חופש מידע לעומת סודות מסחריים

כללי פסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה על פי חוק חופש המידע על ידי העותרות, חברות המפעילות אוטובוסים שנועדה, כלשון הפתיח לעתירה – "... בגין החלטתו בבקשת העותרות לקבלת מידע... כפי שנמסרה לעותרות (בחלקים ובשלבים) ביום 24.11.19 (בעיניין הסכמי המשרד מול המשיבה 2)... ביום 5.12.19 בעיניין הסכמי המשרד מול המשיבות 2 ו – 3 ...והושלמה ביום 13.2.2020 (בעיניין הסכמי המשרד מול דן". [מכאן ולהלן, המשיבה 2 – "אגד"; והמשיבה 3 – "דן"].

במקרים אלו, ולאחר שפורטו למשרד הנימוקים להתקיימות האמור לעיל בעניינינו, נראה כי עריכת האיזונים המתבקשים בין תכליות החוק לבין זכותם של צדדים שלישיים שלא לחשוף מידע – שהנו סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי או מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים ושפרסומם עלול לפגוע באופן ממשי בערכו או באנטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי – מחייבת גילויו של המידע, תוך השחרה מינימאלית של פרטים.

ויודגש, כי ההחלטות הרלוואנטיות בדבר הנתונים והמידע שיש לפרסמו, לצד הנתונים והמידע שאין לפרסמם התקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת עינייני על ידי הגורמים המקצועיים, ולאחר שעיינו במידע ובטיעוני הצדדים, ובכלל זאת תוך שנבחן משקל האנטרס של גילוי המידע לעומת הנזק שעלול להגרם לחברת דן כתוצאה מפירסום המידע.

...

מקבל אני שנתון זה, אין לאשר את חשיפתו.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לאשר את בקשתן זו של העותרות.

סוף דבר אינני מוציא מכלל אפשרות, שנשמטו סעיפים, הגם שנעשה מאמץ לבחון את החומר שבפני.

הליכי גילוי מסמכים הוסדרו בתקנות סד"א, כאשר מדובר בעולם תוכן נפרד בעל כללים ופרוצדורה משלו לעומת עולם התוכן של חוק חופש המידע.

רביעית, לעניין טענת הנתבעת כי המידע המתבקש על ידי התובעים "הנו במסגרת צינעת הפרט", התובעת מפנה לרע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (פורסם בנבו, 27.06.2007) בו המבקשת טענה לחיסיון, מהסיבה כי גילויו של דו"ח המצויים בו סודות מסחריים עלול לגרום לפגיעה בצדדים שלישיים, טענה זו לא התקבלה משום שהטענה הייתה כללית, ולא פירטה את מהות הפגיעה הצפויה מחשיפת המידע.

...

טענות המשיבים: התובעים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף מהטעמים הבאים: ראשית, הבקשה אינה מגלה כל טענה חדשה, מדובר בטענות שכבר נטענו והוכרעו על ידי בימ"ש בהחלטתו מיום 24.3.15.

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה אני נעתר לבקשת הנתבעת בשני הסעדים הבאים: מתן ארכה למתן תשובות לשאלון וגילוי מסמכים ספציפי- הנני מורה על ארכה בת 30 יום בלבד.

הטלת העלויות על התובעים - צד אשר מבקש לעיין ולהעתיק מסמכים במסגרת הליכים מקדמיים בתיק אזרחי, עליו לשאת בעלויות הנדרשות במסגרת הליכי גילוי המידע ועל כן אני מורה על כך שבעלויות צילום המסמכים והעתקתם יישאו התובעים.

דין טענת המבקשים להידחות מאחר שאת ההגבלות שנקבעו בחוק, יש ליישם על פי תכליתו כפי שהוגדרה בסעיף 1 לחוק: "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". מבלי שמבקש המידע נדרש לציין הטעם לבקשתו, כאמור בסעיף 7(א) לחוק: "בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה, או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו" זאת בשונה מהמשיבים שעליהם חלים העקרונות שנקבעו ביחס לחובת הגילוי בגדרו של הליך משפטי כקבוע בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ועוד נימסר לבית המשפט בדיון האמור, בתשובה לשאלה בנידון, שהבוררים עצמם מודעים לפנייה שהייתה למדינה לפי חוק חופש המידע, לעמדת המדינה העקרונית בדבר מסירת המידע שהתבקש (כפוף להשמטות בשל סודות מסחריים) כמו גם להתדיינות בבית משפט זה. נימסר שהעניין "הוזכר" בבוררות מטעם הצדדים, אולם לא באה היתייחסות כלשהיא של הבוררים לעניין (הגם שכאמור הם יודעים על כך) (עמ' 5, שורות 17-12).

הדבר משמיע ממילא מימוש משמעותי יותר של חופש המידע לעומת מצבים בהם המידע אסור בגילוי.

...

התוצאה התוצאה היא אפוא זו: העתירה נדחית ברובה, ככל שהדבר נוגע לטענה שחוק חופש המידע אינו חל על הבקשה למידע שהגישו משיבות 3-2.

נדחות גם טענות העותרת לאי מסירת המידע במישור העקרוני לפי הסייגים שבחוק.

עם זאת, מן הטעמים שבפסקאות 74, 81 ו-85 שלעיל, ועל פיהם, מתקבלת העתירה במובן זה שמושב העניין למדינה על מנת שתקבל החלטה סופית בעניין הבקשה שלפניה, ותחת ההחלטה הקודמת שנתנה, ותוך התייחסות לעניינים הפרטניים שפורטו.

שלישית, טוענת משיבה 2, כי אין למסור את המידע לאור הוראת סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע, מחמת היותו סוד מסחרי ובעל ערך כלכלי.

לעומת זאת, חובות הסודות, שהוראותיהן פזורות בחיקוקים רבים ושונים, "מוטלות על אדם מחוץ למסגרת ההליך המשפטי", ותכליתן "למנוע חשיפתו של מידע סודי בפני הציבור או בפני צדדים שלישיים". על-כן הודגש והובהר בפסיקה, "סודיות לחוד וחיסיון לחוד"; אך בצד זאת הובהר, כי "ייתכן שבית-משפט יקבע, על דרך של פרשנות ולאור תכלית הוראת הסודות, כי יש לגזור חיסיון מתוך חובת הסודות", ובמקרה כזה מדובר ב"חיסיון חדש יציר הפסיקה", שהוא יחסי ואינו מוחלט (כפי שנעשה ברע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995) (להלן - עניין אזולאי); וראו בהרחבה: עניין סלקום, בפיסקה 18; ועניין בנק ישראל בפיסקה 8).

...

ראשית, טוענת המשיבה, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה.

לאור המסקנה האמורה, שנסמכה, כאמור, בין-השאר, על כתב-התשובה ועל הצגת דוגמאות להחלטות ולהערות של הרשות בעניין משיבה 2 במערכת הממוחשבת של הרשות משנת 2015 ואילך, לא מצאתי מקום לחייב את הרשות לאתר החלטות שניתנו בשנים 2014-2000, למרות שטענותיה בדבר קשיים של ממש לאתר את המסמכים, הועלו בהחלטת הממונה מבלי שנתמכו בתצהיר.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותר ישלם, לכל אחד מהמשיבים, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

האם מבקש המידע נידרש להראות טעם או סיבה בגינם הוא מבקש את המידע? בסעיף 15 לבג"ץ נוה נקבע: "לצורך גילוי ועיון במסלול של סעיף 74 לחסד"פ, הרלוואנטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו. על הנאשם להראות תחילה כי הראיה המתבקשת היא רלוואנטית, ורק לאחר שהוא צולח שלב זה, מגיע שלב האיזון בין זכותו לעיין בחומר לבין חיסיון יחסי או אינטרס נוגד אחר. לעומת זאת, בהליכי גילוי ועיון על פי חוק חופש המידע, מבקש המידע אינו נידרש ליצלוח את שלב הרלוואנטיות. מבקש המידע לא נידרש להראות טעם או סיבה בגינם הוא מבקש את המידע, הגם שקיומו של אינטרס אישי ממשי לחומר המבוקש, עשוי לחזק את זכות העיון הציבורית-כללית ולהטות את נקודת האיזון לטובתו". אולם יש לשים לב לרע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (29.8.13) סעיף 9 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) הש' גרוניס: "בעוד שבמקרה הרגיל, מבקש המידע לפי חוק זה אינו צריך להראות עניין אישי במידע אותו הוא מעוניין לקבל לידיו, נפסק כי מקום שבו מדובר במידע המכיל סוד מסחרי, על המבקש לשכנע בדבר חוזק האנטרס שלו בקבלת המידע על מנת להטיות את הכף לטובתו (ראו, עע"מ 10845/06  שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, פיסקה 78 [פורסם בנבו] (11.11.2008) (להלן – עניין שידורי קשת)). עוד נקבע לעניין זה, כי "רק אינטרס צבורי חזק ביותר יוכל להצדיק חשיפתם של נתונים כלכליים של גוף מסחרי פרטי, גם אם גוף זה היתקשר עם הרשות" (שם, פיסקה 101)".

...

בשים לב למכלול השיקולים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה שהחלטת המשיבה סבירה ואין בנמצא טעם המצדיק התערבות בה. מקובלת עלי טענת ב"כ שירותי בריאות כללית שעלתה בדיון לפיה הבקשה העיקרית לפי חוק חופש המידע היא הבקשה מיום 24.3.23 בגינה שילם העותר אגרה ושתי הבקשות הנוספות שצורפו על ידו הן בגדר המשך התכתבויות בעניין.

מכל מקום, דין העתירה להידחות גם מבלי לדעת את עמדת צדדי ג'.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, העתירה נדחית.