זכאי להכרה צריך להראות שהתקיימה לגביו ההגדרה הבסיסית שבכותרת הסעיף - "...ניצול שואה ששהה במחנה רכוז, בגטו או במחנה שיעבדו בו עבודות פרך...". בנוסף - אותו מחנה או גטו צריך שיהיה "מחנה מוכר" מאלה שהוכרו ע"י הקרן הגרמנית או האוסטרית הרלוואנטית, או שהוא מופיע ברשימות המעודכנות, שהן תוצר של סיכומים בין ועדת התביעות לבין ממשלת גרמניה (ר' סעיף 3(א)(1)(ב) לחוק, רע"א 2408/12, פלונית נ' הרשות לזכויות ניצולי שואה, כב' השופט א. רובינשטיין, מיום 2/4/13, פסקה י"ב, וסקירה של אופי הרשימות הללו ב- ו"ע 35805-09-12, גרימברג נ' הרשות, מיום 18/12/13).
מר פלוג ביקש להבחין בין עבודות כפייה שבוצעו מחוץ לגטאות ולמחנות, ולבין עבודות פרך שבוצעו בתוכם, ושלא היו אלא "רצח באמצעות עבודה". לדברי מר פלוג, שהשתתף במו"מ עם הרשויות הגרמניות על הסדרי הפיצויים, הבחנה זו היתה אף מוסכמת על הצדדים, והכוונה היתה שזכאים לפצוי יהיו רק אלה שהועסקו בעבודות פרך רצחניות אשר כאלה, בתוככי המחנות.
הבטוי "עבודת כפיה" נזכר בהקשר הספציפי של תלאות יהודי ארופה במהלך השואה, הן בנוסח בעברית של ההסכמים עם הרפובליקה הגרמנית, והן בפסיקה שעסקה בכך, לרבות פסיקת ביהמ"ש העליון שמועדה טרם חקיקת חוק ההטבות ב- 2007 ( ראה- דנ"א 12196/03 גרנות נ. הרשות, פד"י ס' (3), 88, מיום 9/10/05).
...
לאור מציאות הסטורית זו, אני סבור שהמונח "מחנה" ברשימת הקרן הגרמנית, בעיר פיאטרה ניאמץ ( כמו במרבית ערי מולדובה, כולל בוטושאן), מתייחס לאותם אתרים בעיר ( מחנות צבאיים ואתרים נוספים) בהם בוצעה עבודת כפייה ופרך ע"י נשים יהודיות.
אני סבור, שצדקה ועדת הערעורים ,בהבחינה בין "עבודת כפיה" לבין "עבודת פרך". בקליפת אגוז, ניתן לאמר, שבעוד הדגש בעבודת כפיה מושם,כפשוטו של הביטוי, על אלמנט הכפיה- עבודה שלא מתוך רצון חופשי, אלא מתוך אילוץ מבחוץ, הרי, בעבודת פרך מושם הדגש על הקושי הפיסי, התנאים הלא נוחים, המאמץ הרב והסבל הכרוכים בעבודה ( ראה, למשל, אנציקלופדיה מקראית מקוונת "גשר", הערך "עבודת פרך").
משום כך- החלטתי לדחות את הערעור.
