חוסר תום לב של החייב בהליכי חדלות פירעון

תחולת הילכת אלקצאצי הדנה בבטול הליך פשיטת רגל בשל חוסר תום לב של החייב, והתקופה שתחלוף טרם פתיחת הליך חידלות פרעון חדש, מקבלת, לטעמי, חזוק בדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן (פורסם בנבו, 18.12.19), שם חזר על החובה לנהוג בתום לב בהליך של חידלות פרעון, ותוך שבית המשפט העליון מציין שעיקרון תום הלב ממשיך לחול גם לאחר כניסת חוק חידלות פרעון לתוקפו, והדרישות בכל הנוגע לתום לב החייב נותרו על כנן גם לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון.

...

המערערים טענו שיש להגביל את תחולתה את הלכת "אלקצאצי" להליכים שננקטו לפי פקודת פשיטת הרגל, ולטעמם המחוקק העביר את מרכז הכובד בשאלת תום הלב של היחיד מנקודת הכניסה להליכי חדלות פירעון למועד מתן צו ההפטר, תוך שאימץ את הקביעה שנעשתה ב-ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (14.8.2012; להלן: "עניין בלום"), ויש לשים לב שלפי סעיף 163 לחוק ניתן לתקן פגמים שנפלו בהתנהלותו של היחיד, לרבות פגמים בתום הלב, אך סבורני שאין בטענות אלה כדי לסייע להם בגדרו של הליך זה. המחוקק העמיד את תקופת התשלומים בגדרו של הצו לשיקום כלכלי, כברירת מחדל, על שלוש שנים (סעיף 163(א) לחוק).

הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.

הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.

ראוי לציין כי בעניינו של "ווקנין" התרתי להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים טרם שחלפה מלוא תקופת ההמתנה שנקבעה על ידי הממונה, וזאת לפנים משורת הדין, מכיוון שחלפה יותר משנה ממועד ביטול ההליכים הקודמים, ומבלי שיש בכך כדי להשליך על ההחלטה שתתקבל בגדרו של הליך זה. התוצאה מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הערעורים.

תחולת הילכת אלקצאצי הדנה בבטול הליך פשיטת רגל בשל חוסר תום לב של החייב, והתקופה שתחלוף טרם פתיחת הליך חידלות פרעון חדש, מקבלת, לטעמי, חזוק בדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן (פורסם בנבו, 18.12.19), שם חזר על החובה לנהוג בתום לב בהליך של חידלות פרעון, ותוך שבית המשפט העליון מציין שעיקרון תום הלב ממשיך לחול גם לאחר כניסת חוק חידלות פרעון לתוקפו, והדרישות בכל הנוגע לתום לב החייב נותרו על כנן גם לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון.

...

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להורות על ביטול ההליך בשל ניצולו לרעה, ואני מורה על ביטול ההגבלות שהוטלו מכוחו, למעט צו עיכוב היציאה מהארץ, שיבוטל בעוד 60 ימים.

על כן – אני קובע שתנאי לכניסת החייב להליך חדש, אם יבקש לעשות זאת, יהיה בהתאם לתקופות שנקבעו בהלכת אלקצאצי, היינו – בין שנה לשנה וחצי לפי שיקול דעתו של הממונה, ואם הממונה יסבור שהמדובר במקרה חמור עד שנתיים וחצי.

אותם תנאים אליהם מתייחסת הוראה זו, מוסדרים בסעיף 163 (ג) (1) בחוק כך: (1) בהליכי חידלות הפרעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; הוראות החוק מקנות אפוא לבית המשפט את הסמכות "לבטל את הצוו לפתיחת הליכים", גם במצב בו מתברר כי היחיד "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים". לטענת המשיב, הוראות סעיף 163 (ג) בחוק מלמדות על כך שבמצב של חוסר תום לב, מוסמך בית המשפט לקבוע תקופת תשלומים ארוכה יותר מ- 3 שנים בצו לשקום כלכלי של החייב, אלא שטענה זו מיתעלמת מההסדר הכולל בשילוב ההוראות כאמור.

אם כן, הנתונים אשר נבחנו בעבר בקשר לעמידה בחובת תום הלב על ידי חייב, נותרו על כנם גם לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון ואף קיבלו במסגרתו ביטוי מפורש וברור (זאת מבלי להיתעלם מכך שסעיף 183 אינו מפנה לנסיבות המפורטות בסעיפים 163(ג)(2)(א) או (ב), העוסקים בנסיבות הקונקרטיות של הווצרות חוב מסוים ולא בהתנהלותו הכוללת של יחיד טרם כניסתו להליך).

...

ונוכח כל זאת, אני מקבל את טענות המבקש, הנאמן והממונה, וקובע כי המשיב התנהל בחוסר תום לב קיצוני בכל התייחסותו להליך חדלות פירעון זה. כך ביצירת חובות נוספים מתוך מודעות לכך שלא ניתן יהיה לגבותן ממנו נוכח הליכי חדלות הפירעון, וכך גם ביצירת החובות לאחר מתן הצו לפתיחת ההליכים ובהתעלמות מהוראות הצו והחוק.

האפשרות לביטול הליכי חדלות פירעון מוסדרת בסעיף 183 (א) בחוק הקובע כך: מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול ההליך.

היחידה הנה גמלאית של חברת חשמל משנת 2016 והיחיד פרש מעבודתו בבנק כבר בשנת 2004.

אמנם קיימת פסיקה לפיה עצם יצירת חובות בהימורים מהוה חוסר תום לב המונע מן החייב להכנס בשערי הליך חידלות פרעון (ע"א 4892/91‏ אשכנזי‎ ‎נ' כונס הנכסים הרישמי, פ''ד מח(1) 45, 57 (1993) פש"ר (י-ם) 5007/08 שבת נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים, 24.03.2008) בס' 4-3).

...

לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ומשעה שאיש מהנושים לא התייצב לדיונים שהתקיימו ואף לא נמסרה כל הודעה מטעמם, אני סבורה כי יש מקום להורות על גיבוש תכנית שיקום בעניין היחידים.

אין בידי לקבל את עמדת בעלי התפקיד שכן לטעמי, על אף הנתונים הבעייתיים, ניתן ל'תמחר' את תכנית השיקום כך שתאזן נכונה בין אינטרס היחידים לאינטרס הנושים.

במסגרת פסק הדין חזר בית המשפט על היתנהלותו חסרת תם הלב של החייב במסגרת הליכי הפש"ר והוסיף "המערער מנסה איפוא להנות משני העולמות. הוא מבקש למחול לו על מחדליו ועל חוסר תום ליבו מפני שלא הוא זה שיזם את ההליך, ובד בבד הוא מבקש ליקצור את פירות ההליך ולקבל הפטר מחובותיו תוך היתעלמות מהתנהלותו הפסולה והמזלזלת בהליך פשיטת הרגל. כך לא ייעשה במחוזותינו. חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו למערער לתקן את דרכיו, לשתף פעולה בהליך ולעמוד בצו התשלומים, הוא לא תיקן את דרכיו. היתנהלותו היא שהביאה לביטול ההליך, ובנסיבות אלה אין לו להליך אלא על עצמו" (עמ' 15 לפסק הדין).

ניתן גם לומר כי מלכתחילה הראציונאל של תקוני החקיקה השונים בהקשר זה כוונו, בין היתר, להרתעת חייבים מפני היתנהלות חסרת תום לב בהליכי פש"ר/חדל"פ. עם זאת, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי ייתכנו מקרים בהם נפלט החייב מהליך פש"ר מסיבות שאינן נעוצות בחוסר תום לב מצידו ומקרים שמלכתחילה, לחייב אין מענה בהליכי חידלות פרעון.

...

· ביום 18.5.21 עתר המשיב במסגרת תיק ההוצאה לפועל, להטלת ההגבלות המפורטות בסעיף 66א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 על החייב וביום 19.5.21, נעתרת כב' הרשמת לבקשה.

לעניין השיקולים הכללים המצוינים בסעיף 66א, ועל אף שכב' הרשמת לא הרחיבה בעניין, אציין כי לאור 'גילו' של התיק, העובדה כי החייב לא שילם בו מאום ולמעשה אינו מציע תשלום ריאלי גם היום, ובשים לב לכלל השיקולים שפורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו בוטל הליך הפש"ר, אני סבורה כי קיימת הצדקה להטלת ההגבלות.

ממש כך. על סמך המקובץ, אני קובעת כי ההגבלות הוטלו כדין וכי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת.

לאור כל האמור ומשמצאתי כי לא נפל כל פגם בהטלת הגבלות על המערער, אני מורה על דחיית הערעור.