לעניין זה הפנה ב"כ הנתבעות לפס"ד סומך, שם נקבע כי "קביעתו של סעיף 92 ב' לפקודת השיטריות כפופה לסעיף 23 א' שבה וחותמת של חברה אשר הוטבעה בידי אדם אשר לא הורשה לחייב את החברה, אינה שטר של החברה. ראינו לעיל כי הרשאה להטביע את חותמת המשיבה ניתנה רק לשני מנהלים, ומכיוון שחתימתו של שלייפר על השיטריות הנדונים לא הייתה מלווה בחתימתו של מנהל נוסף, לא היה בה כדי לחייב את החברה כלל ועיקר" (ציטוט מתוך ע"א 126/65 סומך נ' "משב" שירות ביטוח והשקעות בע"מ ואחרים, פד"י י"ט (3) 50, 55).
ב"כ התובע הפנתה לפסיקה וטענה כי על פיה, די במסמך שישא את חותמת החברה ובלבד שהחותמת לא הוטבעה על ידי מי שאינו רשאי להטביעה.
...
דינה של טענה זאת להידחות.
לאור האמור לעיל, הנני קובע כי הבנק הינו "אוחז כשורה", ולכן כל טענה שיש לנתבעות בעניין כישלון תמורה מלא ו/או קיזוז אינן יכולות לעמוד להן כנגד התובע, וזאת מכוח סעיף 37 לפקודת השטרות לפיו:
"...
לאור האמור לעיל הנני מקבל את התביעה, מורה על המשך ההליכים בתיקי הוצל"פ שמספרם 01-02086-72-2, 01-02088-72-4, 01-86839-02-3, 01-10309-72-3, 01-86842-02-3 ו-01-10305-72-9, ומחייב כל אחת מהנתבעות יחד ו/או לחוד לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.