חופש המידע בנוגע למכרז ציבורי

בנוסף טענו העותרות, כי את סעיף 14(א) לחוק, שמהוה חריג לחופש המידע ללא תלות בתוכן המידע המבוקש ובמידת הפגיעה שהוא עלול לגרום לאנטרס הצבורי, יש לפרש בצמצום ובזהירות; ואין הצדקה לפרש חקיקה שנועדה בעיקרה להגן על המידע שבמאגרים, כחלה גם על פרטים אודות התנאים המסחריים של ההיתקשרות במיכרז, סכומים ששולמו, וכדומה – נושאים שאינם קשורים למידע הביומטרי ולאבטחת המידע.

...

החלת המבחן "המהותי" בעניין תחולת סעיף 14(א)(14) לחוק חופש המידע, מובילה, אפוא, למסקנה, כי גם המידע המבוקש בעניין המכרז הראשון הוא מידע שחוק חופש המידע לא חל עליו, בהיותו מידע שנוצר, שנאסף או שמוחזק בידי הרשות הביומטרית בלבד.

אשר על-כן, העתירה נדחית.

העותרות תשלמנה, יחד ולחוד, למשרד הפנים וכן למשיבה 5, הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח לכל צד. מזכירות בית-המשפט תודיע טלפונית לצדדים על מתן פסק-הדין ותמציא להם עותקים ממנו.

אשר למסמכים שצורפו על ידי המשיבה מס' 5 להצעתה במיכרז, כגון קורות חיים ואישור בדבר הניסיון הדרוש, סבורני כי יש מקום לגלותם, תוך מחיקת פרטים אישיים – נקודת המוצא היא כי ההגנה על הפרטיות ביחס למסמכים אלה אינה מוחלטת והיא עשויה לסגת מפני שיקולים אחרים, לרבות ביקורת על הליך המיכרז, באשר "בהצגת מועמדות למישרה ציבורית מכניס עצמו המועמד לספירה הציבורית או המעין-ציבורית" ( עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות, בפיסקה 41).

...

בנסיבות המקרה, נוכח המסקנות שאליהן הגעתי כמפורט לעיל, ובשלב זה של ההתדיינות, לא מצאתי מקום ליתן סעד כלפי משיבה 4, וסבורני כי דין העתירה נגדה, להידחות.

העתירה מתקבלת אפוא באופן חלקי, כלפי המשיבים מס' 1 – 3, ועליהם לאפשר לעותר עיון וצילום המסמכים בהתאם למפורט לעיל, וזאת, תוך 45 ימים ממועד היוודע פסה"ד לבא כוחם, כפוף לתקופות שבהן יהיו משרדי החכ"ל והעיריה סגורים ע"פ דין או הוראת רשות מוסמכת, לרבות בשל מצבי לוחמה, או בשל הכרזת הסגר עקב מגיפת הקורונה.

העתירה נגד המשיבה מס' 4 נדחית.

הינה כי כן, הוראות שמירת המידע שבסעיף 6 לתוספת הרביעית לצוו המועצות המקומיות, כמו גם בתקנה 6 לתקנות העיריות ובתקנה 43 לתקנות חובת המכרזים, אינן הופכות את כל המידע הנוגע למכרז של רשות ציבורית ל"מידע אשר אין לגלותו על פי כל דין" במובן סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע.

...

בית המשפט קבע כי טעם זה לא מהווה עילה שצריכה לגרום לרשות ציבורית לשקול את סירובה למסור את המידע במסגרת סעיף 10 לחוק, שכן העניין הציבורי בגילוי המידע שעל הרשות לשקול מכוח סעיף זה, מוגבל לטעמים המפורטים בסעיף 10 – "שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". המדינה (משרד הפנים) צורפה כמשיבה לעתירת המערערת.

במהלך הדיון לפנינו הבענו את עמדתנו כי לאחר בחינת הענין אנו סבורים כי שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה יש לראות בהוראת סעיף 6 לתוספת כהוראה האוסרת מסירת מידע אודות מכרזי הרשות המקומית בגדר בקשת חופש מידע (כפי שיבואר בהמשך).

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ואת ההוצאות בהן חויבה המערערת בגדרו.

השאלה הצריכה מענה בעניינינו היא מה היחס בין זכות העיון הכללית מכוח חוק חופש המידע לבין זכות העיון של מישתתף במיכרז מכוח תקנות חובת מכרזים? שאלה המקבלת משנה תוקף לאור מתקל דינים בין החוק לתקנות, בהנתן שבכל אחד מהחיקוקים נקבע כי הוא אינו גורע מהחיקוק האחר – סעיף 20 לחוק חופש המידע קובע כי "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית", ותקנה 21(ה)(2) לתקנות חובת מכרזים קובעת כי "אין באמור בתקנת משנה זו כדי לגרוע מהוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998". המשיבה הציעה לפרש את מתקל הדינים באופן בו בכל הנוגע לעיון במסמכי מיכרז זכות העיון הספציפית בתקנות חובת מכרזים גוברת על זכות העיון הכללית בחוק חופש המידע.

...

לפיכך, גם אם היה מחיר ההצעה הזוכה סוד מסחרי, וגם אם חשיפת המחיר היתה מהווה בענייננו פגיעה בתחרות, וכאמור לא קבעתי כך, הרי שבבחינת מכלול השיקולים הצריכים לפי סעיף 10 לחוק חופש המידע – דעתי כי יש להיעתר לבקשה.

אני סבורה כי המשיבה נתנה משקל עיקרי לאינטרס הכלכלי של העותרת במידע המבוקש, ולחשש שהיא צופה מתוצאות גילוי המידע ללקוחות העותרת, והעדיפה את השיקולים הצרים הללו על פני האינטרס הציבורי ועקרונות שבבסיס חוק חופש המידע ועל פני השיקולים המשמעותיים התומכים בהחלטה להיענות לבקשה.

משכך אני סבורה כי יש להיענות לבקשה גם מטעם זה. סיכום מכל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה.

"ראש מינהל השרות" מוגדר בסעיף 1 לצוו: "ראש מינהל השרות כמשמעותו בצו המועצות המקומיות (שירות העובדים), תשכ"ב-1962". סעיף 2 לצוו המועצות המקומיות (שירות העובדים) שכותרתו "ראש מינהל השרות" קובע, כי: "השר (שר הפנים – ש.א.) ימנה ראש מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות (להלן - ראש מינהל השרות) והודעה על המינוי תפורסם ברשומות". · סעיף 6 לתוספת הרביעית לצוו המועצות המקומיות, שכותרתו "שמירת סודיות" קובע כי: "לא ימסור אדם שום ידיעה שהגיעה לידו בתוקף תפקידו בענין מיכרז העומד להתפרסם או שפורסם, או בענין מהלך הדיונים בועדה והחלטתה, אלא לאדם שהוסמך כדין לקבל אותה ידיעה, ובדרך שנקבעה בתוספת זו". · סעיף 20 לחוק חופש המידע, שכותרתו "שמירת דינים", קובע כי: "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". מכל המקובץ לעיל עולה, כי בעוד שעניינו ותכליתו של סעיף 6 לתוספת הרביעית הוא לאסור על עובד ציבור למסור מידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו למי שאינו מוסמך לקבלו (כפי שנקבע בעיניין בריגע), סעיף 81 לצוו נועד להסדיר את אופן מסירת מידע ספציפי הנוגע למכרז (דיוני ועדת הבחינה, מסמכיה ומסקנותיה) שבידי רשות ציבורית, ואין מטרתו לשלול אפשרות לעיין בו. הוראת סודיות דיונים שבסעיף 81 לצוו אינה מוחלטת.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה באופן חלקי, ומורה כלהלן: אני מורה למשיבים להעביר לעותרת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה את המידע המבוקש בסעיפים א', ב', ה' ו- ו' לסעיף הפותח את העתירה, לפי הפירוט הבא: · שם המועמד שנבחר לתפקיד מבקר פנים של המועצה.

אני דוחה את בקשת העותרת לקבלת עותק מפרוטוקול ועדת הבחינה שבחרה במועמד לתפקיד (פריט ג' לסעיף הפותח את העתירה).

אני מורה למשיב 1 לבחון את בקשת העותרת לקבלת עותק מן ההצעות והמסמכים (לרבות כל הנספחים) שהגישו המועמד שזכה בתפקיד וכשיר שני זוכה, ככל שנבחר אחד כזה (פריט ד' לסעיף הפותח את העתירה), כפי האמור בפיסקה 20 לעיל.