חופשות לעברייני מין מותר או אסור

יוער כבר עתה, כי הפירסום, אשר נטען כי הוא פוגעני, נעשה במסגרת קבוצת הפייסבוק בה חברה הנתבעת, אולם התובע אינו חבר בקבוצה זו. רקע כללי: תחילתה של פרשה זו בפירסום קודם בו הוצג התובע כעבריין מין ונעשה לו "שיימינג" בפייסבוק.

ראו לעניין זה דברי ביהמ"ש העליון, מפי כב' הנשיא (כתוארו דאז) גרוניס, בדונו בהרכב של 9 שופטים, בעיניין דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך ואח', (פורסם בנבו, ניתן ביום 18.09.14): "תכליתו של חוק איסור לשון הרע היא לספק מענה להיתנגשות הזכויות שנוצרת מקום שנעשה פירסום הכרוך בלשון הרע. החוק מבקש להבטיח את כבוד האדם ואת זכותו לשם טוב של הנפגע מן הפירסום. בה בעת, מבקש הוא להבטיח גם את הזכויות והאינטרסים הטמונים בפרסומים שונים, וזאת בדגש על חופש הביטוי וחופש העיתונות. דומה שאין צורך להכביר מילים על חשיבותם של הזכויות והאינטרסים הניצבים משני צדי המתרס, הן מבחינת הפרט הן מבחינת הציבור והמשטר הדמוקרטי. הדברים נדונו בהרחבה לא אחת בפסיקה, לרבות בפסק הדין נושא הדיון הנוסף, ואיני רואה להוסיף על מה שנאמר שם. נאמן לתפישה לפיה אין זכויות מוחלטות, אף החוק לא העדיף באופן נחרץ את אחת הזכויות על פני רעותה, והוא קבע נקודות איזון שונות ביניהן (ראו, ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 861 (1989) (להלן – עניין אבנרי); ע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מא(2), 169, 199 (1987) (להלן – עניין מזרחי); אורי שנהר דיני לשון הרע 21-19, 33 (1997) (להלן – שנהר)).

בחוק הוגדרה רשימה של פרסומים שהם מותרים הגם שיש בהם לשון הרע (סעיף 13 לחוק).

...

המסקנה הינה, כי במקרה הנדון מדובר בהיקף חשיפה נמוך, ללא הוכחת נזק מוחשי והתנהלות מצמצמת נזק של הנתבעת לאור הסרת הפוסט ופרסום ההתנצלות.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל, ולאחר שקלול כל השיקולים בנסיבות התיק דנן, אני קובעת כך: בפועל הנתבעת הסירה את הפרסום והתנצלה, אך למען הסדר הטוב אני קובעת במפורש, כי הנתבעת תחדול מפרסומים אלו אודות התובע כמבוקש בסעיף 55 לכתב התביעה.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום את סכום הפיצוי בסך של 25,000 ₪, בתוספת החזר אגרה בהתאם לקבלה ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.

ההדגשה הוספה); "פעולות אלה – אפילו אם הן תחומות לפרק זמן של עשרים דקות לכל היותר, בהתאם לאמור בנוהל, יכולות להגביל באופן ממשי את חופש התנועה של הפרט" (שם, פסקה 31); "פעולות השיטור הנוספות עשויות לקחת זמן וכל אותה העת האדם שזהותו נתבקשה נותר בעלטה בנוגע לסיבה שבגינה הוא מעוכב" (שם).

ושוב יובהר כי איני קובע האם בדיקת המידע מותרת או אסורה.

ברם, אין היתייחסות לשאלה האם ניתן לעיין בתעודה, להבהיר לנבדק כי הוא חופשי להמשיך בעיסוקיו, ורק בשלב זה לבצע את בדיקה ממוקדת של שאלת קיומו של צו לפי חוק הגנה מפני עברייני מין.

...

ההחלטה שלא להיעתר לבקשות העותרים לקיום דיון נוסף אינה מונעת מהם את תקיפת הנוהל החדש, ככל שהם סבורים שהוא לוקה, למשל, בחוסר סבירות ומידתיות, או שהוא כולל פעולות שאין למשטרה סמכות לבצע.

סוף דבר, לא מצאתי כי ההלכות שנקבעו בפסק הדין מגלות עילה לקיום דיון נוסף בו. אשר לבקשות מטעם העותרים, ההלכה לפיה יש לשוטר סמכות לדרוש תעודת זהות גם ללא חשד סביר – במגבלות שנקבעו – אינה מכילה את ממד החדשנות הנדרש, נוכח הדין שקדם להלכה זו. אשר להלכה לפיה לא ניתן לעכב אדם לאחר בדיקת זהותו, לשם ביצוע פעולות שיטור נוספות – הרי שלא הונחה תשתית לכך שהלכה זו יוצרת קושי, ודאי לא ניכר, בעבודת המשטרה.

הבקשות נדחות.

באשר לתנאי המגביל, נקבע כי הוא פוגע בחופש הביטוי של העורר בצורה מידתית בהיתחשב בנסיבות העניין, ועל כן השאירו על כנו.

מכאן הערר שלפנַי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט עת נעתר לבקשת המשיבה וקבע כי צו הפיקוח יוארך, ובכלל זה יוותר על כנו התנאי המגביל האוסר על העורר להכנס לרשתות חברתיות, חדרי צ'אט ואתרים בהם ישנה אפשרות ליצירת קשר עם אחר.

הטלת התנאי המגביל גם מונעת מן העורר כל קשר מותר עם בגירים במסגרת פלאטפורמות וירטואליות וכן שימוש סביר באנטרנט או ביישומונים בטלפון החכם, שכן כל אתר או יישומון כוללים פלאטפורמה ליצירת קשר עם אחר.

באשר ליישומו של עקרון המידתיות בעיניין זה, קבעה הפסיקה מספר מבחני משנה (בש"פ 4223/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2013)) כדלקמן: "ראשית, יש לוודא את התאמת אמצעי הפיקוח למטרת החוק, היינו התאמת התנאים והמגבלות לסיכון הנשקף מהעבריין. שנית, יש לוודא כי אמצעי הפיקוח שיאושרו יהיו כאלה שפגיעתם בחרותו ובזכויותיו של העבריין יהיו המצומצמות ביותר. שלישית, יש לבחון את המיגבלות והתנאים שנקבעו במבחן של עלות מול תועלת, היינו האם הסיכון לפגיעה בציבור עולה על הפגיעה בעבריין המין, ולפיכך יש הצדקה בהטלת הצוו.

...

מכאן הערר שלפנַי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט עת נעתר לבקשת המשיבה וקבע כי צו הפיקוח יוארך, ובכלל זה יוותר על כנו התנאי המגביל האוסר על העורר להיכנס לרשתות חברתיות, חדרי צ'אט ואתרים בהם ישנה אפשרות ליצירת קשר עם אחר.

דין הערר להידחות.

הערר נדחה.

יחד עם זאת, בבג"צ 287/71 הנ"ל הביע הנשיא לנדוי את אי-שביעות רצונו מתוצאה משפטית זו, כדבריו: "אני מתיחס במלוא הרצינות להשקפתו של ראש העירייה שמועדון משחקים מן הסוג שבדעת העותר לנהל, עלול ליהפך חממה לעבריינות, במיוחד לבני הנוער" (שם, בעמ' 824-825).

(1) איסור פתיחת מקום לעריכת משחקים באורים מסוימים; (2) הגבלת מספר הרשיונות באזורים מסויימים; (3) איסור סוגים מסויימים של משחקים; (4) הגבלת מספר הרשיונות לסוגי משחקים מסויימים; (5) הגבלת שעות הכניסה למקום עריכת משחקים; (6) הגבלת גיל המותרים בכניסה למקום האמור; (7) איסור או הגבלה של פעילות נוספת באותם חצרים.

הידיעה על אפשרות פתיחת חנות לאביזרי מין-מעוררת סערה גדולה בקרב הציבור הדתי ואנו רואים לעצמנו חובה ציבורית לעשות הכל על מנת למנוע תסיסה וחילוקי דעות במרקם הצבורי העדין בו שרויה העיר.

אך לאחר מחשבה נוספת באתי למסקנה, כי אין לפגוע בעיקרון העל של חופש העיסוק על דרך ההקש כאמור, אלא היתרה של פגיעה זו צריך שיבוא בהוראת חוק מפורשת, ולא זו בלבד, אלא יכול בעל הדין אף לבוא ולטעון, שמאחר שהמחוקק קבע היתר מיוחד לעניין משחקי הימור ולא כלל בו גם את הסמכות לאסור ולהגביל עסק מסוג זה שלפנינו, אין לנו אלא חידושו לעניין משחקי הימור בלבד.

...

לאחר היסוסים לא מעטים באתי למסקנה, שבנסיבות שלפנינו, כפי שפורתו בטענות העותר והמשיבה, אין בכך כדי לדחות את העתירה על הסף (ראה לאחרונה עובדה זו וטענה זו בבג"צ 809/86).

אודה, כי לולא דמיסתפינא בא הייתי למסקנה, כי יש לדחות את העתירה ולקים החלטה זו של רשות הרישוי, שנתקבלה על דעת כל חברי מועצת העיר, מתוך נימוקים סבירים ונכונים.

אך לאחר מחשבה נוספת באתי למסקנה, כי אין לפגוע בעקרון העל של חופש העיסוק על דרך ההיקש כאמור, אלא היתרה של פגיעה זו צריך שיבוא בהוראת חוק מפורשת, ולא זו בלבד, אלא יכול בעל הדין אף לבוא ולטעון, שמאחר שהמחוקק קבע היתר מיוחד לעניין משחקי הימור ולא כלל בו גם את הסמכות לאסור ולהגביל עסק מסוג זה שלפנינו, אין לנו אלא חידושו לעניין משחקי הימור בלבד.

אשר-על-כן בא אף אני למסקנה, על כורחי, כי אין מנוס אלא לעשות את הצו למוחלט.

היתנהגות זו התפרשה על ידו כאילו מעשיו מותרים והוא יכול להמשיך בהם.

עוד צויין, כי הנאשם מגלה עיוותי חשיבה בולטים ומתאר כי המעשים נעשו תוך שתוף פעולה של האחיות ושב ומטיל את האשם להתנהגותו על היות ביתו בית דתי שגרם לו לרצות להפר איסורים מחד גיסא, ומאידך גיסא טוען כי לא הבין את חומרת מעשיו, כיוון שאיש לא טרח לומר לו שמעשיו "אינם בסדר" וכי "מקסימום אמא היתה צועקת". גם בפני עורכת חוות הדעת מגלה הנאשם חוסר אמפתיה בולט לקורבנות ומנסה לתארן כמי שנהנו ממעשיו, ואף יזמו חלק מהם.

בית המשפט לנוער נקט בגישה שיקומית כלפי הנאשם, ולמרות שהורשע בשורה של עבירות רכוש, בנוסף למעשה המגונה בו הורשע, בחר בית המשפט שלא להרשיעו והסתפק בשליחתו למעון פתוח, ואף הוסיף הוראה לפיה ישולב בקבוצה לטפול בעברייני מין וכן בטיפול פרטני וכי החופשות יתואמו תוך הגנת אחיותיו.

...

אם מגיע בית המשפט למסקנה כי העונש המוסכם שהוצע לו אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין האינטרס הציבורי, יאמץ את הסדר הטיעון.

עם זאת, אין בכך כדי להביא למסקנה שהענישה המוסכמת כאן, 6 שנות מאסר בפועל, בגדרו של הסדר טיעון, על כל השיקולים שפורטו לעיל, הן בהיבט הראייתי והן בהיבט של ההימנעות מהעדה והן נוכח גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, חורג מרף הענישה במידה כזו שיצדיק היתעלמות ממרכזיותו של הסדר הטיעון עד כדי סטיה ממנו.

שאול שוחט, שופט לסיכום: הוחלט כאמור בחוות דעתה של האב"ד, כב' השופטת שרה דותן.