חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה בשל סיבות רפואיות

לאחר מכן, האריכה התובעת את חופשת הלידה, מיום 28.12.2018 ועד ליום 13.3.2019, בהתאם לזכותה על פי סעיף 6(ב)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים), זאת ללא תשלום דמי לידה.

תביעתה זו נדחתה ביום 23.1.2020 בנימוק כדלקמן: "בהתאם למסמכים שבידנו, היום בו הפסקת לעבוד לא היה בעשרת החודשים שקדמו ללידה, כאמור בסעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי". המחלוקת: הצדדים הסכימו כי התובעת שהתה בחופשת לידה ללא תשלום מיום 28.12.2018 ועד ליום 13.3.2019 (עמ' 8 ש' 11 – 16 לפרוטוקול).

משהעידה גב' פצ'ניוק בחקירה ראשית, כי אישורי העסקה אלו הוצאו לצורך הגשת מועמדות של התובעת למישרה ממשלתית וכדי לסייע לה להיתקבל למישרה כזו (עמ' 5 ש' 29 – 30 לפרוטוקול) – הרי שהמסקנה המתבקשת היא שלתובעת היה ברור, כבר בסיום חופשת הלידה בתשלום, כי היא לא תוכל לחזור לעבודתה אצל המעסיק בתום חופשת הלידה ולכן החלה לבדוק אופציות נוספות של מקומות עבודה.

"השוני הוא בשניים: האחד – מטרת היציאה לחופשה ללא תשלום במקרה גורביץ לא היתה קשורה כלל בהיריון ובלידה. והשני – במקרה שלפנינו לא חזרה העובדת לעבודתה בגלל ההיריון, בעוד שבמקרה גורביץ לא חזרה לעבודתה מסיבה אחרת – שנת השבתון בה שהתה. בנסיבות אלה, ותוך הבחנה בין שני המקרים, ניתן לומר כי המערערת הפסיקה עבודתה ב"היותה בהיריון שנסתיים בלידה". היא "הפסיקה עבודתה" רק כשהתברר לה שהפרית המבחנה הצליחה".

אף אם ניתן יהיה לקבוע, כי מתדפיס המעקב הרפואי (נספח ז' לתצהירה) עולה כי ביום סיום עבודתה כבר הייתה התובעת במהלך הריונה השני, דבר הנתון בספק, ממילא ברור שביום זה, שהוא לכל היותר השבוע הראשון להריונה השני, גם התובעת לא ידעה שהיא בהריון שני.

מהראיות בתיק עולה כי התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום כדי לטפל בילדה הראשון וכי ביקשה להגמיש את שעות עבודתה מאותה סיבה.

...

משהעידה גב' פצ'ניוק בחקירה ראשית, כי אישורי העסקה אלו הוצאו לצורך הגשת מועמדות של התובעת למשרה ממשלתית וכדי לסייע לה להתקבל למשרה כזו (עמ' 5 ש' 29 – 30 לפרוטוקול) – הרי שהמסקנה המתבקשת היא שלתובעת היה ברור, כבר בסיום חופשת הלידה בתשלום, כי היא לא תוכל לחזור לעבודתה אצל המעסיק בתום חופשת הלידה ולכן החלה לבדוק אופציות נוספות של מקומות עבודה.

מכאן עולה המסקנה כי התובעת הפסיקה את עבודתה אצל המעסיק מעילה שלא הייתה קשורה להריונה השני אלא מאחר שלא ניתן לה לעבוד במתכונת השעות שביקשה והיא חיפשה מקומות עבודה חלופיים.

סוף דבר: התביעה נדחית.

למרות זאת, בחודשים האחרונים, גילה מנהל הנתבעת חוסר שביעות רצון מתפקודה ומתפקוד של עמיתה לתפקיד, מריה בר; צעק עליה ואמר לה שהיא עושה לו בעיות והכל מול עובדים נוספים ואף החל להיתעלם ממנה, מה שגרם לה להרגיש כי הוא מחפש סיבה לפטר אותה.

התובעת טענה כי החל מיום 15.3.2020 ובעקבות מגפת הקורונה, היא הוצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת), בלא שנקבע מועד חזרתה לעבודה, למעט המינימום של 30 ימי חופשה כתנאי לקבלת דמי אבטלה כדין.

ביום 17.3.2020 פירסם משרד הבריאות הנחיות חדשות (סימוכין: 159050420), לפיהן נאסר על היציאה מהבית למעט במצבים המחייבים זאת (כמו לצורך טפול רפואי דחוף, עובדים בהתאם להנחיות הממשלה והתקנות, לצורך רכישת מצרכים חיוניים, לוויות, הליכה של 10 דקות ושמירה על ילדים).

האחת, ביום 19.7.2017 ובה סוכם כי התובעת לאחר חופשת לידה ולכן תעבוד במשרת אם, 5 ימים בשבוע, 7 שעות בכל יום עבודה.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 10,794 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגת הציבור גב' גילי לזרי; ב"ל 37425-02-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לקבלת דמי לידה מהטעם שהפסיקה את עבודתה תוך כדי הריונה שלא בשל ההיריון או הלידה הצפויה אלא מטעמים אחרים.

נקבע כי ספק זה מתיישב עם שאר הראיות בתיק והעדויות מטעם המעסיק, מהן עולה כי שהותה של המערערת בחופשת לידה ללא תשלום לא הייתה קשורה להריונה השני אלא לרצונה לטפל בבנה הבכור, וכי הפסקת עבודתה אצל המעסיק לא נבעה מעצם כניסתה להיריון נוסף אלא מאחר שלא התאפשר לה לעבוד במתכונת השעות הגמישה שביקשה (ולכן חיפשה, גם לאורך חופשת הלידה שלא בתשלום, מקומות עבודה חלופיים).

תקופת הלידה וההורות על-פי חוק עבודת נשים אמנם הסתיימה יומיים לאחר תחילת עשרת החודשים שלפני מועד הלידה, אולם לא נטען ולא הוכח שהמערערת הייתה בהריון בפועל במועד זה. במסמך הרפואי שהוצג צוין תאריך וסת אחרונה, ו"כניסה ספונטאנית להריון תמיד תהא לפחות שבועיים אחרי הווסת האחרונה" (כך לטענת באת-כוח המוסד בסיכומיה, אך ללא אסמכתא כלשהיא).

נעיר כי הסעיף הרלוואנטי לענייננו הוא סעיף 6(ב)(1) לחוק עבודת נשים, שהרי המערערת לא יצאה לחופשה ללא תשלום לאחר תום תקופת הלידה וההורות מכוח סעיפים 7(ד)(1) ו-(2) לחוק עבודת נשים, אלא שהתה עד יום 17.3.19 בתקופת הלידה וההורות עצמה (גם אם בחלק שאין בגינו תשלום דמי לידה).

ואכן, בפסיקה עליה נסמך בית הדין האיזורי - עניין טוויג ועניין דונט - המבוטחות יצאו לחופשה ללא תשלום לצורך טפולי פוריות, ומשכך בעת הפסקת עבודתן לא היו בהריון והתעורר קושי עם קיומו של "יום קובע". לאור זאת ועל מנת להגשים את תכלית החקיקה שם בית הדין דגש על סיבת היציאה לחל"ת וקבע כי יש לראותן כמי שהפסיקו את עבודתן במועד בו טפולי הפוריות צלחו.

...

סוף דבר - הערעור מתקבל.

סגן הנשיאה אילן איטח מבלי להדרש לכלל קביעותיה של חברתי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה אני מסכים לכך שדין הערעור להתקבל.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל ללא צו להוצאות.

בדברי ההסבר ביחס לסעיף 177א, המפורטים בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 225 והוראת שעה)(הוראות מיוחדות לענין דמי אבטלה ודמי לידה), התשפ"א-2021 צוין כך: "מוצע לעגן בחוק הביטוח הלאומי את ההסדר הקיים כבר כיום לגבי מבוטח שהעסקתו הופסקה בשל הוצאתו חל"ת, ולפיו לא ישולמו דמי אבטלה למבוטח כאמור, אלא אם כן הוא הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת המעסיק לתקופה רצופה של 30 ימים לפחות, והוא אינו זכאי לשכר בעד תקופה זו" התובעת הצהירה כי לאחר לידת בנה ובשל היותו פעוט בן 3.5 חודשים במועד סיום חופשת הלידה – נבצר ממנה להמשיך ולעבוד בחודש 6 תורנויות בנות 26 שעות עבודה כל אחת, "חובות שאותן מעייני הישועה לא פטרו אותי מלבצען" (ס' ד' לתצהירה).

חזוק לטענה זו נמצא במכתביו של פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל, למנכ"ל הנתבע מיום 4.8.2022 ולשר הרווחה והבטחון החברתי מיום 7.11.2021 (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר התובעת) – בהם ציין כי מעסיק לא רשאי לפטור רופאות שילדו וסיימו חופשת לידה בתשלום, מבצוע תורנות במהלך תקופת ההיתמחות, שכן חובת ביצוע של לפחות 4 תורנויות בחודש – הנה חלק בלתי נפרד מחובות ההיתמחות שנקבעו על פי חוק ועל ידי המועצה המדעית.

כל שצוין היה כי הפסקת העבודה היא מהסיבה של יציאה לחל"ת לאחר חופשת לידה.

...

לכן ההשוואה שמבקשת התובעת לעשות אינה בין שני עניינים שווים והיא נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

הנחיות הקורונה אינם רלוואנטיות בעניינינו, שכן התובעת יצאה לחל"ת לאחר החל"ד ועד ליום 31.8.2021 לא בשל תקופת החרום, כי אם בשל רצונה לגדל את ילדה, מיוזמתה ורצונה ולא בשל דרישת המעסיק לנוכח תקופת החרום.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 163 (א) לחוק קובע, כדלקמן: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה... והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו, ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור." סעיף 165 לחוק הביטוח הלאומי מתייחס ל"עבודה מתאימה" וקובע כדלקמן: (ב) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה.

במכתב "הארכת חופשת לידה" מיום 3.9.2020 אשר צורף לכתב ההגנה המתוקן, נכתב: "בתשובה לבקשתך מיום 13.2.2020 ולאור הנסיבות המפורטות בה, בכפוף לחוק עבודת נשים בהריון, אנו מאשרים את בקשתך להאריך את חופשת הלידה מיום 1.9.2020 ועד ליום 31.8.2021.". לפי חוק הביטוח הלאומי, יולדת אשר מבקשת לצאת לחופשה ללא תשלום לצורך גידול ילדה אינה זכאית לדמי אבטלה.

אין מדובר במקרה שבו התובעת מבקשת לשוב לעבודתה והמעסיק אינו מאפשר זאת ולאור זאת היולדת מגישה בקשה לדמי אבטלה, אלא במקרה שבו בפני התובעת אפשרות לשוב לעבודתה והינה בוחרת, מסיבותיה, שלא לעשות כן. אף אם נקבל את טענותיה של התובעת, כי הצהרותיה כי ביקשה לצאת לחל"ת הינן בשל "עומס" ולא לצורך גידול ילדה ("עומס. רציתי חל"ת מהתפקיד, שינוי לא יכולתי לעמוד בלחץ, עבודה סביב השעון...רציתי שינוי..." ע' 5 ש' 27-30 לפ' 20.2.2023), הרי שאז התובעת יצאה לחל"ת ללא הצדקה וגם במקרה כזה, כאמור, הרי שיש לדחות את תביעתה בהתאם לס' 166 לחוק.

...

בשולי הדברים מצאנו לנכון להתייחס לבקשת התובעת לקבל את טענותיה אשר נטענו בעל-פה כנגד מסמך אשר הנה חתומה עליו בכתב, אף שכאמור אין התייחסותנו משנה את תוצאת פסק הדין; כידוע, טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אסורה בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מנית.

התובעת חזרה על כך גם בסיכומיה: "אמרו לי שאם אבקש חל"ת ואבקש להאריך הארכת ניסיון, זה האופציה היחידה שהמשרד יאשר לי כי הוא סוג של מחויב לי. בגלל שאני מבקשת הארכת לידה". לסיכום, התובעת יצאה לחל"ת מיוזמתה לתקופה 1.9.2019 – 31.8.2020, האריכה את התקופה מיוזמתה ובהסכמת המעסיק עד ליום 31.8.2021.

סוף דבר: התביעה נדחית.