חוק יישום הסכם הביניים בדבר רצועת עזה ואזור יריחו

בכלל זה תוקן סעיף 192א לחוק הביטוח הלאומי (סעיף 378 בנוסחו הקודם של חוק הביטוח הלאומי) ונקבע כי "תושב ישראל באיזור" הנו "מי שמועסק או גר באיזור או בשטחי עזה ויריחו והוא אזרח ישראלי". בעקבות הסכם הביניים וחוק יישום הסכם הביניים, תוקן חוק הביטוח הלאומי במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תקוני חקיקה), התשנ"ח - 1998 (וראה לענייננו דברי ההסבר להצעת החוק 2650, מיום כ"ו בתשרי התשנ"ח (27 באוקטובר 1997).

"איזור" - יהודה והשומרון וחבל עזה; "ההסכם" - כהגדרתו בסעיף 1 לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות)(תקוני חקיקה), התשנ"ו - 1996; "היישובים" - כהגדרתם בסעיף XII להסכם; "האתרים הצבאיים" - כמשמעותם בהסכם, לרבות איזור המיתקנים הצבאיים כמשמעותו בסעיף XVII להסכם; "תושב ישראל באיזור" - מי שאילו מקום מגוריו היה בישראל היה בגדר תושב ישראל והוא אזרח ישראלי, מי שזכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות .

...

מטבע הדברים, לסעד מעין זה אין מקום להיעתר.

אשר על כן, נוכח כלל המקובץ לעיל, לא מצאנו מנוס בלתי אם לדחות את הערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.

לטענת הנתבעת, ההסכם הפך לחלק מהמשפט הישראלי נוכח חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), תשנ"ו-1996.

התובע מוסיף בתשובתו וטוען שההסכם הרלוואנטי לענייננו הוא דוקא "הסכם קהיר" מיום 4.5.94, אשר הוחל במשפט הישראלי במסגרת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תקוני חקיקה), תשנ"ה-1994.

...

לפיכך מצאנו מקרים בהם בית משפט ישראלי דן בתביעות על פי חוק הפיצויים הפלסטיני (ראה למשל רע"א 1667/09 סהאם שושה נ' מרשד נתשה (2.8.10).

" ובהמשך הדברים: "אם נקשור את כל הקצוות ונסכם את האמור עד כה, נגיע למסקנה כי חוק היישום שהחיל את הסכם הביניים במשפט הישראלי, מונע, חד משמעית, מתושבי הרשות הפלשתינית להגיש תובענות בישראל הנוגעות לאירועים שאירעו בשטחי הרשות בהם התובע אינו ישראלי, הן באשר לאירועים שאירעו קודם לחתימת הסכם הביניים, והן באשר לאירועים שאירעו לאחר מכן." (ההדגשה שלי – א.פ.).

אכן, מרב הזיקות במקרה שלפני מובילות למסקנה חד משמעית כי הפורום הטבעי לדון בתביעה זו הוא בית המשפט הפלסטיני, בפרט כאשר מדובר בתובע פלסטיני, רכב פלסטיני, תאונה שארעה באזור יהודה ושומרון כאשר הנתבעת היחידה היא הקרן הפלסטינית.

על מנת ליישם את ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו, שנחתם בקהיר בין מדינת ישראל לבין ארגון השיחרור הפלסטינאי, ביום כ"ג באייר תשנ"ד (4 במאי 1994) והמסמכים שנלוו אליו, ולהסדיר עניינים הכרוכים ביישום כאמור, נחקק חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), תשנ"ה-1994, ותוקנו תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ח-1967, כך שתתווסף להן ת' 2ב, אשר זו לשונה: " 2ב. (א) בית משפט או בית דין לא יימנע מלדון בתובענה של ישראלי שהוא מוסמך לידון בה על פי דין, שעילתה מעשה או מחדל או פעולה אחרת שארעו בשטחי עזה ויריחו, אף אם תושב שטחי עזה ויריחו הוא נתבע או צד לה.

" בעקבות הסכם הביניים הישראלי-פלסטינאי בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השיחרור הפלסטינאי, ביום ד' בתשרי תשנ"ו (28 בספטמבר 1995) תוקנו התקנות שוב בחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), תשנ"ו-1996, כך שבמקום "שטחי עזה ויריחו", יבואו המילים "שטחי המועצה הפלסטינאית". הינה כי כן, בית המשפט בישראל לא ידון בתביעות של אזרחי ישראל הנוגעות למקרקעין המצויים בשטחי המועצה הפלסטינאית, אולם חריג זה אינו חל לגבי מקרקעין המצויים בשטח הנתון תחת שליטה ישראלית.

...

דיון והכרעה טענות מקדמיות אין מחלוקת שצו המניעה הזמני ניתן בהעדר התייצבות של מרבית הנתבעים, אשר גם לא היו מיוצגים באותה עת, ועל כן, ועל מנת ליתן להם יומם בפני בית המשפט, ומבלי להיכנס לשאלת קיומה או העדרה של המצאה כדין, אני סבורה שיש מקום לקיים דיון מחודש בבקשה לסעד הזמני, לאחר שניתנה לנתבעים אפשרות לשטוח מלוא טענותיהם.

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שיתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השיתוף בבית המשפט בג'נין.

בעקבותיו נחקק חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תקוני חקיקה), התשנ"ה-1994.

הוראות ההסכם הפכו בכך לחלק מהמשפט הפנימי החל באזורים אלה (ראו מינשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7), התשנ"ו-1995; מינשר בדבר יישום הסכם הביניים (איזור חבל עזה) (מס' 5), התשנ"ו-1995) (ראו י' זינגר, "הסכם-הביניים הישראלי-פלשתיני בדבר הסדרי מימשל עצמי בגדה המערבית וברצועת עזה – כמה היבטים משפטיים", משפטים כז 605 (1997)).

...

לדאבוני, עמדה זו לא היתה מקובלת עלי כלל וכלל, לא כאזרח המדינה ולא כשופט בבית משפט זה, ועל כן סברתי כי נכון להיעתר לבקשת העותרים ולזמן את הרמטכ"ל. ומה אעשה וגם בעניין זה נותרה דעתי במיעוט בקרב חברי.

הוסף לכך את העתקתם של עסקים, מפעלים וחממות, והתוצאה תהיה שגם מי שלא התנסה בהעתקתם של כל אלה, חייב היה להגיע למסקנה כי מדובר במשימה בלתי-אפשרית, ובלבד שהוא נחון בהיגיון בריא וביושרה הנדרשת ממנהיגי ציבור.

סוף דבר להשקפתי, לוקים החלטת הממשלה מחודש יוני 2004 וחוק ההתנתקות בכל אחד מאלה: א) לידתם בחטא, באשר זו היתה מלווה בפגיעה בערכיה של מדינת ישראל, מחד, ועיוות רצונו של הבוחר, מאידך; ב) בביצועם כרוכה פגיעה שאין קשה ממנה בזכויות יסוד של היחיד ושל הכלל, פגיעה שאינה מידתית, ושלא ל"תכלית ראויה" מוכחת; ג) סופם שהם יובילו לימים קשים, ואף לערעור זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, וכוונתי לא רק בשטחים השנויים במחלוקת, אלא גם באלה שלגביהם קיימת הסכמה בקרב הציבור שעל ישראל להחזיק בהם בכל הסדר עתידי.

בעקבות הסכם השלום עם ממלכת ירדן, והסכם הביניים עם ארגון השחרור הפלסטיני, תוקנה פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ז-1970 (להלן: "הפקודה"), לרבות ההגדרות בסעיף 1 לחוק, כדלקמן: "האזורים"-כמשמעותם בחוק יישום חוזה השלום בין מדינת ישראל לבין הממלכה הירדנית ההאשמית, התשנ"ה-1995; "בעל", לענין רכב שיש עליו הסכם שכירות או הסכם של מקח-אגב-שכירות-האדם המחזיק ברכב מכוח ההסכם; "ההסכם"-הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל לבין ארגון השיחרור הפלסטינאי, ביום ד' בתשרי התשנ"ו (28 בספטמבר 1995), לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו; "המועצה"-המועצה הפלסטינאית שתכונן בהתאם להסכם, ועד לכינונה-הרשות הפלסטינאית כמשמעותה בהסכם;" סעיף 3(ג) לפקודה קובע:

חוט מקשר בין הסכם קהיר והדין הישראלי, מצוי בחוק יישום הסכם בדבר רצועת עזה באזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה) התשנ"ה-1994, הקובע בסעיף 1 כדלקמן: "ליישם את ההסדרים הכלכליים שבהסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו, שנחתם בקהיר בין מדינת ישראל לבין ארגון השיחרור הפלסטינאי, ביום כ"ג באייר התשנ"ד (4 במאי 1994), והמסמכים שנלוו אליו, וכן להסדיר עניינים הכרוכים ביישום כאמור ובהעסקת עובדים פלסטינים בישראל". תכליתו של סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים, כפי שצוטט לעיל, הובע אף בהצעת החוק ליישום הסכם קהיר, וכך נאמר בהצעת החוק: "לקבוע את אחריותו של נוהג ברכב ישראלי לפצות נפגע ישראלי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים), אף אם התאונה ארעה באזור יהודה ושומרון או בשטחי עזה ויריחו". (הצ"ח 2299 התשנ"ד (25 ביולי 1994) עמ' 588, 621 בסעיף 64).

...