]
התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה לתובע נכויות זמניות על פני תקופה של שנה, אחריה נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 בגין שבר תוך פרקי שהותיר הפרעה קלה בתיפקוד.
אשר לבסיס השכר לעתיד, המבחן הוא פוטנציאל הישתכרותו של הנפגע אילמלא מומו, כאשר בסיס השכר ערב התאונה מהוה נקודת מוצא בלבד לשם קביעת בסיס השכר לעתיד ואינו המכריע בנושא זה.
עיון בתלושי השכר של התובע לאחר התאונה, מלמד כי בחודשי העבודה בשנת 2016, הוא קיבל שכר של 5,440 ₪ ברוטו, סכום השווה היום לסכום של 5,910 ₪ (קרן בתוספת הצמדה).
הנתבעת מנגד הציעה לפסוק לתובע הפסד שכר עבור תקופה של חמישה חודשים וחצי, בהם נקבעה לו נכות של 100% (תקופת דמי הפגיעה) ונכות בשיעור של 50%.
בהיתחשב במהות פגיעתו של התובע בתאונה, נכותו הרפואית, שיעור הנכות התפקודית והגריעה בכושר ההישתכרות, בסיס השכר והיעדר רצף תעסוקתי בעבר, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד בסכום גלובאלי של 62,000 ₪, הנופל מחישוב אקטוארי מלא.
...
לאחר עיון במכלול התיעוד הרפואי שהוגש ובמסמכי הביטוח לאומי, כולל הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע והאישורים של הרופא התעסקותי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה של 12 חודשים, שכן גם לאחר תום התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הוא שהה בתקופת אי כושר בה הוכר כנכה נזקק ע"י המוסד לביטוחי לאומי, כאשר בתקופה זו המשיך להיות במעקב רפואי ולסבול מהגבלות, הומלצה לו חופשת מחלה ע"י רופאיו [footnoteRef:21] ובפועל גם לא עבד.
סוף דבר
אני מורה על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 126,875 ₪ [footnoteRef:25].
]
בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אגרת ההליך ועלות חוות דעת מטעם התובע) ושכ"ט עו"ד בסכום של 29,688 ₪.
