והמשיך וקבע: "הינה כי כן, תאגידי מים וביוב אינם נמנים עם הגופים המפורטים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים בנוסחו כיום, ומכאן נובעת המסקנה כי לבתי המשפט לעניינים מינהליים לא נתונה הסמכות לידון בעינייני מכרזים של תאגידי מים וביוב מכוח פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. נוכח מסקנה זו, ובהעדר פרט אחר בתוספת הראשונה שמקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לידון בתקיפת מיכרז של תאגיד מים וביוב – אין מנוס מן הקביעה כי במצב המשפטי הקיים, הסמכות לידון בעינייני מכרזים של תאגידי מים וביוב נתונה לבתי המשפט האזרחיים (ראו והשוו: בג"ץ 1001/20 חנו נ' החברה הכלכלית לאילת (חכ"א) בע"מ (6.2.2020) (להלן: עניין חנו)).... מסקנה זו, המשקפת את הדין המצוי, אינה הדין הרצוי. זאת בשים לב ליתרון שבריכוז הדיון בעינייני מכרזים בפני בתי המשפט לעניינים מינהליים (ראו והשוו: עע"ם 2398/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות נ' החברה הכלכלית שהם (4.7.2012)), וכן בהנתן קוי המתאר המיוחדים של תאגידי מים וביוב והנורמות מן המשפט המינהלי החלות עליהם. בהקשר זה חשוב להבהיר כי ההכרעה דנן נוגעת לסמכות העניינית, אך אין בה כדי להשליך על הדין המהותי החל על תאגידי מים וביוב בעינייני מכרזים (ראו: עניין חנו, בפיסקה 9)" (סעיף 15 וסעיף 17).
הטענה של מומחה התובעת היא שהזוכה אינה עומדת בתנאי הסף בדבר ביצוע קודם של "עבודת הנדסה אזרחית", כהגדתה במיכרז, בסך של 300 מיליון ₪, משום שעל פי ההגדרה של עבודת הנדסה אזרחית", "עבודת כרייה" המופיעה בחשבון הסופי של "פרויקט הקו המהיר של הרכבת קטע ד'", שהציגה הזוכה, אינה נחשבת "עבודת הנדסה אזרחית" על פי פרשנותו להגדרות המיכרז.
...
לעניין זה אביא את דבריו של כב' השופט עוזי פוגלמן בפס"ד מנרב המתאימים לעניין זה:
"אמנם, אין לכחד כי נוכח טבען של העבודות, אם לא יינתן בשלב זה צו ביניים, כמבוקש על-ידי המבקשת, ייתכן שלא ניתן יהיה להפקיע את זכיית המשיבה 2 במכרז, אף אם יימצא – בסופו של יום – כי יש לקבל את העתירה. אולם, אין לומר כי בהיעדר צו הביניים ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן שמורה לה הזכות לתבוע פיצויים על כך שבעל המכרז לא זיכה אותה במכרז, אם יימצא – בפסק דין חלוט – כי החלטת ועדת המכרזים נגועה בפגמים המחייבים את ביטולה (השוו: עע"ם 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל בניין בע"מ, 13.12.2009), בסעיף 7 להחלטה). בנסיבות אלו, ובהינתן האפשרות לקבלת סעד במישור הכספי ככל שתהיה עילה לכך, האינטרס הציבורי בביצוע פרוייקט תשתיות חיוני ורחב היקף, מטה את הכף לטובת המשיבות (השוו: בר"ם 6573/09 דוד שחר ובניו (1995) בע"מ נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, 3.9.2009))" (ההדגשה הוספה – ע' ר').
סוף דבר
נוכח כל האמור הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.
המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.