חוקיות מעבר קו ביוב ציבורי במקרקעין

התובע מוסיף וטוען כי ביום 9.1.17 היתקיימה פגישה במגרשו בנוכחות נציגי אלעין, וכי במהלכה העלו נציגי אלעין טענה חדשה לפיה שני קווים שעוברים דרך המיגרש הנם ביבים פרטיים, בבעלות ואחריות נתבעים 3-4, ואילו רק הקו העובר בחלק המערבי של המיגרש, הנו ביב צבורי בבעלות ואחריות אלעין.

ככל שהתובע טוען לאי חוקיות עליו נטל ההוכחה.

על פעולה זו חלה חזקת התקינות של פעולת הרשות המקומית, והתובע לא הראה, ולו ראשית ראיה, הצדקה לסתור חזקה זו, אשר מיתעצמת שעה שהנחת קו הביוב הצבורי נעשתה ע"י המועצה, בעת שהקרקע הייתה בבעלות מהנדס הרשות המקומית דאז.

...

פיצוי לתובע אומנם החלטתי לדחות את הסעד הכספי בגין דמי שימוש ראויים מהנימוקים שפורטו לעיל, אך יחד עם זאת נראה לי צודק והוגן לפסוק פיצוי על דרך האומדנה לתובע בהתחשב בזמן שחלף מאז היה על התאגיד לממש את התחייבותו במכתב המנכ"ל ועד היום.

סוף דבר מכל האמור לעיל אני פוסק כדלקמן: אני מקבל את התביעה נגד תאגיד אלעין ומחייב את התאגיד להעתיק את 3 קווי הביוב נשוא התביעה בהתאם לאמור בפסקה 44 לעיל, וזאת תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. אני מחייב את התאגיד לשלם לתובע פיצוי בסך 12,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. אני מחייב את התאגיד לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהיום.

אני מורה על דחיית התביעה נגד המועצה וכן נגד הנתבעים 3-4, ללא צו להוצאות.

בית משפט זה אינו משמש ערכאה המחליטה במקומה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או יעילותה של ההחלטה; הוא לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו שלו; ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם במישור החוקיות המקים עילה להתערבות במעשה המנהלי (ראו, בין רבים, בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980); בג"ץ 194/93 שגב נ' שר החוץ, פ"ד מט(5) 57, 63-62 (1995); בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49, 69 (1999); דברי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בבר"ם 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 766 (2004); בג"ץ 5599/11 אגודת העיתונאים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 ([פורסם בנבו], 24.11.2011)).

לא יעלה על הדעת מצב בו בעל חלקת קרקע בה עובר קו ביוב צבורי עשרות שנים, אשר ירצה בשלב מסויים להוציא את הקו מחלקתו, יעשה דין לעצמו ויוציא את הקו מחלקתו, או יחבל בקוו או יסיט אותו או יבנה עליו, כדי לנתק את יתר הבתים ממנו או יאלץ את התאגיד או את השכנים להקים קו חדש מחוץ לחלקתו.

ובכל מקרה, כפי שצוין לעיל, אין המדובר במילת קסם, שמכוחה רשאי הנתבע לסלק את קו הביוב מחלקתו בהינף יד. מעבר לכל אלו, לא הוכח בפניי כי קיומו של הקו בחלקת הנתבעים הפריע לנתבעים בניצול אדמתם, או פגע בזכויותיהם או הפריע להם בעבודות הבנייה.

...

לסיכום, אני מקבלת את התביעה הראשונה שבתיק 24322-01-17, ונותנת צו מניעה קבוע, האוסר על נתבעים מס' 1 ו- 2 לפגוע, לשנות, לסתום, להסיט, לנתק את קו הביוב אליו מחובר בית התובעים, ואשר עובר במקרקעי הנתבעים בחלקה מס' 90 בגוש 16544 באדמות נצרת.

אני דוחה את התביעה השנייה שבתיק 44819-10-17, ולאור הודאת הנתבע בפלישה לחלקת התובעים, איני עושה צו להוצאות.

אני דוחה את התביעה כנגד נתבעת מס' 3, התאגיד.

מדובר בעניינינו בתשתיות נקוז וביוב ציבוריות המשרתות את שכונת רמת חן. התובעים רכשו את הזכויות בחלקה במספר שלבים, בשנים 2005-2007, כאשר על פי המידע המופיע בנסחי רישום המקרקעין שהובאו בפני בית המשפט, התובעים נרשמו כבעלים במשותף בחלקה ולאחר מכן בכל אחת מן הדירות שהוקמו בבניין.

גובה הקיר יהיה 1.5 מ' מעל פני ק.ק.ט. לא תותר שפיכת עודפי עפר ו/או פסולת מעבר לגבולות המיגרש.

חוקיותו של תנאי 32 להיתר הנה עניין שהיה על התובעים להגיש בגינו ערר כפי שעשו לגבי עניינים אחרים, אולם התובעים בחרו שלא לעשות כן, ככל הנראה מאחר שחששו כי החלטת וע' הערר עלולה למנוע מהם את הזזת קוי הביוב והנקוז ו/או לבטל את ההקלות שניתנו להם על ידי הוועדה המקומית.

...

אשר על כן, תביעת התובעים לנזקים אלו נדחית.

סיכום תביעות התובעים כנגד העיריה והועדה (נתבעות 1 ו-2) - נדחות.

התובעים ישלמו לנתבעות 1-2 סך כולל של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. נוכח קביעה זו, נדחית גם בקשת התובעים לסעד הצהרתי כנגד מי-כרמל.

לאחר בדיקות קרקע שערכה הערייה, והתייעצות עם מהנדסי ומבצעי הקדוח, ובהסתמך על חוות-דעתו המקצועית של מתכנן קו הביוב, הודיעה הערייה כי היא מקבלת את הצעת בית-המשפט, כך שהחפיר החדש יבוצע מחוץ לחלקה 64, תוך שמירה על תוואי הקדוח האופקי המתוכנן בעומק של כ-5 מ'.

לטעמם, מעבר קו ביוב בתחומי בית קברות אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה המוסלמית, והיא בגדר פגיעה בלתי מידתית בקדושת בית הקברות ובכבוד המת, שכן קיימת חלופה אחרת לתוואי הצינור.

בדרך המוצעת על-ידי מומחה העותרות, ניתן – לטעמן – להשיג את התכלית הציבורית בלא לפגוע בכבוד המת, ומשכך יש להורות על פסלות התווי הפוגע שנבחר על-ידי הערייה.

הערייה טוענת כי העותרת פעלה בחוסר ניקיון כפיים, תוך נקיטת פעולות בלתי חוקיות והטעיה של בית-המשפט.

...

על יסוד טענות הצדדים דחה השופט ע' מודריק את הבקשה למתן צו ביניים.

מסקנתנו היא, אם כן, כי לא נמצאה חלופה שפגיעתה באנטרס המוגן פחותה.

בהיעדר היתכנות לביצועה של חלופה אחרת, החלטת העירייה היא מידתית, ולא נמצאה עילה להתערבותו של בית-משפט זה. אשר-על-כן החלטתי לדחות את העתירה.

המחוקק נתן בידי הרשויות דרכים חוקיות להתקין מיתקני ביוב צבוריים במקרקעין פרטיים.

בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי ההתקנה נעשתה כדין משום שתוכנית המתאר של הישוב הצ/130 הנה תוכנית מאושרת ונכללת בה הוראה כי כל בעל מגרש חייב לתת זכות מעבר לכל קו נקוז וביוב, ולפיכך, לטענתה, אין צורך בהיתר מיוחד לכל קו ביוב העומד להתבצע (סעיף 30 לסיכומי הנתבעת) וכי בעל המקרקעין במועד הרלבנטי, מר אברהם אדיר, נתן הסכמתו לכך.

...

בסיכומו של דבר, לנוכח האמור, ומעיון בתוכניות בנין העיר שהוגשו, עולה כי הרשות לא הלכה במקרה זה בדרכים שהותוו לה על ידי המחוקק.

זאת ועוד, התובעים מבקשים, לחלופין, תחת סילוק המתקנים לקבל פיצוי כספי, ואף התייחסו בהרחבה לשאלת הקף הפצוי המגיע להם בתביעתם ובסיכומיהם וצרפו חוות דעת לעניין זה. לאור כל האמור, אני מוצאת כי, אין מקום להורות על סילוק המתקנים אלא לבחון את הסעד החלופי המבוקש.

לאחר ששקלתי את חוות דעת המומחה ואת עדותו בחקירתו הנגדית, שמעתי את העדים ובחנתי את הראיות, מסקנתי היא כי אכן התקנת המתקנים בשטח המקרקעין הביאה לירידת ערך.