חוק פצויי פיטורים אינו כולל הגדרה של המושג "מקום עבודה", המופיע הן בחלופה א' והן בחלופה ב' של סעיף 1 לחוק, אך בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שאליה הפנה התובע עצמו, "תכלית החוק בעיניין זה היא, שהעברת עובד ממפעל למפעל של אותו מעביד כאשר יש גם החלפת בעלות על מיפעל, לא תיפגע בזכויות העובד לפצויי פיטורים[footnoteRef:13]". בהתאם לתכלית זו נפסק שם, כי שני סניפים של רשת מסעדות ייחשבו כ"מקום עבודה אחד" לצורך חוק פצויי פיטורים, ולכן – ומקל וחומר, יש לראות בסטודיו אחד שעובר ממען אחד לאחר, כמקום עבודה אחד לצורך החוק.
...
לאור כל האמור, ובשים לב לגובה השכר המולן ומשך ההלנה (חודשיים); למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 3 עקב משבר הקורונה וההלכה הפסוקה שלפיה יש לבצע איזון עדין הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים מפני אי תשלום שכר; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד והפגיעה הנגרמת לכבודו כתוצאה מאי קבלת שכר במועד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים - לרבות לעובדים אחרים של המעסיק- עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותו[footnoteRef:28] – לאור כל אלה – יש לפסוק לתובע פיצויי הלנת שכר בצירוף פיצויים לדוגמא בהתאם לסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר בסך כולל של 2,000 ₪.
לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו לא השתכנענו מעדותו של אמיר כי הסכם ההעסקה אכן נמסר לתובע כנטען (עמ' 58 ש' 20- עמ' 59 ש' 17), ואנו מעדיפים את גרסת התובע כי מעולם לא קיבל מסמך מהנתבעת 3 המסדיר את תנאי העסקתו (מה גם שהסכם ההעסקה שצורף בנפסח 5 לתצהירו של אמיר אינו עומד בדרישות חוק הודעה לעובד).
סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3 מתקבלת והתביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.
