חוקיות בדיקת פוליגרף לעובדים

חוקיות החלטת הפיטורים – עמדות הצדדים בתמצית התובע טען בסיכומיו כי מדובר במקרה מצער של היתנהלות חסרת מעצורים, כוחנית ודורסנית, ככל הנראה מצד גורמים בנתבעת, אשר הפעילו את כוחם, ממניעים אישיים, תוך הכפשת שמו, זאת על מנת להביא לסיום העסקתו ולגרום לו לנזק כלכלי ונפשי.

אך בסיכומיה מתיימרת הנתבעת לטעון כי קיימים תימוכין גם להאשמה זו. הנתבעת מנמקת מסקנה זו בטענה לפיה השאלה שנשאל התובע בבדיקת הפוליגרף בנושא זה נוסחה באופן בעייתי, וכן בטענה שגב' בואהרון, במסגרת ההודעות שהוחלפו בינה לבין התובע, ציינה שהתובע גנב תו שי, מידע שתואם את המידע שמסרה "המודיעה", כך שניתן למצוא בדברי אשת יו"ר הועד חזוק אובייקטיבי ל"דברים שהתגלו בבדיקות הפוליגרף" (סעיף 23.3 לסיכומיה).

...

כאמור, מדובר במעסיקה גדולה במיוחד, אשר מעסיקה אלפי עובדים ומרכזת כוח, ומקובלת עלינו טענת התובע כי התנהלותה אינה מתיישבת עם המצופה מארגון גדול כדוגמתה, שבו גם קיים ארגון עובדים והסכמים קיבוציים.

לאור כל האמור לעיל, אנו מעמידים את הפיצוי בעד נזק לא ממוני, על סך של 130,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת כך שאנו קובעים כי התובע פוטר שלא כדין, בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, ללא עילה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: · סך של 25,413 ₪ בגין פיצוי בעד נזק ממוני, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15/11/2020 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זאת ועוד, הנקודה הבעיתית אולי ביותר הנוגעת לאותה שיחת בירור - אשר מעצם טיבה אינה יכולה להתנהל ברוח נעימה - קשורה לאותה "ההסכמה " שמייחסת הנתבעת לתובעת לבצוע בדיקת פוליגראף: כפי שצוין לעיל אין חולק על כך שלתובעת לא ניתן כל הסבר לגבי מהות הבדיקה, לגבי הספיקות הקיימים ביחס לרמת תקפותה ומהימנותה, ביחס לאופן שבו היא מתבצעת, ביחס לשימוש שיש בכוונת הנתבעת לעשות בתוצאותיה או ביחס לזהות הגורם אשר יבצע את הבדיקה והכשרתו.

...

אנו סבורים כי יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, שוכנענו בטענת הנתבעת שלפיה אופן ביצוע עבודה במהלך מרבית יום העבודה ובסניפים שבהם עבדה התובעת - שהיו לרוב הומי אדם – וכן, בתפקיד שמלאה התובעת כאחראית משמרת, לא אפשר ישיבה .

אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, המושתתת בעיקרה על הטענה שלפיה היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת הפרשות לקרן כבר מתחילת עבודתה לפי צו הרחבה בנושא פנסיה חובה ובהינתן שהתובעת בוטחה בקרן פנסיה טרם ועובר לתחילת העסקתה - הרי שלטעמנו יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, התובעת לא הוכיחה את זכאותה ולא הציגה לבית הדין מסמכים הנוגעים לבטוח הפנסיוני שבו בוטחה לטענתה עובר לתחילת העסקתה בנתבעת.

אנו סבורים כי יש לקבל רכיב תביעה זה. שכן, הנתבעת לא סתרה את הנתונים אשר הציגה התובעת ביחס לזכאותה לרכיב זה. סוף דבר לאור כל האמור אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה את הסכומים כדלקמן: סך של 20,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.

לשאלת תקינותו של הליך הפיטורים התובע טען, כי הליך פיטוריו היה נגוע באי חוקיות, בין היתר, בשל העובדה שהמידע שנעשה בו שימוש, הושג שלא כחוק ותוך הטעייה ועושק, בדרכים פסולות וממניעים פסולים, שמטרתם להיתחמק מתשלום התנאים על פי ההסכם הקבוצי משנת 2012; תוך הפרת חוק הגנה על עובדים, הפרת ההסכמים הקבוציים; "תוך ביצוע עבירות על חוקים ודינים אין ספור; ומבלי שניתן לו שימוע ע"פ דין" (סעיף 12.1 לסיכומים).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי הגם שנפל פגם באופן היתנהלות הנתבעת בכל הקשור לבדיקת הפוליגרף שנכפתה על התובע, אני בדיעה כי אין בכך כדי להכתים את הליך הפיטורים כולו ובודאי שלא לאיין אותו.

...

לאור כל האמור לעיל, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכר בגין תקופת ההשעיה, פיצויים בגין נזק לא ממוני, פיצוי בגין עוולת לשון הרע ומענק הסתגלות בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים.

במקרה שלפניי, הגם שהנתבעת השכילה להביא ראיות מספקות להתנהלותו הקלוקלת של התובע, באופן שהוכיחה כי אכן ביצע עבירת משמעת והפר את האמון שנתנה בו, ולאור העובדה שהתובע עבד אצלה, לשביעות רצונה, במשך כ- 6.5 שנים; ולאור העובדה שלא נטען כי מעשיו גרמו לה נזקים ממוניים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לשלול מהתובע לחלוטין את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בגין תקופת עבודתו, כי אם להעמידם על 50%.

סבורני כי מן הראוי לייחד שלילה גמורה של פיצויי פיטורים לאותם מקרים בהם מוכח כי למעסיק נגרם נזק של ממש.

סיכומו של דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעת תשלם לו פיצויי פיטורים מופחתים בשיעור של 50% מהסכום שלו הוא זכאי על פי דין.

לפיכך, אין הנתבעת חייבת לתובעת השלמה בגין רכיב זה. באשר לתביעה לפסוק לזכותה פצויי הלנת פצויי פיטורים, מצאנו לדחותה, שכן לאור העובדה שהסכם העבודה כלל תניה המחייבת את העובדים לעבור בדיקת פוליגראף, ומשהתובעת לא תקפה את עצם חוקיותה של הדרישה הנ"ל וסרבה להבדק מבלי לגלות לנתבעת מדוע, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי מדובר במקרה של מחלוקת כנה בדבר עצם הזכאות לפצויי פיטורים.

...

לסיכום, טענה הנתבעת כי פיטורי התובעת נעשו ללא כל קשר לעובדת היותה בטיפולי פוריות, שכן הנתבעת כלל לא ידעה על כך, אלא לראשונה במו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים; פיטורי התובעת נעשו בהסכמתה, עת הייתה מיוצגת; מועד סיום יחסי העבודה חל ביום 25.02.13 עת סוכם הנושא עם בא כוחה, ולחילופין, לכל המאוחר ביום 28.02.13 עת סוכם על כך בשנית; עד ליום 27.03.13 שולם לתובעת תשלום מלא ולפיכך, היא אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת וכן בגין התקופה שמיום 18.02.13, בו סירבה לעבור את בדיקת הפוליגרף; התובעת לא הייתה זכאית, בהתאם להסכם העבודה עמה, לפיצויי פיטורים ואלה שולמו לבסוף חרף קיומה של מחלוקת כנה ביחס לעצם זכאותה לקבלם.

הפרת חוק עבודת נשים אנו מקבלים את טענת התובעת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ודוחים את טענתה כי פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ולהלן נימוקינו.

אומנם, התובעת פוטרה ללא שנערך לה שימוע כדין, ואולם מצאנו כי המגעים שהתנהלו בין הצדדים ובאי כוחם במטרה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין, לרבות מתן פיצוי מסוים לתובעת, שבמהלך המו"מ הוכפל וגרם בסופו של דבר לכישלונו, מלמדים כי הנתבעת עשתה מאמץ כן לתקן את המחדל.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין הודעה מוקדמת – סך של 5,500 ₪; בגין היעדר שימוע – סך של 11,000 ₪; בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים – 16,500 ₪.

ביום 26.8.18 קיבל התובע זימון לשימוע, אשר נוסח באופן הבא: "הריני להודיעך בזאת כי עקב (1) סירובך להבדק בבדיקת פוליגראף, וכן עקב (2) יחס בלתי הולם למנהלך הישיר, הכולל, בין היתר, הרמת קול ושימוש בשפה בלתי הולמת, וכן עקב (3) היעדרויות ללא רשות ממקום העבודה, (4) סרוב לחתום על כרטיס עובד 101 (5) הפעלת עסק ועיסוק נוסף ללא אישור החברה ונושאים נוספים החברה שוקלת לסיים את העסקתך..." (צורף כנספח ד' לתצהיר התובע).

לאור האמור לעיל, משעה שהתובע לא הציג בפני הנתבעת את הסכם עבודתו במהלך ישיבת השימוע ומאחר והסכם זה לא היה בפני הנתבעת בעת קבלת ההחלטה, איני נידרשת להכריע בסוגיית חוקיות הסכם זה, שאלה בה אף הנתבעת לא הכריעה אלא השאירה בצריך עיון ואשר משמעויותיה חורגות מיגדרי הליך זה. הוספתי ושקלתי את טענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית, מאחר שהיא מבוססת אך ורק על טענה להפרת הסכם הרכישה בין הנתבעת לנאמן.

...

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום בסך של 60,000 ₪ בגין הליקויים אשר דבקו בהליך סיום עבודת התובע.

לאחר ששקלתי את מכלול העדויות והראיות, מצאתי כי דין תביעת התובע לקבלת תשלומים נוספים בגין תקופת עבודה נוספת בת 11 חודשים, להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, סך של 60,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.