חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוק הספריות הציבוריות: הקמה ותחזוקה

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

לפי ההסכם, תפעל חברת אחיאב, ובהמשך חברת תיעוש, לשילובה של חברת סיוון במכרזים "לבניית מוסדות חינוך צבוריים של החברה למשק ולכלכלה", תמורת קבלת עמלה בשיעור של 4% (להלן: הסכם משכ"ל); והשני, נכרת ביום 18.01.1996, בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש, לפיו תספק חברת תיעוש שירותי בדק ותחזוקה למיזמים של חברת סיוון, בהקף מינימלי של כ-400 שעות חודשיות, וזאת, בתמורה לתשלום חודשי של, לכל הפחות, 10,000 דולרים (להלן: הסכם תיחזוקה).
לשיטת המערערים, "הוכח שכל כוח האדם לו נזקקה החברה הקבלנית [חברת סיוון] גוייסו על ידי המערערת 1, הן כוח אדם ייעודי לצורך מתן שירותי תיחזוקה, והן עובדים זרים. הסכום ששולם למערערת 1 מדי שנה, משנת 1996 ואילך, שולם לאור היתחייבותה משנים קודמות להעמדת מיכסת מינימום שעות לשירותי בדק ותחזוקה תמורת תשלום מוסכם". למען שלמות התמונה, יצויין כי בשנת המס 2001, דווח בספריה של חברת סיוון על הוצאה בסך של 518,840 ₪ בגין עמלות ושרותי אחזקה, אשר סופקו לה על ידי חברת תיעוש.
נטען בנוסף, על ידי המערערים, כי בהליך שנערך לפי סעיף 119א לפקודת המס, נאמר על ידי המשיב כי "העיסקאות בין הצדדים הקשורים משקפות פעילות יציבה הנמשכת לאורך זמן וכי ההפסדים ברי קזוז יביאו לחיסכון מס עתידי ויקנה לחברה שווי כלכלי משמעותי". עוד נטען, כי יש באימרות אלה כדי לסתור את האמור בצוי השומה שהוצאו להם לשנת 2002, ומשכך הן מקימות השתק שפוטי.
...
בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורה של המערערת 3, חברת עמירם סיוון בע"מ, על שומת מס שנקבעה לה על ידי פקיד השומה, לשנות המס 2001, 2002 ו-2003; וכן, נדחה ערעורם של המערערת 1, חברת תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ, ושל המערער 2, מר עמירם סיוון, על שומות מס שנקבעו להם על ידי פקיד השומה, לשנת המס 2002.
סוף דבר על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעור המערערים.
הגעתי לכלל מסקנה, כי תכנון המס, העומד בבסיס העסקאות שבוצעו בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש, הוא תכנון מס שלילי, הנעוץ בניצול פרצה בחקיקה, לצורך השגת הטבת מס בלתי לגיטימית.
משכך, כאמור, דעתי היא כי יש לדחות את ערעורם של המערערים ולחייבם בהוצאות המשיב בסך של 35,000 ₪, וכך אציע לחבריי לעשות.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

מספר חודשים לאחר מכן החליטה הממשלה כי כביש 6 יוקם בשיטת ה- B.O.T. (Build, Operate and Transfer) וכי במקום שתסלול אותו בעצמה היא תפנה ליזמים פרטיים ותציע להם לסלול ולתפעל אותו, תמורת הזכות לגבות תשלום ממי שישתמשו בו (לפירוט עקרונותיה של שיטה זו ראו: "הסדרים להקמה ולהפעלה של רכוש צבורי על ידי הסקטור הפרטי" (מצג עמדה של המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית, 2005) (להלן: מצג העמדה); עוד ראו: דפנה ברק ארז "המשפט הצבורי של ההפרטה: מודלים, נורמות ואתגרים" עיוני משפט ל(3) 461, 474-473 (2008)).
לשיטתו, המדינה היתקשרה עם דרך ארץ בחוזה להקמתו, תחזוקתו והפעלתו של כביש 6 והיא מממנת את השירותים שדרך ארץ מספקת לה באמצעות מס מיוחד המוטל על מי שמשתמשים בכביש 6.
המערער מוסיף וטוען כי ניתוח של העסקה שבה התקשרו המדינה ודרך ארץ מלמד כי דרך ארץ מתפקדת כידה הארוכה של המדינה ולפיכך אינה מהוה "עוסק", כאמור בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ) אלא מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר) הזכאי לפטור ממע"מ. לחלופין טוען המערער כי דרך ארץ פטורה מתשלום מע"מ משום שהעמידה הלוואה לטובת המדינה ולפיכך עונה להגדרה של "מוסד כספי" בחוק המע"מ. תמיכה לטענה זו מוצא המערער בעובדה שדרך ארץ רושמת בספריה את הסכומים שהיא גובה מהמשתמשים בכביש 6 כפרעון של הלוואה.
...
אמנם, ניתן לטעון כי מזמין השירות בענייננו הוא המדינה שהתקשרה עם דרך ארץ בחוזה זכיינות להקמתו והפעלתו של כביש 6 (אם כי מסקנה זו אינה נקיה מספקות).
בנסיבות אלו מתחייבת המסקנה כי השירותים שמספקת דרך ארץ ניתנים למשתמשים בכביש 6 וכי היא רשאית על כן "לגלגל" עליהם את חיוביה במע"מ. מטעמים אלו כולם דין הערעור להידחות.
המערער ישלם לרשות המסים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. ה נ ש י א ה השופט נ' סולברג: אני מסכים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מחלקת השימור של הספרייה הלאומית פעלה להסרת הנגעים ולשימור הכתרים תוך הקפדה על תחזוקתם בתנאים פיסיים מתאימים (טמפרטורה, לחות, תאורה וכו') באופן שהביא להשתמרותם במצב טוב (יצוין כי בידי הספרייה הלאומית שני כתרים נוספים מדמשק שאותם, כך לפי האמור בכתב התביעה, רכשה כחלק ממאמציה לשמר יצירה חשובה זו. כתרים נוספים אלה לא נכללו בגדר ההליכים שלפניי).
מעמדה של הספרייה הלאומית הוסדר בחוק הספריה הלאומית, התשס"ח-2007 שקבע כי מטרותיה של הספרייה הלאומית הן "איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובזיקה לארץ ישראל, למדינת ישראל ולעם היהודי בפרט" (ס' 3 לחוק).
בסיכום עמדתו כתב היועץ המשפטי לממשלה כי: "כתרי דמשק – אשר היו בבעלות קהילות ישראל בדמשק אשר חרבו, הוצלו על ידי המוסד לתפקידים מיוחדים ושוקמו בספריה הלאומית – הנם אוצר בעל אופי צבורי-לאומי. כתרי דמשק, אינם רכושו הפרטי של איש, ואף לא של הרב חמרה או של מרכז המורשת שהוא מבקש להקים למעלה מעשרים שנים. לכתרי דמשק אופי "צבורי-לאומי", וככאלה יש לדאוג כי הם יוותרו בידי המוסדות הלאומיים של העם ולא בידי הפרט" (שם בס' 37).
...
במהלך הדיון מיום 8.4.19 הודיעו כי מקובל עליהם שאין לאפשר הוצאת כתר כלשהו מהספרייה הלאומית קודם להבטחת התקיימות מלוא התנאים הנדרשים לכך ובכלל זה אבטחת הכתרים, שימורם וביטוחם.
עניינים נוספים שם ההקדש – סבורני כי תחת השם שהציעה הספרייה הלאומית "הקדש כתרי דמשק שבספרייה הלאומית", ובשים לב גם למחלוקות שהתגלעו במסגרת ההליכים, יש להעדיף שם נייטראלי שלא יכלול את שמות מי מהצדדים: "הקדש כתרי דמשק". מהדורות פקסימיליה – הרב חמרה ומרכז מורשת ביקשו להורות על הכנת העתקים מדויקים כולל כריכות אותנטיות של הכתרים שיימסרו להם לטובת הצגתם במרכז המורשת (ס' 29 לטיעוניהם מיום 20.3.20).
סיכום ותוצאה נוכח כל האמור לעיל, בהסכמת הצדדים, ובהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, אני מצהיר על הקדש כתרי דמשק.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2002 בעליון נפסק כדקלמן:

לצורך יישום עיקרון מתן שירותי ספריה ציבורית חינם, קבע סעיף 5 לחוק במקורו כי "השר יקבע כל שנה, בהתייעצות עם שר האוצר ושר הפנים, ולאחר שמיעת דעתם של הרשויות המקומיות והארגונים הציבוריים הנוגעים בדבר, את שיעור הישתתפותו של אוצר המדינה בהקמת ספריות ציבוריות, בתחזוקתן ובניהולן". מוקד עתירה זו בפרשנות סעיף זה ויישומו על רקע המטרות והתכליות של החוק.
ת השופט י' טירקל: לפי סעיף 5 לחוק הספריות הציבוריות, התשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הספריות הציבוריות") - כנוסחו לפני שתוקן בשנת תשס"ב – הוסמך שר המדע, התרבות והספורט לקבוע את שיעור ההישתתפות של אוצר המדינה בהקמה, בפתוח, בהחזקה ובניהול של ספריות ציבוריות, שלא נקבע בחוק.
...
כמו חברתי הנכבדה, השופטת א' פרוקצ'יה, סבורני גם אני שאין יסוד לאכוף על אוצר המדינה השתתפות בשיעור 50% לפחות, כעתירת העותר, ולפיכך דין העתירה להידחות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותרת היא חברת בת של הסתדרות העובדים הכללית וחברת העובדים הכללית השיתופית בא"י בע"מ (להלן: ההסתדרות) שהוקמה למטרה ציבורית, המפעילה ומנהלת בנכס מרכז ספורט ונופש בעיר חולון.
זאת, לאור נהלי משרד הפנים והפסיקה העדכנית בנושא (עע"מ 1909/19 בנייני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' עריית רחובות (נבו 16.2.2021) (להלן: עניין או פס"ד גינדי)) לפיהן עבודות תיחזוקה ושיפור גרידא, ללא עבודות הקמה של ממש, לא מקימות עילה לחיוב בהיטל שצ"פ. בעיניינו, העותרת עומדת על כך שמן המידע שנימסר בבקשה לפרטים נוספים הרי שהעבודות הנדונות הן עבודות תיחזוקה ושדרוג בסכומים מינוריים העומדים על כמיליון שקלים לכל היותר, שלא מקימים את הנטל לחיוב בהיטל.
כתוצאה ממעורבותה של בונוס, אזי שהחוב הלכאורי בגין ההיטל נרשם בספריה, ולא בספרי הערייה.
...
כמו כן, מקובלת עלי עמדת העירייה כי בסמכותה להיעזר ביועצים חיצוניים מקצועיים, בפרט חברת בונוס, שעה שדרישת התשלום הוצאה מטעמה ומצויה במסגרת שיקול דעתה.
התוצאה: סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪ וזאת בהתחשב גם בהיקף הרב של העבודה לה נדרשה המשיבה כדי להשיב לעתירה, לרבות הבקשה לפרטים נוספים, העתירה המקורית והעתירה המתוקנת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו