חוקר פרטי עצמאי תאונת עבודה ביטוח לאומי של המבוטח

בית הדין האיזורי לעבודה נצרת ב"ל 32151-07-22 לפני: כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן נציגת ציבור (עובדים): גב' סוהא מנסור חילו נציגת ציבור (מעסיקים): גב' יוכבד מאור התובע: נחמן אביחי ע"י ב"כ: עו"ד סלאח דהוד הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רולא חיידר דראושה פסק דין

לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 12/06/2022, לדחות את תביעת התובע להכיר בתאונת דרכים בה היה מעורב כנטען ביום 18/06/2019 (להלן: "התאונה"), כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק").

המסגרת הנורמאטיבית – בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק, תאונת עבודה היא: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו;". מכאן, שנדרשים שני תנאים להוכחת קיומה של תאונת עבודה: האחד, "תוך כדי עבודתו" – יסוד הזמן והשני, "עקב עבודתו" – הקשר הסיבתי.

בהמשך, התובע תיאר את פרטי נסיבות התאונה (עליהם נעמוד בהמשך), ובתוך כך העיד כי מדובר במשלוח של "אוכל. שלושה כריכים ומשהו הקשור על האש, פרגיות או משהו", שבוצע על ידו לכתובת "רחוב האתרוג בעפולה 6 או 9", ללקוחה בשם "בתיה, אשה מבוגרת", וכן חזר על גירסתו ולפיה התאונה התרחשה "לכיוון החנות, בחזרה לעסק...בדרך חזרה לעסק" (עמ' 3 ש' 3-23 לפרוטוקול).

באשר לשאלת קבילות הדו"ח – בהקשר זה טען התובע כי אין לקבל כראיה את הדו"ח, שכן מדובר בהודעת עד שנמסרה לחוקר פרטי מחוץ לבית המשפט ולא נשמעה עדותו של גובה ההודעה, ועל כן מדובר בעדות מפי השמועה (סעיפים 49-54 לסיכומיו).

...

דיון והכרעה – לאחר ששמענו ובחנו את העדויות, שקלנו ובחנו את כלל הראיות אשר מונחות לפנינו, הגענו למסקנה לפיה התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי להוכיח כי ביום 18/06/2019 אירעה לו תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק, ומכאן דין התביעה להידחות, זאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

נציין עוד כי עיינו בפסק הדין שניתן במסגרת תיק תא"מ 32151-07-22 בבית משפט השלום בעפולה ביום 28/06/2020 לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולא מצאנו עיגון כלשהו לטענות התובע, ולפיהן כביכול "בימ"ש השלום בעפולה שדחה את מלוא הטענות אשר הועלו על ידי נציג של חב' הביטוח..." (עמ' 5 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בהתאם לכך, איפוא, משהתובע ומר מנחם לא הכחישו את דבריהם שנמסרו מטעמם במסגרת דו"ח חברת הביטוח, לא מצאנו כל מניעה מלהפנות לדבריהם שהובאו שם, ואשר כאמור לא התיישבו עם גרסאותיהם לפנינו, ובעניין זה מקובלים עלינו טענות הנתבע ואנו מוצאות לנכון לדחות את טענות התובע לעניין קבילות הדו"ח. ועוד, על פי הדין, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע [עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ – המל"ל, מיום 13/07/2009; דב"ע מט/ 0-23 הירשהורן – המל"ל, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 5839-07-11 ארצי – המל"ל, 02/07/2012).

לסיכום, נוכח כל המפורט לעיל, התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי התאונה מיום 18/06/2019, הינה תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק, ועל כן אנו מורות על דחיית התביעה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ב"ל 57155-11-18 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור עובדים – מר אלי קדוש נציג ציבור מעסיקים – מר יוסף בנבנישתי התובע מאיר ואנונו ע"י ב"כ: עו"ד עודד הכהן הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש פסק דין

להודעת הדחייה צורף מכתב הדחייה ובו נאמר במפורש בין היתר "אנו מצטערים להודיעך כי עלינו לדחות את תביעתך הנ"ל לתשלום דמי פגיעה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת העבודה" היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

ניתן ללמוד בהקש מפסק דין עבל (ארצי) 15-12-39853 איילת מזרחי - מזל פינטו (פורסם בנבו) כי ככל שמטרת ההגעה למקום העבודה הינה למטרה עצמאית העומדת בפני עצמה, אזי לא תחשב תאונת עבודה.

ככל שעסקינן בשתי נסיעות, התאונה לא תחשב כתאונת עבודה באשר היא לא התרחשה במקטע ״המבוטח״ כקבוע בחוק – שתחילתו או סופו המעון.

דהיינו, מטרת הגעתו בפעם השנייה באותו יום לאתר הבניה של עבודתו הייתה מטרה פרטית ועצמאית בגינה יצא מהעבודה ונסע נסיעה נפרדת לצורך בדיקת הדירה ע"י אישתו ובתו למטרת רכישה.

אישתו של התובע ציינה בחקירתה "ש. ... האם זה אומר שהוא היה בדרכו ליפגוש בכן בדירת הגג. ת. אין לי מושג. קבענו כשנסיים נתקשר..." גם התובע וגם אישתו טענו כי הוא יודע איך נראית הדירה ולכן לא נזקק לעלות אליה (עמ' 15 ש' 22 וכן עדות הבת עמ' 12 ש' 27) אולם,חרף זאת לא ענתה "לא" לשאלה ישירה זו , אלא "אין לי מושג". ב – נ/1, חקירת התובע מיום 09/07/18, אומר התובע, לאחר שהחוקר של המוסד גיא שניאור הזדהה כחוקר המוסד והזהיר את התובע, את הדברים הבאים "02/02/18, יום שישי, הגעתי בבוקר, בד"כ יום ו' אין הרבה פועלים, מעט. אז יש לי הרבה זמן לבדוק מה חסר... הגעתי בערך 06:30-06:40 עם הרכב של העבודה, קיה לבנה. עשיתי סידור משרד פחות או יותר... התחלתי לעלות לבניינים. זה היה בסביבות תשע ועשרה. התחלתי בבניין 127, הוא היה שלד גמור, אתה חייב לבדוק אם יש מעקות... אז אני עולה ומתחיל לבדוק ביניין ביניין... עליתי במדריגות מחדר מדרגות, זה מתחיל קומה 1, אין מעליות פעילות, עדיין. עליתי אני חושב 4 או חמש קומות מעדתי במדרגה 6 או 7 בקומה 5 אני חושב. לא היה לי שיווי משקל וחזרתי אחורה וקיבלתי מכה בגב מהמדרגה בריצפה. מעדתי וחזרתי אחורה וקיבלתי מכה בגב. ישר עשיתי טלפונים, יש לי עוזר שקוראים לו מחמוד ואמיתי, עזור לי לקום מהריצפה. כאבי תופת בגב וברגל שמאל, זה מקרין לי לרגל, היא מתה. לא יכול להזיז את האצבעות. הם באו אליי, מחמוד היה שתי קומות מעליי, צלצלתי לאמיתי, בא אליי והורידו אותי למשרד..." (עמ' 2 ש' 40-53) (דגש ש.ש.).

...

נקדים ונאמר כי גם לו נתעלם כליל מעדות מחמוד דין התביעה להידחות מחמת הסתירות בעדות התובע והעדים מטעמו.

אם בכך לא די, הרי שגם לגבי האירועים אחרי התאונה מצאנו את גרסת התובע ככזו שאינה עולה בקנה אחד, לשון המעטה , עם מסמכים.

סוף דבר התביעה נדחית מכל הנימוקים המפורטים לעיל, ביחד ולחוד.

מטיעוני הצדדים עולה כי המחלוקת העיקרית ביניהם היא בשאלה אם התובע הוכיח כי הפגיעה מיום 25.7.18 ארעה "תוך כדי ועקב עסוקו של התובע במשלח ידו". בעב"ל (ארצי) 652/08 טמיר – המוסד לביטוח לאומי, 5.7.09, סיכם בית הדין הארצי בקצרה את ההלכות לגבי פגיעה בעבודה של עצמאי, העובד מביתו (ההדגשות במקור – ד.ו.): "לגבי עובד עצמאי, מוגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) כתאונה שאירעה "תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". לגבי עובד עצמאי לא חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק לפיה יראו בתאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה, כתאונה שארעה עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.

שהרי בין כתלי הבית הפרטי – לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהא זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד".

כאמור, דברים אלה סותרים את גרסת התובע לחוקר, שם טען כי השפוץ היה חלק מהכנת המשרד לעבודתו של הבן בעסק של התובע.

...

לסיכום כל האמור לעיל – גם אם הוכחה טענת תובע כי נפגע ביום 25.7.18 בעת שהרים לוח גבס, לצורך שיפוץ, לא הוכח כי מטרת השיפוץ היתה לצרכי עסקו.

לאור מספר הגרסאות שנשמעו מצד התובע, ובהתחשב בנטל השכנוע המוטל על התובע (בהיותו עצמאי), לא שוכנענו כי השיפוץ האמור היה מתוכנן לשם שיפור תנאי המיזוג במשרדו של התובע.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

לתובעת נכות בשיעור 40% לפי ס"ל 34(א)(4)-(5) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

עד לחזרתה לעבודה בספטמבר 2015 שהתה בביתה, טופלה ע"י מטפל באופן פרטי והירבתה מאד לעשן.

מעדות התובעת, כמו גם מדו"חות השומה ודו"ח רציפות הביטוח, עלה כי בשנה זו ועד לתאונה, התובעת עבדה הן כעצמאית וכשכירה גם יחד, בהקף של חמישה ימים בשבוע, משך כשש שעות ליום לערך, בשתי העבודות גם יחד (פ' עמ' 28, 30).

באשר למחלוקת לעניין תוצרי עבודת החוקר – כמצוין מעלה, לא נידרשתי להכריע בסוגיה זו. על אף האמור, אעיר שתיים אלה: סבורני כי הדין עם התובעת בטענתה לפיה בעל דין אינו רשאי לגלות רק מקצת מן המסמכים.

על פי ההלכה הנוהגת, על מנת לקבוע את שיעור הנכוי היחסי, יש לבחון אלו נכויות הן תוצאת התאונה ואלו אינן תוצאתה, ואז יש לחשב את הנכוי בהתאם למתווה המבואר ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(1), 1, וראו גם רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4), 350.

...

הוסכם בין הצדדים עם תחילת ההליך, כי דין התביעה נגד נתבע 2 להימחק.

לאור האמור אני מורה על מחיקת התביעה בעניינו.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את נזקה בסך 141,000 ₪, החזר אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

דיון והכרעה בסעיף 79 לחוק הוגדרה תאונת עבודה כך: "תאונת עבודה - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". שלא כמו עובד שכיר, עובד עצמאי לא נהנה מחזקת הסיבתיות שנקבעה בסעיף 83 לחוק, לפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך...". על עובד עצמאי הנטל להוכיח כי התאונה ארעה תוך כדי עסוקו במשלח ידו (יסוד הזמן) ועקב עסוקו במשלח ידו (קשר סיבתי), כאשר הקשר הסיבתי הוא העקרי מבין השניים (עב"ל 17274-05-16 יוסף דאוד כסאברה - המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.6.2018)).

בחקירתו של התובע בפני חוקר המוסד (נ/3) סיפר התובע את פרטי הארוע כך: "המקרה שלי קרה ביום 10/05/19 יום שישי העמסתי את האוטו רגיל בשעה 8:15 נסעתי לחנות וביקשתי משתי הילדים שיגיעו בבוקר לחנות כדי לפרוק את הסחורה ולעזור לי רק אופיר הגיע, אוריאל טען שחזר מאוחר מאוד מבילוי יום חמישי בערב וכעסתי עליו שלא בא לעבודה מוקדם, צעקתי עליו וכמעט יצאה לי הנשמה מרוב עצבים, התעצבנתי על החניה שלא היתה מול החנות וחניתי רחוק מהחנות ואופיר היה לו לחץ של הזמנות אותו רגע ... ולא יכל לעזור לי, היה חם מאוד התחלתי להוריד לבד את השקים ממרחק של כ 30 מטרים הרמתי את השקים לבד ואופיר היה עסוק ואוריאל לא בא, הורדתי את השקים והייתי עצבני על הילד שלא הגיע ועשיתי את כל העבודה לבד ... והייתי עצבני על הילד שלא הגיע ועשיתי את העבודה לבד..." עוד ציין התובע בפני חוקר המוסד כי במהלך השבת חש מחנק ונידרש למנוחה, ובמוצאי השבת הופנה למיון ואושפז לצורך צינתור.

כמו כן, מסמכים רפואיים ממועד סמוך למועד בו נטען כי היתרחש ארוע התאונה, אינם יוצרים חזקה חלוטה כי הכתוב בהם מהוה את הגרסה הנכונה, ובית הדין יכול להגיע למסקנה אחרת על יסוד מכלול הראיות שהובאו בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי והעדויות שנשמעו בפני בית הדין (עב"ל 25998-06-15 שלמה נסים – המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.2.2016)).

...

טענה נוספת שהועלתה על ידי המוסד היא כי עם הגשת התביעה להחמרת מצב בעקבות האירוע הקודם מיום 11.11.2009, מוצו זכויותיו של התובע בגין הפגימה הנטענת במסגרת הליך זה. אין בידינו לקבל טענה זו. העובדה שהתובע הגיש תביעה להחמרת מצב בעקבות דחיית תביעתו על ידי המוסד בגין האירוע מיום 10.5.2019, אין בה כדי למנוע מהתובע לממש את זכותו ולעתור כנגד דחיית תביעתו בדרישה להכיר באירוע מיום 10.5.2019 כתאונת עבודה.

לאור כל האמור, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של אירוע חריג בעבודה, ויש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי.

במהלך אותו יום התובע חש זעם רב כלפי בנו אשר לא הגיע לסייע לו בעבודה בהתאם לסיכום עמו.