לפי ההסכם, תפעל חברת אחיאב, ובהמשך חברת תיעוש, לשילובה של חברת סיוון במכרזים "לבניית מוסדות חינוך צבוריים של החברה למשק ולכלכלה", תמורת קבלת עמלה בשיעור של 4% (להלן: הסכם משכ"ל); והשני, נכרת ביום 18.01.1996, בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש, לפיו תספק חברת תיעוש שירותי בדק ותחזוקה למיזמים של חברת סיוון, בהקף מינימלי של כ-400 שעות חודשיות, וזאת, בתמורה לתשלום חודשי של, לכל הפחות, 10,000 דולרים (להלן: הסכם תיחזוקה).
לשיטת המערערים, "הוכח שכל כוח האדם לו נזקקה החברה הקבלנית [חברת סיוון] גוייסו על ידי המערערת 1, הן כוח אדם ייעודי לצורך מתן שירותי תיחזוקה, והן עובדים זרים. הסכום ששולם למערערת 1 מדי שנה, משנת 1996 ואילך, שולם לאור היתחייבותה משנים קודמות להעמדת מיכסת מינימום שעות לשירותי בדק ותחזוקה תמורת תשלום מוסכם".
למען שלמות התמונה, יצויין כי בשנת המס 2001, דווח בספריה של חברת סיוון על הוצאה בסך של 518,840 ₪ בגין עמלות ושרותי אחזקה, אשר סופקו לה על ידי חברת תיעוש.
נטען בנוסף, על ידי המערערים, כי בהליך שנערך לפי סעיף 119א לפקודת המס, נאמר על ידי המשיב כי "העיסקאות בין הצדדים הקשורים משקפות פעילות יציבה הנמשכת לאורך זמן וכי ההפסדים ברי קזוז יביאו לחיסכון מס עתידי ויקנה לחברה שווי כלכלי משמעותי". עוד נטען, כי יש באימרות אלה כדי לסתור את האמור בצוי השומה שהוצאו להם לשנת 2002, ומשכך הן מקימות השתק שפוטי.
...
בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורה של המערערת 3, חברת עמירם סיוון בע"מ, על שומת מס שנקבעה לה על ידי פקיד השומה, לשנות המס 2001, 2002 ו-2003; וכן, נדחה ערעורם של המערערת 1, חברת תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ, ושל המערער 2, מר עמירם סיוון, על שומות מס שנקבעו להם על ידי פקיד השומה, לשנת המס 2002.
סוף דבר
על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעור המערערים.
הגעתי לכלל מסקנה, כי תכנון המס, העומד בבסיס העסקאות שבוצעו בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש, הוא תכנון מס שלילי, הנעוץ בניצול פרצה בחקיקה, לצורך השגת הטבת מס בלתי לגיטימית.
משכך, כאמור, דעתי היא כי יש לדחות את ערעורם של המערערים ולחייבם בהוצאות המשיב בסך של 35,000 ₪, וכך אציע לחבריי לעשות.
