(-) במקרים חריגים, ובתנאי שיש חיוניות לאייש באופן מידי את המשרה במינוי קבע - ואין פיתרון סביר והולם אחר – ניתן לבחון את האפשרות לאייש את המשרה במינוי קבע על אף שמדובר בתקופת בחירות, ובילבד שמדובר במינוי מקצועי מובהק, ובהיעדר זיקה של המתמנה לאחד משרי הממשלה.
למרות קושי זה, מהנחיית היועץ עולה, כי ככלל, האיזון הראוי בין מכלול השיקולים בתקופת בחירות הוא דוקא איוש המשרה במינוי זמני, וחזקה על היועץ המשפטי לממשלה כי הביא בחשבון את החשש הנידון במסגרת גיבוש הנחייתו.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי "אופייה ומהותה של הועדה המייעצת מקהה במידה רבה את הקושי הנובע מהכבילה לכאורה של שיקול דעת הממשלה הגלום במינוי לתקופה של 8 שנים". בהקשר זה צוין כי מדובר בועדה מייעצת, מקצועית, נטולת סמכות ביצוע, וכי יו"ר הועדה נבחר מתוך מאגר מוגבל ומצומצם ביותר של שופטי בית המשפט העליון בדימוס, ולאחר היתייעצות עם היועצת המשפטית לממשלה, כך שלא מתעורר חשש מוגבר לכריכת שיקולים מפלגתיים ואישיים בהליכי המינוי ערב בחירות.
יתרה מכך, החשש שבבסיס מדיניות הממשלה שעמו נועדה החלטת הממשלה 3839 להיתמודד, ואשר בגינו נקבע כי בתפקידים מסוג זה יש למנות את נושא המשרה לתקופת כהונה אחת, ארוכה ו"חוצת ממשלות" – מיתקיים רק במידה מצומצמת מאוד במקרה של מינוי יושב ראש הועדה במינוי זמני או במינוי "אד-הוק". כך, בהתאם להחלטת הממשלה 3839, מדובר במינוי מקצועי של מי שכיהן כשופט בבית המשפט העליון, שחזקה עליו כי יפעיל את שיקול הדעת שלו במסגרת תפקידו בועדה באשר לטוהר המידות של המועמדים הרלוואנטיים, ללא קשר לשאלה האם הוא מבקש כי כהונתו בועדה תוארך.
כפי שהבהרתי לעיל, דוקא אם מדובר במינוי רק לצורך בחינת מינויו של הרמטכ"ל, הרי החשש האפשרי מפני רצון של יושב הראש שיתמנה "לשאת חן" בעיני הממשלה שמינתה אותו – מאבד לחלוטין מתוקפו, שכן הוא יסיים את כהונתו לאחר בחינת מינוי הרמטכ"ל.
אעיר עוד כי לו היה המינוי לתפקיד יושב ראש הועדה נעשה כמינוי זמני (באופן שהיה אולי מאפשר את הארכתו גם לאחר שתיבחר הממשלה הבאה), אינני סבורה כי יש ממש בחשש לפיו המועמד שייבחר ינסה "לכוון את עמדתו" לזו של הממשלה כדי שהמינוי שלו יוארך.
...
אולם אני סבורה כי מדובר בשרשרת הנחות לא הכרחית ביחס לאופן בו תופס הציבור את החלטת הממשלה על המינוי (ההנחות כי הציבור "אינו סומך" על החלטת הממשלה למינוי "אד-הוק", אולם יסמוך על אותה החלטה עצמה אם היא נוגעת לתקופה של 8 שנים).
מעבר לעובדה שמדובר במספר הנחות תיאורטיות שכלל לא ברור אם יתרחשו, אני סבורה כי גם המסקנה בדבר אמון הציבור במקרה כזה מוטלת בספק ואיננה מסקנה הכרחית.
סיכומו של דבר, אני סבורה כי אף שמינויו של המשיב 4 לתפקיד יושב ראש הוועדה הוא מינוי ראוי, הרי לאור העובדה שהמינוי נעשה בתקופה בה מכהנת ממשלה יוצאת הנדרשת לנהוג בריסון – היא אינה יכולה למנות אותו לתקופת כהונה מלאה אלא עליה למנות יושב ראש לתקופה קצרה יותר, באופן שמינוי הקבע ייעשה על ידי הממשלה הנבחרת.
