]
בית הדין הארצי בחן אף הוא את שאלת תחולתו ויישומו של סעיף 30 לחוק הגנת השכר, וקבע:
"... פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").
...
אשר על כן וכפי שקבענו לעיל לעניין ההפרשות לקופת הפיצויים, אנו מורים לתובע לפנות אל חברת הביטוח מנורה ולפעול להנפקת דוחות ההפקדות משנת 2013 ועד לשנת 2018, על מנת לבדוק את סכום ההפקדות לקופת הפנסיה על שם התובע, אשר הופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע בתקופת העבודה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים בסכום של 112,440 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ככל שהופרשו, והצטברו על שם התובע בקופת הפיצויים מיום 1.7.06 ועד לחודש יולי 2018;
שכר עבודה- הפרשי דמי מחלה בסכום של 11,854.8 ₪;
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסכום של 6,000 ₪;
פדיון ימי חופשה בסכום של 6,149.34 ₪;
הפרשות לקופת הפנסיה בסכום של 29,833.86 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ואשר הצטברו על שם התובע בקופת הפנסיה (חלק מעסיק), מחודש פברואר 2013 ועד למועד סיום העסקתו, ככל שהופרשו.
כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.
