חוקת העבודה בשלטון המקומי - דרגות

הנושא השני - "העובד טוען כי דרגת פרישתו צריכה להיות 45 ולא 44+ וזאת בהתאם לסעיף 79.2 לחוקת העבודה. סוכם כי המועצה תפנה בכתב למר ישראל שפיצר ראש מינהל שירות העובדים במשרד הפנים והצדדים יפעלו בהתאם לחוות דעתו". על הסכם הפרישה חתמו, מטעם המועצה - ראש המועצה, גזבר המועצה וכן החשב המלווה.

המדינה טוענת כי אין לה ידיעה על העובדות הרלוואנטיות למקרה זה אך לעמדתה "תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות אינו נחשב רכיב פנסיוני... ככלל, תשלום עבור שעות נוספות צריך להעשות בכפוף לדווח על שעות עבודה בפועל [תוך הפניה לסעיף 27.6 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות - ס.ד.מ]. עם זאת, גם במצב בו משולם לעובד תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות, הרי שאין להניח שתשלום זה נעשה כ"פיקציה" וכי בפועל לא ביצע העובד שעות נוספות כלל".

גירסתו של המערער אף נתמכת בלשונו של הסכם 1994, בו נרשם באופן מודגש כי שעות עבודתו בתפקיד מנהל חשבונות ראשי תהיינה 42.5 שעות שבועיות בלבד; בעובדה כי רכיב "שעות נוספות גלובאליות" נילקח בחשבון השכר הקובע לפנסיה לצורך חישוב דמי הניהול שנוכו מהמערער בגין הפנסיה התקציבית, ולא שולמו בעדו תשלומים לקופת גמל כמקובל בשירות הצבורי לגבי תשלומים שאינם חלק מהשכר כגון גמול שעות נוספות, כוננות וכו'; וכן בעובדה כי המערער לא קיבל תוספת "בלתי ייחודיים" מכוח ההסכם הקבוצי הכללי בין מרכז השילטון המקומי להסתדרות הכללית מיום 4.8.03 (תוספת המשולמת לפי הוראות אותו הסכם למי שאינו מקבל "תוספות קבועות", שהן חלק משכרו הקובע לצורך פנסיה תקציבית, בשיעור הקבוע בהסכם).

...

מששוכנענו כי בנסיבות העניין רכיב "שעות נוספות גלובליות" כונה כך באופן פיקטיבי ולא שולם כנגד ביצוע שעות נוספות בפועל, משמעות הדברים היא כי הרכיב היווה למעשה חלק בלתי נפרד משכרו הרגיל של המערער.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי המערער עמד בנטל להוכיח, כי בנסיבותיו החריגות של המקרה הנדון, הרכיב שכונה "שעות נוספות גלובליות" (בשיעור 60 שעות), כפי ששולם בשכרו טרם פרישתו, הוא חלק משכרו הקובע לפנסיה.

סוף דבר - הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 32 לעיל.

כאמור, עניינו של סעיף 84 לחוקת העבודה הוא בנוהל בירור חילוקי דיעות בין הצדדים ליחסי העבודה הקבוציים בכלל, והוא קובע מדרג מובנה לבירור אותם חילוקי דיעות, לפיו כל העניינים שהרשות המקומית לא הגיעה עליהם להסכמה עם נציגות מרכז הפקידים, יעברו להכרעת הנהלת מרכז השילטון המקומי ומרכז הפקידים, וכי בכל מקרה של חילוקי דיעות בין נציגי הנהלת מרכז השילטון המקומי ובין נציגי מרכז הסתדרות הפקידים "תמסר ההכרעה לבוררות מוסכמת בין שני הצדדים, תוך חודש ימים". סעיף 70 לחוקת העבודה אינו מפנה למנגנון חילוקי הדיעות שבסעיף 84 לחוקת העבודה בכללותו, אלא רק לסיפא לאותו סעיף היינו "לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84". להזכיר, הבוררות כאמור, היא בוררות במישור הקבוצי בין הצדדים לחוקת העבודה, וכפי שנקבע בסעיף זה, בין מרכז הסתדרות הפקידים (הסתדרות המעו"ף כיום) החתומה על חוקת העבודה מחד, לבין מרכז השילטון המקומי, החתום על חוקת העבודה מאידך.

...

אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל עד כה, אנו קובעים כי במישור הסטטוטורי לא עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי נפלו לכאורה פגמים בהחלטת הפיטורים שקיבלה המועצה, וטענותיה במישור זה – נדחות.

כך גם לא ניתן להתעלם משני הליכי הפיטורים ושני השימועים שכבר נערכו למבקשת באותו עניין, ואף לא מכך, שבמישור הסטטוטורי לא מצאנו כי נפל מתום בהליך הפיטורים האחרון נשוא דיוננו.

משאלו הם פני הדברים, איננו רואים לנכון להצהיר כבר בשלב זמני זה, על בטלות פיטוריה של המבקשת מעיקרם, אלא אנו קובעים שפיטורי המבקשת כאמור במכתבו של ראש המועצה מיום 1/9/15 – לא יכנסו לתוקפם, אלא אם כן תתקבל החלטה בבוררות המוסכמת לפי סעיף 84 לחוקת העבודה, המאשרת את פיטורי המבקשת, ובמועד שייקבע בה, אם וככל שיאושרו.

סעיף 62 להסכם קובע כי: "ועדה בהרכב של נציג מרכז השילטון המקומי או נציג שלוש הערים הגדולות, לפי העניין, ונציג ההסתדרות תעקוב אחר ביצוע הסכם זה ותכריע פה אחד בחילוקי הדיעות הנוגעים לו". דיון והכרעה דרישתו של מר מדינה להעניק לו מעמד של מציל דור ב' קבוע נדחתה כאמור על ידי הערייה, נוכח עמדתה כי מר מדינה אינו עונה על תנאי סעיף 116.81ד' לחוקת העבודה וסעיף 6(ד) להסכם 2000, וזאת מהטעמים הבאים: האחד – טענת הערייה כי מר מדינה לא השלים שתי עונות רחצה מלאות.

כמו כן, עיון בסעיף 2 לצוו מקומות הרחצה מגלה כי המכסה בצו מדברת על מספר מינימאלי של מצילים הנידרש בכל תחנת הצלה: "2. (א) בכל תחנת הצלה גדולה יימצאו בשעות הרחצה שלושה מצילים לפחות ששנים מהם לפחות בדרגת מציל אחראי". משמע, אין כל הגבלה בהעסקת מצילים נוספים מעבר לשלושה בכל תחנת הצלה.

...

ברם, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות, התרשמנו כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש; ונבאר.

נוכח מסקנתנו, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

אחרית דבר לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, ונוכח התרשמתנו מהראיות והעדויות שהונחו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת התובע לסעד הצהרתי לפיו, התובע זכאי למעמד של מציל דור ב' קבוע החל מתום עונת הרחצה של שנת 2013.

מהעובדה שלא שולם פדיון ימי מחלה לעובדים בדרוג – דרגה שבוטחו בפנסיה צוברת וסיימו את עבודתם לפני 31.12.2010 נובע כי על פי חוקת העבודה הזכאות לפדיון ימי מחלה הייתה מוקנית רק לעובדים שבוטחו בפנסיה תקציבית; על כך ניתן ללמוד גם מהוראות הסכם 2011, אשר בו הוענקה הזכות לתשלום פדיון ימי מחלה לעובדים שבוטחו בפנסיה צוברת.

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים, נראה שיש לידון תחילה בזכאות המערער על פי החוזה האישי לתשלום פדיון ימי מחלה, שכן אם תיתקבל טענת המדינה ומרכז השילטון המקומי שלא קמה זכאות על פי החוזה האישי, ושחוקת העבודה לא חלה על המערער, הרי שהדיון בשאלת פרשנות חוקת העבודה וזכאות עובדים הכפופים לה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת ופרשו לפנסיה לפני הסכם 2011 יהפוך אקדמי ותיאורטי.

...

פרשנות חוקת העבודה - זכאות עובד רשות מקומית שבוטח בפנסיה צוברת ופרש לפנסיה לפני 31.12.2010 לפדיון ימי מחלה: נוכח המסקנה אליה הגענו, הדיון בשאלה שבכותרת הוא למעשה דיון תיאורטי, שכן כמובהר לעיל בכל מקרה נוכח הוראות החוזה האישי וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חוקת העבודה אינה חלה על המערער; מעבר לכך, בשל העובדה שהסכם 2011 הסדיר את זכאות עובדי הרשויות שבוטחו בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה, וזאת לפני למעלה משבע שנים, ספק אם יש בכלל משמעות אופרטיבית לדיון בשאלה זו. נוכח האמור, איננו מוצאים מקום להתייחס לכל טענות הצדדים בעניין פרשנות סעיף 52.21 לחוקת העבודה, ונסתפק בהערות אחדות.

בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי הסכם 2011 נועד להסדיר את הזכאות לפדיון ימי מחלה של עובדי מדינה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת, שכן כאמור הוא נחתם על ידי שורה של מעסיקים בשירות הציבורי (מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבר המועצות הדתיות ועוד), ולא נעשתה שום הבחנה בין המדינה לבין המעסיקים האחרים בהסכם 2011.

סוף דבר – הערעור נדחה.

התובע טוען כי היה יש לחשב את התוספת לפי הדרגה של המזכיר אותו החליף בפועל, מר זהוה, ולא לפי הדרגה הקבועה בחוקת העבודה לתפקיד זה. לשיטתו, מאחר ושכרו של מר זהוה שולם לפי חוזה בכירים, יש להמיר את השכר לדרוג ודרגה, בהתאם להבהרת מרכז השילטון המקומי מיום 5.12.17.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.