקש לדחות את ההתליה, לא שילם אגרה וגם לא ביצע קורס נהיגה נכונה.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך של 9923 ש"ח. ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר התובע לא ביקש לחקור את המוסר, שהתייצב לדיון בביהמ"ש. מכל מקום, די בכך שהתובע אישר שקבל את כתב התביעה כדי לחייב אותו לוודא הגשת כתב הגנה מטעמו במועד החוקי, וכדי להקים חזקת ידיעה אודות האפשרות של מתן פסק דין על יסוד התביעה בלבד, אם לא יוגש כתב הגנה במועד.

יתר על כן, לפי אישור מסירה שצורף לראיות הנתבעת 1, התובע קיבל מבית המשפט המצאה ביום 18/8/18 (לאחר מתן פסק הדין), לכתובת מגוריו בתרשיחא.

גם בעיניין המצאה זאת הנתבע הסתפק בסרוב לחתום, לא מצא לנכון לבדוק מה משמעות דבר הדואר שהומצא לו כדין, והתעלם מההליך שמתנהל נגדו, למרות שידע על קיומו.

...

נוכח הנ"ל, אני קובע כי סך כל הנזקים שהוכחו ע"י התובעים עומדים על סך של 6,560 ₪.

לסיכום אשר על כן – אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1 ומחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סך של 3,280 ₪ בתוספת החזר הוצאות משפט בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪.