הסכם המכר לא קויים במלואו; כמחצית מהתמורה עבור הדירה – לא שולמה, יתרת המשכנתא שרבצה על הנכס – לא סולקה, וגם לא נרשמה על שם מי מהרוכשים.
היבט ראשון, נוגע לסכסוך ירושה בין טליה למיכאלה, שהתנהל במקביל להשתלשלות העניינים דנן: לאחר שנחתם הסכם המכר, נפטר אביה של טליה, הוא כאמור אחיה של מיכאלה.
כהערה מקדימה, ציין בית המשפט המחוזי, כי טליה "לא טענה כי יש הצדק לביטול פסק הדין בהסתמך על העילות המצדיקות 'משפט חוזר אזרחי'", באשר "לא נטען כי פסק הדין יסודו בתרמית, בחוסר סמכות עניינית, או כי התגלו עובדות וראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה"; ומכאן – שאין מקום "לבחון את התביעה לאור המבחנים הקבועים בעיניין 'משפט חוזר אזרחי'".
על כן, ובהסתמך על פסקי הדין שאליהם הפניתה טליה לתמיכה בטענותיה, פנה בית המשפט לבחון את העניין על-פי הכללים המאפשרים ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהיעדר הגנה (לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות)).
...
נמצאנו למדים, אם כן, כי במסגרת יחסי השליחות בין טליה לעו"ד מכנס, הגם שעיקרם בביצוע עסקת המכר, ניתנה בידי עו"ד מכנס הרשאה מפורשת לייצג את טליה בבית המשפט, ככל שההליך משפטי נוגע לעסקת המכר.
אכן, שיקולי הצדק נוטים במידת-מה לטובתה של טליה; אולם סבורני כי אין בהם כדי להטות את הכף, הם אינם גוברים על הצורך לשים סוף לדיון, ולהותיר את פסק הדין הראשון, החלוט, על מכונו.
סוף דבר
נוכח מכלול האמור, באתי לכלל מסקנה כי חרף אי-הנוחות שנוצרה בנסיבות – אפשר גם חוסר צדק, אולי אף עוול – אין מקום להורות על ביטול פסק הדין הראשון, מטעמים של סופיות הדיון.
