חופשת לידה של מורה במהלך חופשה שנתית מבית הספר

בחודש 11/14, בעת שהתובעת שהתה בחל"ת (לאחר חופשת לידה בתשלום), פנה פרופ' אורן קפלן, דקן ב"ס למנהל עסקים, אליה והציע לה משרה זמנית של 25% כרפרנטית למידה מרחוק בתואר שני בחשבונאות לחודשים 11/2014 – 1/2015.

העסקת חברי סגל אקדמי במסלול נעשתה באחד מהמינויים הבאים: מורים מן החוץ, מתרגלים פרונטאליים, עוזרי הוראה.

התובעת ניסתה להראות כי הקורס "ישומי מחשב לכלכלנים" שאותו לימדה בשנים 2012 – 2013 לא בוטל בשנים 2015 – 2015 וצרפה סיליבוס להוכחת טענתה (נספח י' לתצהיר התובעת) אולם כפי שהוסבר ע"י סרגוטי הקורס לא היה הקורס במתכונתו כפי שהיה בתקופתה של התובעת: בבית ספר לכלכלה אותם קורסים לא בוטלו.

הצעת עבודה חלופית: במהלך חופשת הלידה הוצעה לתובעת עבודה זמנית ע"י דיקאן בי"ס למנהל עסקים, פרופ' אורן קפלן.

חופשה שנתית: בהסכם ההעסקה נכתב כי ימי החופשה אינם ניתנים לצבירה ועל התובעת לנצלם במהלך השנה (נספח 3 לכתב ההגנה).

...

משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים: חלף הודעה מוקדמת בסך 10,250 ₪.

משמרבית התביעה נדחתה, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת.

בעיניינו לא מדובר ביוקרה של אף אחד אלא בבית ספר שש שנתי, בסכסוך עבודה שהוכרז כדין, תשומת הלב שהמילה תיכון מופיעה עליו, כמו גם בתגובה של המנהלת ובתגובה של הסתדרות המורים, וסכסוך העבודה הוכרז כדין.

אחד הדברים שלא ברורים לי זה שארגון המורים בא וטוען פעם אחרי פעם שמנהלת בית ספר לא הייתה צריכה לדרוך בבית הספר לפני ה – 01.09, ובמהלך כל התקופה הזאת לא צריך שמנהלת בית ספר תגיע עד ה – 01.09 כי המינוי שלה רק מה -01.09, מה שלא הצלחנו ללמוד מהתגובה זה מי לשיטת ארגון המורים ינהל את פתיחת שנת הלימודים.

אז א' היא כינתה אותה בעיניין של שריף ומזה הדבר נולד, עוד אמירה שנאמרה פה זה שהמנהלת שופכת עלי את ההזיות שלה, ככה מתבטאת מורה שפגשה חצי דקה את מנהלת בית הספר שלה, ויש עוד בהמשך אמירה שנאמרה שהיא האשימה את המנהלת, את המשיבה 3, בכך שהיא כתבה שהדרך היא לא לנבוח על המורים.

בחלק מהדברים הכל שחור וחברתי יודעת למה היא משחירה את הדברים האלה, אבל היא כותבת חייבים נתונים חייבים נתונים מהמורים שבחופש, אחרת מה יהיה לי, אז כלום ושום דבר, יש נתונים ויש את מנהלת בית הספר.

שתוף פעולה או היערכות זאת לא עבודה? מה זה היערכות של עובדי הוראה או שתוף פעולה של עובדי הוראה, שתוף פעולה של עובדי הוראה אחד, כדי שבית הדין יוציא צו ויורה לאירגון עובדים לעבוד בחופש, והקושי הזה צריך להיות מופנה כלפי חברי ולא כלפי, וכדי שבית הדין יוציא צו לזה צריך להשתכנע.

...

לטענה שלא נבחרה כדין זה הרחבת חזית לטעמנו כי לא ראיתי את זה בתגובה.

לפי כתב המינוי הזה היא נכנסת לתפקידה ב – 01.09, לא אני החלטתי את זה. זאת אומרת שביוני, יולי ובאוגוסט היא לא מנהלת בית ספר אלא עדיין מנהלת חטיבת ביניים בחולון, היא עובדת משרד החינוך עדיין.

בסופו של דבר מה שחשוב זה מתי הגישו את זה, שאנחנו בלוח כזה צפוף.

ביום 1.7.18 קיבלה התובעת בדואר הרשום מכתב פיטורים המודיע כהאי לישנא: "בהמשך לקיום ועדת השימוע בבית הספר, הריני להודיעך כי הנך מועסקת כמורה בתקופת ניסיון, תקופת העסקתך כמורה בבית הספר באר עמ"י תסתיים ב-31.8.2018, והיא כוללת ימי הודעה מוקדמת ככתוב בחוק. אנו מודים לך על תקופת עבודתך במועצה ומאחלים לך הצלחה רבה בהמשך דרכך" (נספח ד' לכתב התביעה).

מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעת העידו מר אמנו מנהל בית הספר וסגנו מר חג'בי. טענות הצדדים לטענת התובעת, על יחסי הצדדים חלות בין היתר הוראות תקנון שרות עובדי הוראה, חוזר מנכ"ל והנוהג לגבי עובדי הוראה לגבי אופן הפסקת עבודתם.

לטענת הנתבעת, בחלוף שנתיים, משלא השלימה התובעת את הסמכתה (וגם לא החלה בהשלמתה), לא ניתן אישור להמשיך ולהעסיקה.

בפרשת חורי בחן בית הדין את הסוגיה - האם רשאי מעסיק למסור בתקופה המוגנת (הריון, חופשת לידה ו-60 הימים שלאחריה) בידי עובדת הודעת פיטורים שתיכנס לתוקף לאחר סיום התקופה המוגנת? וכך נקבע: "וליישום הדברים בעניינינו. ראשית, הוראות חוק עבודת נשים מורות במפורש כי אין לפטר עובדת בתקופת ההריון (סעיף 9(א) לחוק), בתקופת חופשת הלידה (סעיף 9(ג)(1) לחוק) או בתקופת 60 הימים (סעיף 9(ג)(1א) לחוק). ואילו חלקו השני של כל אחד מתתי הסעיפים מורה כי לא תנתן הודעה למועד החל בתקופה זו.

...

משכך, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.

אשר לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע – הגם שקיבלנו את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו מבלי שהתקיים הליך של שימוע, והגם שסברנו כי היה והנתבעת היתה מזמנת את התובעת לשימוע כדין, ייתכן וחלק מהליקויים שהתגלו בהליך זה, הן מצד התובעת והן מצד הנתבעת, היו נמנעים, מצאנו כי בסופו של דבר, הנתבעת נהגה בהגינות עם התובעת וכי התובעת היא זו שהכשילה את המשך העבודה.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך של 15,000 ₪ ופיצוי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.

המערערת שובצה לעבודה על ידי המשיבה, כעובדת הוראה זמנית, בחטיבת הביניים ובבתי ספר יסודיים בכפר כסרא-סמיע, החל משנת הלימודים תשס"ח ועד לשנת הלימודים תשע"ג כמפורט להלן - בשנה"ל תשס"ח שובצה המערערת כמורה מחליפה (בחוזה מיוחד) של מורה ששהתה בחופשת מחלה בביה"ס היסודי "חרוביה כסרא-סמיע", למשך חמישה חודשים (מיום 5.2.08 ועד לתום שנת הלימודים).

בשנה"ל תשס"ט - שובצה המערערת כמורה מחליפה בחטיבת הביניים כסרא-סמיע, במקום מורה ששהתה בחופשת לידה, למשך שלושה חודשים (החל מיום 18.2.09 ועד ליום 18.5.09 (להלן – חטיבת הביניים)).

כן נטען כי יש לדחות את טענת ההסתמכות של המערערת, אשר נרשמה ללימודי תואר שני עוד בחודש יולי 2013, זמן ניכר טרם שקבלה את הודעת השיבוץ המתייחסת לשנת הלימודים תשע"ד. המשיבה אף חלקה על טענת המערערת שלפיה, יש לראות בה עובדת הוראה קבועה במשיבה, מאחר והיא לא עבדה שנתיים רצופות מלאות במשך השנים שבהן הועסקה במשיבה.

...

  מכל מקום, מקובלת עלי  תוצאת הדברים כמפורט בסעיפים 52 ו- 53 לחוות דעתה של חברתי השופטת נטע רות.

השופט אילן איטח מקובלת עלי מסקנת חברתי השופטת נטע רות כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, לא ראינו מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית הדין האזורי אשר דחה את הבקשה על כל עתירותיה ובהתאם לכך דינו של הערעור להידחות.

בתאריך 22.10.18 הסתיימה חופשה הלידה של התובעת (15 שבועות) והתובעת בחרה להאריך את חופשת הלידה בדרך של חל"ת. המנהלת אישרה לתובעת לשהות בחופשת לידה עד לתאריך 9.2.19 למרות שבהתאם לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954(להלן - חוק עבודת נשים) היתה זכאית התובעת לשהות בחופשה עד לתאריך 21.03.2019.

וכפי שהעידה המנהלת:"כן, כן, אבל זה לא, זה, זה נגיד לא תפקיד של מחנכת. מה שאמרתי עכשיו זה תפקיד של כל המורים המקצועיים, כל אדם שניכנס בשערי בית הספר, אמור ללמד, לתת אהה לתלמידים, לתלמידות שלנו, מיומנויות והרגלים לנהל, בודאי, זה חלק מתפקיד המורה" (עמ' 30 שורה 10-13 לפרוטוקול).

כשהסתיימה חופשת הלידה של התובעת היא חזרה ללמד בסמינר בית חנה אולם לא חזרה לעבודתה באולפנה.

מן הכלל אל הפרט; התובעת החלה את עבודתה באולפנה ביום 1.01.17 ויצאה לחופשת לידה ב 20.6.18, כלומר עבדה 17 חודשים ומכאן שהתקופה הרלוואנטית לגביה היא 4.25 חודשים, מתקופה זו נפחית את 18 הימים שניצלה התובעת כטרום חופשת לידה ומכאן התקופה המוגנת של התובעת מסתיימת בתאריך 9.2.19, כפי שסברה ואמרה המנהלת בזמן אמת ולא 29.3.19 כפי שסברה התובעת.

האם התובעת זכאית לפידיון חופשה שנתית ביחס לתקופה בה לא עבדה בפועל? התובעת העמידה רכיב זה של תביעתה על סכום של 26,710 ₪ אלא שבנסיבותיו של תיק זה ומקום שהתובאעת לא חזרה לעבודה באולפנה, לאחר התקופה המוגנת ולאחר החל"ת שאישרה לה המנהלת, לא ברור לנו על מה מבססת התובעת את טענתה לזכאותה לפידיון חופשה שנתית ולכן הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

...

בהמשך התנהלו הליכים בעקבות בקשת התובעת "להגשת תצהיר תשובה/משלים מטעם התובעת בשל מחדלי הנתבעת באי קיום הליך גמ"ס כדין והרחבת חזית", אשר סיומם בהחלטה שניתנה ביום 17.2.21 על ידי כבוד הנשיא - מירון שוורץ, במסגרתה קיבל את הבקשה "רק ביחס לנושא לגביו התובעת מבקשת להתייחס עניינית בבקשתה לסעיף 22 לתצהירה של גב' ורדית טפרברג, בנוגע למערכת שעות בסמינר "בית חנה".וכך קבע כבוד הנשיא בסעיף 10 להחלטתו:"אם כן, דין הבקשה להתקבל באופן בו תשלים התובעת טענותיה בתצהיר משלים ביחס למסמך אליו מפנה בסעיף 8 לבקשתה בלבד. התצהיר המשלים שצורף לבקשה אינו מתקבל לתיק בית הדין. התובעת תגיש תצהיר משלים כאמור, בתוך 7 ימים" כבוד הנשיא גם קבע כי:"בהנתן כך שהנתבעת מסרה גרסתה אודות מערכת שעות עבודתה של התובעת בסמינר "בית חנה" וכפי שעולה בסעיף 22 לתצהיר גב' גב' ורדית טפרברג, בשלב זה, איני מתיר הגשת תצהיר משלים מטעם הנתבעת בעניין זה. בתאריך 24.2.21 הגישה התובעת את תצהירה המשלים ובתאריך 16.3.21 התקיים דיון לפני כבוד הנשיא אשר מצא לנכון לקיים דיון מוקדם נוסף, בנוכחות התובעת מה שארע ביום 9.5.21, דיון אשר בסיומו ולנוכח עמדת התובעת הועבר התיק לקביעתו להוכחות.

אשר על כן, התביעה לפיצוי מכח חוק איסור לשון הרע, נדחית.

לסיכום לאחר שדחינו את תביעתה של התובעת בחלקה הארי היות וכל טענותיה בגין פיטורים מחמת הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה נדחו על ידינו מכל וכל כאשר בנוסף מצאנו כי הסיבה לשינוי שביקשה מנהלת הנתבעת לעשות שינוי במשרתה של התובעת היתה אי שביעות רצונה מתפקודה, ולא בשל שיקולים לא ענייניים ו/או בשל הריונה של התובעת.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- התובעת העמידה את תביעתה על סכום של 242,646 ₪ אלא שרוב טענותיה נדחו על ידינו מכל וכל כאשר מצאנו כי על הנתבעת לשלם לה רק כ -10% מסכום תביעתה לפיכך ובהתחשב בעבודה שהשקיעה הנתבעת בהגנתה, עת נדרשה להתמודד עם תביעה, בסכום של 242,646 ₪, של עובדת שעבדה אצלה תקופה קצרה יחסית והואיל ואנו סבורים כי ראוי שידם של עובדים גם כאלה שהמחוקק בחר להגן עליהם הגנה מיוחדת במסגרת חוקים שונים שחוקק למענם, לא תהיה "קלה על ההדק", בבואם להגיש, תביעות הרינו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט ב. סכום של 11,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, את הסכומים הנ"ל תוכל הנתבעת לקזז מהסכומים אותם חייבנו אותה לשלם לתובעת.