חוקיות קנסות על הזרמת שפכים בתאגידי מים

העותרת מבהירה כי הוראה זו מחוק הביוב או לכל הפחות עקרונותיה נותרו תקפים גם לאחר חקיקת חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א - 2001; לבסוף טוענת העותרת כי הנחיות משרד הפנים ושאר הרשויות הרלבנטיות מחייבות את המסקנה כי עליה לשאת באגרת ביוב רק על פי כמויות השפכים המוזרמים בפועל.

העותרת צרפה אישור של מכון התקנים ולפיו צריכת המים בשנת 2017 הייתה 304,206 מ"ק, כמות השפכים שהוזרמו על פי מד השפכים הייתה 193,617 מ"ק וכמות המים שנצרכו ולא הושבו הייתה 110,584 מ"ק. מכאן צוין כי כמות המים שלא הושבו היא בשיעור של 36.4% מהמים הנצרכים .

עוד ראוי לציין כי ככל שהמסקנה מהכללים השונים החלים על תעריפי הביוב היא כי אלו אינם עומדים בעקרונות העל האמורים, יתכן וניתן היה לתקוף את חוקיות הכללים.

...

עוד ראוי לציין כי ככל שהמסקנה מהכללים השונים החלים על תעריפי הביוב היא כי אלו אינם עומדים בעקרונות העל האמורים, יתכן וניתן היה לתקוף את חוקיות הכללים.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על קבלת העתירה במובן זה שחיוב העותרת בגין אגרת ביוב לשנת 2017 יעשה על פי כמויות השפכים שהוזרמו וכמפורט באישור מכון התקנים שצורף להודעת העדכון (אישור מיום 18/7/2018).

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.

מאחר שבקשת האישור התבססה, רובה ככולה, על הודעת משרד הבריאות שפורסמה באתר האנטרנט של עריית הרצליה, שלפיה הרחצה בים אסורה בשל זהום, קבעתי כי יש צורך שהמדינה תבהיר מדוע ניסגר חוף הים, האם הדבר קשור לתאגיד המים והביוב העירוני ומהן הבדיקות שנעשו, ככל שנעשו, לעניין זה. בהתאם להחלטתי, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, בה הבהיר, כי אכן אירעה תקלה חמורה במכון לטיהור שפכים הרצליה, שבעטיה הוזרמו לים מי קולחין לא מטוהרים בספיקה של 20,000 מ"ר קוב ליממה, באיכות שאינה עומדת בתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), תש"ע-2010.

זו בקשה שבאה מראש על הזרמה של כל מיני זרמים של מים ביחידות שונות.

הדרך היעילה להיתמודד עם עבירות מעין אלה היא להטיל קנסות כבדים על המזהמים ועל ידי כך להביא למצב שבו העונש המוטל שולל את הכדאיות הכלכלית של ביצוע העבירה.

...

נראה, אפוא, כי בנסיבות המקרה נכון יהיה לפעול בדרך שתוביל לסיום ההליך כבר בשלב זה. סוף דבר הסדר הפשרה המונח לפני הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

ההחלטה נשוא העירעור ניתנה במסגרת ערר שהגישה המערערת על החלטת תאגיד "מעיינות הדרום בע"מ" (להלן – 'החברה') לחייבה בתשלום בסכום כולל של כ – 500,000 ₪ בגין 'שפכים חריגים ואסורים' לפי כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א – 2011.

עוד טוענת המערערת, כי נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעיניין עצם חוקיות החיוב בקנסות בגין שפכים אסורים וחריגים (בג"ץ 4464/13 היתאחדות התעשיינים בישראל נ' מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב), ראוי היה להמתין עד להכרעת בית המשפט העליון בנושא.

המערערת טוענת עוד כי הטלת החיוב על בסיס הקף המים המוזרמים על ידה למערכת הביוב "מבלי שנבחנה השפעתם על התוצאה הכוללת" אינה סבירה ואינה ראויה, וזאת בשים לב לקיומם של שפכים סניטריים מהמטבח, אשר על פי הכללים "לפי טיבם וכמותם לא נידרש לגביהם טפול מקדים לפני כניסתם למערכת הביוב" (סעיפים 52 – 58 להודעת העירעור).

...

כדברי המלומד י' זמיר: "ניתן לומר, כעניין של מדיניות שיפוטית, כי ככל שהפגיעה הצפוייה קשה יותר, כך עולה יותר, לא רק חשיבות השמיעה, אלא גם רמת השמיעה. למשל, יתכן כי פגיעה קשה תחייב את הרשות לגלות לאזרח מסמכים, ולתת לו יותר זמן לבדיקה ותגובה, בהשוואה לפגיעה קלה יותר. כמו כן ניתן לומר כי רמת השמיעה עשויה לעלות ככל שההליך המינהלי קרוב יותר במהותו להליך שיפוטי. למשל, יתכן כי בהליך מינהלי בעל אופי שיפוטי יהיה מקום לאפשר חקירה של עדים שמסרו מידע לרשות המינהלית". (הדגשה אינה במקור; ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית (מהדורה ראשונה) (תשנ"ו), בעמ' 813) לענייננו, אני סבורה כי ראוי ששמיעת העורר בגין חיובו בתשלום - ובייחוד משהמדובר בתשלום גבוה כפי שנעשה בענייננו - תכלול בדרך כלל מתן הזדמנות לעורר להשמיע טיעוניו לפני המוסמך הן בכתב והן בעל פה. עניין זה מקבל משנה תוקף נוכח חידושם היחסי של הכללים בהם מדובר, שבינתיים אף הוחלפו בכללים חדשים (הכוונה לכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"ד-2014, שתחילתם ביום 1 ביולי 2014, ולפיכך אינם חלים על ענייננו).

מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם מגמת ההרחבה המסתמנת בפסיקה בפרשנות תחומי הסמכות הנתונה לגופי הערר השונים, תוך נטייה לאפשר העלאת כל טענה הקשורה לנושא הנתון להכרעה, "בין שהטענה נושאת אופי עובדתי-טכני ובין שהיא בעלת אופי כללי-עקרוני" (ראו דברי כבוד השופטת ד"ר א' פרוקצ'יה ברע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481 (2000), בעמ' 494).

סוף דבר, אני מקבלת את הערעור במובן זה שהעניין ישוב למוסמך, על מנת שיבחן את טענות המערערת בשנית, תוך שיאפשר לה לשטוח את טענותיה לפניו בשנית, ובכתב ובעל פה. נוכח הדברים שפירטתי לעיל, איני רואה לנכון לקבוע סד זמנים להחלטת המוסמך, וזה יפעל לקיום ההליך שלפניו על פי שיקול דעתו.

עניינה של הבקשה לפני הוא טענת הסף בשאלה האם חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001 (להלן: "החוק"), וכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכות הביוב) תשע"א – 2011 (להלן: "כללי תאגידי מים") חלים בעיניינה של המבקשת בכל הנוגע לקנסות אשר הושתו עליה בגין הזרמה נטענת של שפכים או שעל המשיבה לפנות לכ"א משוכרי המבקשת באתר הידוע בשם "חוצות המפרץ" שהמבקשת הנה בעלת המקרקעין במקום.

המשיבה ממשיכה וטוענת כי העובדה שבסעיפים אחרים בחוק הוזכר בעל המקרקעין יחד עם בעל מיפעל איננה מלמדת כי הוראת סעיף 51(ב)(2) אינה חלה על המבקשת, שכן המבקשת הנה הגורם היחיד הידוע לתאגיד, שכן היא צרכן המים הרשום אצל המשיבה והיא זו המוחזקת אחראית על הזרמת השפכים משטחה אל מערכת הביוב הציבורית.

...

מעבר לנדרש עוד אוסיף כי באשר לטענות המבקשת הנוגעות להגדרת קניון, אני מקבל את טענות המשיבה בעניין במלואן.

לאור כל האמור, יש לדחות את טענת הסף של המבקשת וככל שיש טענות עליהן עומדת המבקשת מעבר לטענה זו אקיים ק.מ. נוסף ביום 17.4.16 שעה 09:30.

בשלב זה הנני קובע הוצאות בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ בגין בקשה זו, אשר יובאו בחשבון על פי התוצאות בסיום התיק.

לטענת המבקשת, יש להצהיר על בטלות כל דרישות התשלום, מהטעמים הבאים: המשיבה אינה מוסמכת להטיל קנסות בגין הזרמת שפכים אסורים; חלק מהחיובים הוטלו עבור תקופות בהן מיפעל המבקשת לא הזרים שפכים תעשייתיים; הנתונים ששמשו את המשיבה לבדיקת מדד רעילות (צריכת חמצן כימית וצריכת חמצן ביולוגית, ובדיקת היחס שביניהם) אינם מתאימים כשמדובר במיתקן המיוחד בו עושה המבקשת שימוש לטפול בשפכיה; דרישות התשלום מבוססות על דגמי חטף שאינם משקפים לאשורו את מצב שפכי המפעל של המבקשת, ועל דגימות שנערכו בשוחות הכוללות שפכים ערוניים שמקורם אינו ידוע; כשלים באופן נטילת הדגימות ובצוע האנליזות; חיובים לגבי שפכים אסורים נעשו ללא היתחשבות בכך שחלק מהמים הנצרכים על-ידי מיפעל המבקשת אינם מגיעים לביוב; חיוב מעבר למותר בכללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"א-2011 (להלן: הכללים) וכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), תש"ע-2010; והפעלת סמכויות המשיבה בנגוד לכללים האמורים.

...

לוּ תתקבל מסקנה זו, אזי נמצאנו פוגעים אנושות בתכליתה של פקודת המסים, שהינה הקניית כלים אפקטיביים לַרָשוּת לביצוע גבייה אפקטיבית, ואשר להיעדרה עלולות להיות השלכות חמורות.

הבקשה נדחית.

הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.