חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות ומדיניות הפיטורים

יומיים לאחר מכן, קרי - בתאריך 26.02.19, הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין ולאחר קבלת תגובת הנתבעת, המליץ בית הדין לנתבעת, מתוך יעילות והכרה במדיניות בתי הדין, כי תסכים, לביטול פסק הדין שניתן ביום 24.02.19, וזאת ללא צורך בדיון וחקירת המצהירים באשר למחדליהם הנטענים, כאשר נושא זה ימצא ביטוי בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שיפסקו לזכותה.

על מערכת היחסים בין הצדדים חלים, בין היתר, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הוראות התקשי"ר וחוזרי מנכ"ל המשרד לשירות דת. בחודש 01/2014 פירסם המשרד לשירותי דת חוזר מנכ"ל (להלן: "חוזר המנכ"ל") בו נקבע בין היתר, כללים לעניין הדיווח על ימי חופשה ומחלה של רבני הישובים והרבנים האזורים (חוזר המנכ"ל צורף כנספח ג' לתביעה).

הליך זה הסתיים בפסק דין, שניתן בתאריך 06.09.18 בו לאחר שבית הדין סקר ועבר בהרחבה ובפירוט על כלל העדויות והראיות מטעם הצדדים בהליך, הוא קיבל את תביעת התובע ואסר על הנתבעת להמשיך בהליכי פיטוריו.

...

בנסיבות אלה, אנו מקבלים את תחשיביו "המחמירים" של התובע ברכיב זה, ובהתאם מורים לנתבעת להשיב לתובע סכום של 1,081 ₪ בגין קיזוז יתר של דמי טלפון.

לסיכום- בהתאם למפורט לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים : א. סכום של 32,391 ₪ בגין ניכוי שכר.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בהתחשב בתוצאה אליה הגענו, ובשים לב לאופן בו בחרה הנתבעת לנהל את הגנתה ואת ההליך בכלל, והעובדה כי בחרה לבסס הגנתה ואת התביעה שכנגד, בעיקר, על דו"ח חוקר, אשר ביחס אליו נקבעו ממצאים פוזיטיביים בתביעה השניה וכן בשים לב לכך שהיא לא השכילה להפנים את הדברים שצויינו ונאמרו מפורשות בפסק דינו של כבוד השופט טל גולן, ביחס להתנהלותה מול התובע וביחס למהימנות הראיה העיקרית עליה היא בססה את הגנתה, החלטנו לחייבה לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 4,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

המחלוקת המרכזית נסובה על טענת התובעת ולפיה יש לראות בנתבעת 1 (להלן – המועצה) ובנתבעת 2 (להלן – עמותת חוף הגליל או העמותה) כמעסיקות במשותף ועל כן היא זכאית לזכויות מכח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ובכלל זה לפצוי בגין פדיון ימי מחלה.

עוד נטען כי העמותה היא הזרוע הארוכה של המועצה שהתוותה את מדיניות העסקתה ועל כן יש להטיל על המועצה אחריות לתשלום זכויותיה ביחד עם העמותה.

עוד נציין כי העובדה שכבר בחודש מרץ 1980 נחתם הסכם קבוצי מיוחד בין העמותה לבין ההסתדרות הכללית בדבר הצטרפות העובדים לקרן פנסיה מקיפה במבטחים ולענין הפקדת השלמת פצויי פיטורים לעובדים בקופת הפיצויים של מבטחים מעידה גם כן על כך שהעמותה הייתה גוף נפרד ועצמאי מהמועצה וכך נתפסה גם על ידי צדדים שלישיים לרבות השחקנים ביחסי העבודה.

...

אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש – נדחית.

] סוף דבר התביעה כנגד המועצה נדחית במלואה.

התביעה כנגד העמותה מתקבלת באופן חלקי, כך שהעמותה תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ₪.

קביעה זו עולה בקנה אחד עם מהותו של המוסד המוכר שאינו רישמי, כגוף צבורי, שעקרונות של הגינות ותום לב מוגבר אמורים לשמש נר לרגליו, והיא מתחייבת ממדיניות משפטית ראויה של הגנה על זכויות העובדים במוסדות אלה.

העובדת לא טענה לקיומן של נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לידרוש ממנו כי תעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה. העובדה שהתפטרות בנסיבות המנויות בסעיף 6 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים) התפטרות על מנת לטפל בילד מזכה בפיצויי פיטורים אינה מהוה, כשלעצמה, נסיבה מיוחדת הפוטרת את העובד מהחובה למסור הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 10(1) לחוק על מנת לאפשר למעסיק להערך למציאת עובד חלופי.

בשים לב לעמדת משרד החינוך הרי שזו תיעשה על יסוד "שיעור השכר הנהוג בחינוך הרישמי באשר לסייעות בגני ילדים, הוא זה הקבוע בהסכמים הקבוציים הרלוואנטיים, המעוגן בהוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות". (2) היקפה של חובת השוואה (קרן פנסיה וקרן הישתלמות) - בית הדין ייבחן אם חובת השוואת התנאים חלה גם על הפקדות לקרן פנסיה והפקדות לקרן הישתלמות ביחס לתקופה שקדמה לשנת 2011 (שכן בשנת 2011 נחתם כתב ההיתחייבות שכלל היתייחסות מפורשת לרכיבים אלה).

...

סוף דבר – לאחר שבחנו את טענות הצדדים הערעור מתקבל בחלקו כמפורט להלן: (1) החלת הלכת בוסי על סייעות - נקדים ונציין כי בכל הנוגע להחלת חובת ההשוואה של סייעות – הערעור נדחה.

(4) בהיבט היישומי והתחשיבי - הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שבעניינים הבאים מוחזר הדיון לבית הדין האזורי לצורך השלמת הבירור הנדרש, ואלה הם: (1) הגדרת היקף השעות של משרה מלאה של סייעת בגן ילדים המועסקת על ידי רשות מקומית, וכפועל יוצא מכך הגדרת היקף משרתה של העובדת.

(4) ביחס להודעת המוקדמת – הערעור מתקבל, ומהסכומים שהעמותה חייבת לעובדת זכאית העמותה לקזז פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בשיעור שכר חודש אחד בהתאם לשכר שייקבע.

לאחר פרישתו פנה התובע אל המועצה ובקש לקבל פדיון ימי חופשה שלא ניצל במשך תקופת עבודתו וכן פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה (להלן: פיצוי מחלה), הכל, לטענתו, בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות (להלן: חוקת העבודה).

המועצה באמצעות הגב' ורדה ראובן, מנהלת המחלקה למשאבי אנוש (להלן: גב' ראובן),פנתה בעיניינו למשרד וזה דחה את דרישת התובע בנימוק ש "המשרד , עפ"י המדיניות כיום , לא מעביר תיקצוב בעבור חופשה ומחלה שכלל אין נתונים שניתן לעבוד עמם ולבחון אותם .. על המעסיק... החובה לנהל פנקס חופשה ומחלה ועליה מוטלת התשלום לכך. כמו כן, סוגיה זו עדיין נבחנת וטעם התקבלה החלטה" .

לחלופין, טוענת הנתבעת כי המשרד הוא מעסיקו של התובע- שכן הוא המכתיב את כל תנאי עבודתו של התובע ואף משלם בפועל את שכרו ואילו המועצה, שאינה יכולה גם לפטרו, אף כטענת התובע עצמו, אינה אלא "צנור" לשם כך. מכל מקום, טוענת המועצה, כי היות והמשרד, שהוא הגוף המתקצב את העסקת רבני ההתישבות ובכללם את התובע, מסרב לשלם לתובע פדיון חופשה ומחלה, הרי שגם אם חייבת המועצה בתשלום, הרי שהגורם האחראי לכך הוא המשרד.

...

אף שסבורים אנו כי לתובע "אשם תורם" בתוצאה זו, איננו מוצאים כי ראוי לפטור את המועצה מתשלום פיצוי מסוים מכוח סעיף זה. כאמור, כל הוראות החיקוקים הרלבנטיים וכן הוראות חוזרי המשרד חייבו את הנתבעת לערוך דיווחים.

סוף דבר: המועצה תשלם לתובע : -פיצוי בשל אי ניצול ימי מחלה בסך של 40,812 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת התביעה.

-פיצוי בשל הפרת חוק הגנת השכר בסך של 2000 ₪ אשר לענין ההוצאות: נוכח הממצאים שקבענו בענין מהימנות גרסת התובע ונוכח הבעיתיות הרבה שמצאנו בהתנהלותו בזמן אמת, שהיא שהצריכה למעשה ניהול הליך זה, ומכיון שרק חלק מתביעתו נתקבל, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק הוצאות לטובתו.

על עבודת המערער חלים הכללים והנהלים המעוגנים בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, תשס"ב- 2002 (להלן- חוקת העבודה); חוזר מנכ"ל המשרד לשירותי דת- התש"ע/1 (להלן- חוזר מנכ"ל); ודיני העבודה.

."יש בו לגמד כל טענה שהנאשם ראה במילוי תפקידיו רק את השליחות הציבורית לנגד עיניו". "..אבן יסוד בערכי השרות הצבורי היא שאסור שיהיה לעובד ציבור, המפעיל סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול דעתו". בהמשך, עמד בית הדין על חומרת היתנהלותו של המערער במכלול מעשיו נוכח מעמדו כעובד בכיר וקבע כי אין מנוס, בנסיבות אלו ולצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי, מפיטוריו של המערער ופסילתו לצמיתות מעבודתו במועצה הדתית בקריית-מלאכי.

מדיניות הענישה הנוהגת במעשים של ניגוד עניינים כגון אלו איננה כוללת אמצעי ענישה של פיטורין משירות המדינה.

...

."יש בו לגמד כל טענה שהנאשם ראה במילוי תפקידיו רק את השליחות הציבורית לנגד עיניו". "..אבן יסוד בערכי השירות הציבורי היא שאסור שיהיה לעובד ציבור, המפעיל סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול דעתו". בהמשך, עמד בית הדין על חומרת התנהלותו של המערער במכלול מעשיו נוכח מעמדו כעובד בכיר וקבע כי אין מנוס, בנסיבות אלו ולצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי, מפיטוריו של המערער ופסילתו לצמיתות מעבודתו במועצה הדתית בקריית-מלאכי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את השיקולים הנוגעים בדבר, נחה דעתי כי לא נפל פגם בגזר-דינו של בית-הדין במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

במצב המשפטי הקיים, בגדרי התערבותה של ערכאת-הערעור, הגם שניתן היה להגיע לתוצאה מקלה במעט, במארג השיקולים ואיזונם, נוכח חומרת המעשים המיוחסים למערער- לא שוכנעתי, בדבר קיומה של עילה מספקת אשר תצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר-הדין ובכלל זה, בפיטוריו ופסילתו משירות המדינה עד גיל 60.

אשר על כן, הערעור נדחה.