חוק העונשין זיוף סימני זיהוי של רכב

כתב האישום ביום 15/08/2021 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע העבירות הבאות: התפרצות למגורים לבצע עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 ולפי סעיף 29(א) לחוק העונשין, הסתייעות ברכב לעבור עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א-1961 וסעיף 29(א) לחוק העונשין, גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986 וסעיף 29(א) לחוק העונשין, זיוף סימני זהוי של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין, קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, נהיגת רכב שאינו רשום באיזו – ללא היתר עבירה לפי תקנה 578ב תקנות התעבורה תשכ"א-1961.

...

לאור האמור ובשים לב להודאות הנאשם בחקירותיו אשר להיכרותו ושהותו במועדים הרלוונטיים באזור האירועים המתוארים בכתב האישום ולאור הסרטונים המתעדים את חברו של השותף כמי שמאד דומה למשיב ועל ראשו משקפיים עליהם התגלה ד.נ.א. של המשיב, מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס לכלל העבירות אשר יוחסו למשיב במסגרת תיק זה. עילת מעצר משזו מסקנתי לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית בתיק, סבורני כי קמה למבקשת גם עילת מעצר כנגד המשיב, בגין מסוכנות.

לאור הפסיקה ובנסיבות בהן מיוחסות למשיב שורה ארוכה של עבירות רכוש, אני קובע כי קמה עילת מעצר, הן משום המסוכנות הנשקפת מן המשיב והן משענייננו במשיב תושב שטחים ועובדה זו כשלעצמה מעלה חשש להמלטות מן הדין.

משזו איננה מונחת לפניי, מתייתר הדיון וההכרעה בעניין זה. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

נגד המבקש, תושב הרשות הפלסטינאית, הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות, ביניהן ריבוי עבירות של גניבת רכב בצוותא, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; וזיוף סימני זהוי של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

...

לשיטתו, הליכי המעצר בעניינו מוצו במסגרת ההליך הקודם כך שהחלטת בית המשפט הצבאי לשחררו הפכה ל"מעין חלוטה", וזאת לאחר שהתביעה הצבאית החליטה לחזור בה מעררה על החלטה זו. עוד טען המבקש, כי התוצאה במקרה דנן – בה הוא נעצר מחדש ללא כל שינוי בנסיבות ולאחר ששוחרר על ידי שתי ערכאות מקבילות – אינה צודקת ואינה סבירה, ומשכך מצדיקה התערבות ערכאת ערעור "בגלגול שלישי". דיון והכרעה דין הבקשה להידחות על הסף.

משכך, בהתחשב בחומרת המעשים המיוחסים למבקש והיקפם הנרחב, אני סבור כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

זיוף סימני זהוי של רכב, לפי סעיף 413 ט לחוק העונשין, סיוע לניסיון לגניבת רכב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, בצרוף סעיפים 25 וסעיף 31 לחוק העונשין.

...

בהתייחס לתיק שצורף ציין הסנגור, כי בסופו של דבר הנאשם נמלט מהמקום מבלי שגנב את הרכב.

בהתאם לעובדות בהן הודה הנאשם, הפעולה הייתה מתמשכת וכוונה כלפי כמה כלי רכב, ואולם בסופו של דבר עלה בידו להניע רק את הרכב הגנוב באמצעות המחשב, ולהסיעו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל.

ביום 01.02.2023 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של: גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); זיוף סימני זהוי של רכב – עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לעבור עבירה – עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

...

מסקנתי היא כי יש בחומר הראיות שהוצג כדי לעמוד בהיקף ובטיב הבחינה הנדרשת בשלב זה של ההליך.

על כן, אני קובע, כי קיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט.

בהקשר זה מצאתי כי שחרור בתנאים מחמירים כפי שיפורט להלן, ישיג תכלית זו. משכך, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים המגבילים והמחמירים הבאים: המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא עד לתום ההליכים נגדו בביתו בכפר דיר אל-אסד.

ביום 25.8.22 הוגש כתב אישום נגד המבקש ושניים נוספים, מר סלאמן אבו רשאד (להלן: סלמאן) ומר סמח אבו רשאד (להלן: סמח), המייחס להם ביצוע עבירות גניבה- לפי סעיף 384 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה – לפי סעיף 406 (ב) וסעיף 29 לחוק העונשין, קשירת קשר לפשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וזיוף סימני זהוי של רכב- לפי סעיף 413ט וסעיף 29 לחוק העונשין והחזקת מכשירי פריצה – לפי סעיף 413ז לחוק העונשין.

...

אין בידי נתונים על אודות הקשר של הנאשם עם שירות המבחן ובכל זאת שוכנעתי להיעתר לבקשה בשינוי נוסף אשר בסופו של דבר משמר את האיזון שבין תכלית המעצר לבין זכויות המבקש.

שמעתי עדותם של את אבי המבקש והמעסיק ושוכנעתי כי יש להם מודעות למשמעות הישמעות לתנאים מגבילים שנקבעים בהחלטה שיפוטית.

סוף דבר, אני מורה על שינוי תנאיי החלופה בה מצוי המבקש כך שיהא רשאי לצאת ממקום החלופה לצורכי עבודה באתר מודיעין בפיקוח צמוד של אביו, בימים א – ה, בין השעות 5:45 – 18:30, הלוך חזור ללא סטיות מהדרך.