חופש פעולה לנושאי משרה בחברה

מלבד טענה כי הנתבע "פיקח" על עבודתם של התובעים ו"שילם את שכרם", הם לא פירטו את טענותיהם, וממילא לא יישמו עליהן את המבחנים לקיומם של יחסי עבודה, לא הובאו על ידם ראיות כלשהן להוכחת הטענה, והם אף נמנענו לחקור את הנתבע ורעייתו בעיניין זה. לא הונח בפנינו איפוא יסוד להניח כי הנתבע פעל בעיניינם של התובעים מעבר לנושא משרה בחברה הפועל בשמה וכזרועה הארוכה.

בהתאם להוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר ולתוספת שבחוק, יש לכלול בתלוש השכר, בין היתר את הפרטים הבאים הרלוואנטיים לענייננו: לגבי עובד בשכר - הבסיס שלפיו משולם השכר; מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפיסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום; סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון; בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק.

...

נוכח האמור, מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין הפרת הוראות החוק בעניין זה על סך של 10,000 ₪ (קרן).

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת 2 תשלם לתובעים, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן: לתובעת 1 הפרש פיצויי פיטורים בסך 160,166 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; הפרש חלף הודעה מוקדמת בסך 3,432 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 11,033 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; לתובע 2 הפרש פיצויי פיטורים בסך 264,912 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הודעה מוקדמת בסך 10,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; פיצוי בגין תלושים לקויים בסך 10,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; לתובעת 3 הפרש פיצויי פיטורים בסך 258,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הודעה מוקדמת בסך 4,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; חלף הפרשה לפנסיה בסך 8,234 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל; בנסיבות העניין, הנתבעת 2 תישא בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע 3 נדחית, כאמור ללא צו להוצאות.

בתיק ש"מ (ב"ש) 33570-06-10 מדינת ישראל – טופ שייק בע"מ, משה לוזון (11.12.13), הורשעו החברה המעסיקה ונושא המשרה בה בעבירה של פיטורי עובדת, ללא היתר, בחופשת לידה.

בנוסף, עבודתה של התובעת הופסקה בנסיבות שנויות במחלוקת, כאשר לא היה ברור בשלב ראשון אם מדובר בפיטורים או בחופשה והתגבשות הפיטורים נוצרה לאחר שהנאשמים לא פעלו להבהרת המצב.

...

העונש בהתאם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, ולנסיבות המתקיימות בענייננו עליהן עמדנו לעיל, אשר יש בהן כדי להשפיע על העונש ובכלל זה, היעדר הרשעות קודמות לנאשמים בעבירות דומות ב-40 שנות פעילותם, מצבם הכלכלי והחשש מהכבדה נוספת עליו בעקבות הטלת הקנסות וכך שהעבירה בוצעה בשנת 2012 – החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בגין אי תשלום פדיון חופשה שנתית, בסך 2,880 ₪.

כמו כן הנני מחייבת את הנאשמים לחתום על התחייבות, לפי סעיף 72 לחוק העונשין, להימנע מביצוע עבירות לפי חוק חופשה שנתית למשך שלוש שנים, שאם לא כן ישלמו הנאשמים קנס במלוא גובה הקנס המקסימלי, בסך 14,400 ₪ כל אחד.

סוף דבר הנאשמת תישא בקנס בסך כולל של 19,880 ₪ והנאשם ישא בקנס בסך כולל בסך 8,880 ₪.

יחד עם זאת, ראוי לציין כי אל מול תכליתה החיונית של חובה זו, למנוע ניצול לרעה של הכוח המצוי בידיו של המנהל, ניצב הרצון לאפשר לנושאי המשרה בחברה חופש פעולה לקבל החלטות בנוגע לניהולה, כאשר הצבת סטאנדרט היתנהגות נוקשה יתר על המידה עשוי לסכל מטרה זו (אירית חביב סגל, דיני חברות – כרך א' (1999) 395 – 396).

...

במקביל, ביחס לתביעה כלפי בעל השליטה המוכר (הנתבעים 2-1), אבהיר כי מסקנתי לפיה דין תביעת החברה להידחות לגופה, יפה אף ביחס לעילות התביעה של בעלי המניות (ככל שלבעלי המניות זכות תביעה ישירה נגד הנתבעים 2-1, עניין שאינו טעון הכרעה).

סוף דבר מהטעמים שפורטו בפרק ד' לעיל, דינה של התביעה נגד מר גבעוני, מר הבי ומר יגרמן להתקבל, והם מחויבים בזאת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: מר גבעוני, מר הבי ומר יגרמן חייבים, יחד ולחוד, בסכום של 32,975,000 ש"ח, עליו יתווספו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 1.7.2002 ועד ליום 13.11.2009 והפרשי הצמדה וריבית לפי חוק מיום 13.11.2009 ועד למועד מתן פסק הדין, בניכוי סכום של 22,624,280 ש"ח, עליו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.7.2012 ועד למועד מתן פסק הדין.

מהטעמים המפורטים בפרקים ה' ו- ו' לעיל, דינה של התביעה נגד מר פויכטונגר וחברת סלאלום (הנתבעים 2-1) להידחות.

הנתבעות ציינו כי בשלב מאוחר יותר של הקשר בין התובעים לבין עשיה, יצאה סנדרין לחופשת לידה והקשר של התובעים היה באמצעות נציגים אחרים של עשיה.

אולם אין בכך כדי לפטור אותה מאחריות: "הטלת אחריות נזיקית על החברה, או האפשרות להטלת אחריות כזו, אין בה כדי לשלול את האפשרות לחייב באופן אישי את נושא המשרה שפעל למען החברה, ובילבד כאמור שהלה קיים את כל היסודות הנדרשים לגיבושה של האחריות הנזיקית" (עניין זלץ, ס' 12).

...

אני סבורה שהתובעים הוכיחו את יסודות עוולת הרשלנות ביחס לסנדרין.

מכלול הנסיבות שהוכחו במקרה דנן, מעלה כי קיימים נתונים נוספים המצדיקים את המסקנה לפיה סנדרין חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים.

גם הפגיעה האפשרית שתיגרם לסנדרין כתוצאה מהטלת האחריות על כתפיה לצד עשיה, איננה שוללת את המסקנה המשפטית שלעיל.

משכך, אמור מעתה, חופש התחרות מונח, בין היתר, בבסיס חופש העיסוק המוגן בחוק יסוד: חופש העיסוק (עיינו: בג"ץ 1703/92 ק.א.ל קווי אוויר למטען בע"מ נ' ראש-הממשלה, נב(4) 193 (1998)‏‏; בג"ץ 4915/00 רשת חברת תיקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, נד(5) 451 (2000)‏‏).

טוענים התובעים בסיכומיהם, כי חובת אי התחרות נגזרת מסעיף 254 לחוק החברות, ממנו נלמד כי נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה, לחלופין יימנע מניצול היזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר (סעיף 254(א)(2) ו-(3) לחוק החברות).

...

יוצא אפוא, שכל עסקה שנחתמה ו/או בוצעה מטעם ו/או ע"י חברה שבשליטת אחד הצדדים, אינה עסקה של החברה המשותפת, אלא אם כן התקבלה הסכמה הדדית, "פה אחד" על ידי הצדדים, כי העסקה תיחשב לעסקתה של החברה המשותפת.

סוף דבר, הריני לקבוע כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי תחום פעילות החברה המשותפת כלל את כל התחום הביטחוני, צבאי ואזרחי, ימי ויבשתי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.