בבקשתו, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני הערכאות הקודמות, וטוען, בין היתר, כי על רקע המצב הבטחוני, טובת הקטינים מחייבת את הוצאתם מגבולות ישראל; כי הקטינים זכאים להישתתף בטיסות החילוץ; כי בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – שלפיה "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" – על המשיבה להסכים להוצאת הילדים מחוץ לישראל; וכי יש לחלץ את הקטינים, בין השאר, אף מכוח נורמה בסיסית לחילוץ ופינוי ילדים מאזורי מילחמה, המעוגנת במשפט הבנלאומי ההומניטארי.
...
עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המבקש אינו משלם את מזונות הקטינים, ואינו בקשר עמם מזה חודשים – חרף ניסיונות גורמי הטיפול ובית המשפט לענייני משפחה לשמר קשר טלפוני ביניהם; וכי לנוכח נסיבות אלו, מקובלת עליו עמדת האפוטרופא לדין – שמונתה במסגרת ההליכים בין הצדדים (להלן: האפוטרופא לדין) – כי טובת הקטינים היא להישאר בישראל, בייחוד לנוכח המצב השורר במדינה ועל רקע שגרת הלימודים שהחלה.
דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.
