מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוסר סמכות עניינית בתביעה להצהרה על זכויות חכירה במקרקעין ביהודה ושומרון

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפני בקשה להורות על סילוק תביעת התובעים על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
על פי המתואר בכתב התביעה, התובעים (להלן: "המשיבים") הנם אזרחים ישראלים המתגוררים בישוב עמונה שבחבל בנימין בגוש 21, חלקות 47, 49, 50 ,66, 67,79 ,80 ,95, 111, 122 ו- 123 (להלן: "המקרקעין") והנתבע 1, באמצעות הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון, הוא בעל הזכויות במקרקעין וזכויותיו במקרקעין הוקנו לו בשל כך כי הבעלים הרשומים של המקרקעין נפטרו ללא יורשים או עזבו את האיזור.
המשיבים ביקשו מבית המשפט להצהיר כי יש להם הזכות להרשם כבעלים במקרקעין לאחר שישלמו את שוים לפי ערכם בעת קבלת ההחזקה בהם או להורות למדינה להחכיר את המקרקעין למשיבים על פי שוים או להצהיר כי למשיבים הזכות לקבלת פיצויים מן המדינה השווים לסך ההשקעות שהשקיעו במקרקעין החל ממועד קבלת ההחזקה בהם.
מכאן, שהמשיבים זכאים לידרוש מהמבקש סעדים שהם זכאים להם מן הבעלים הרשומים בבקשה לסילוק על הסף, טען המבקש כי הסעד העקרי והדומינאנטי בתביעה הוא להורות לממונה להכיר במעמד המקרקעין כרכוש נטוש, להפעיל את סמכותו ולנהל את המקרקעין ולהחכיר אותם לידיהם, באופן המשליך ישירות על הערכאה המוסמכת לידון בנושא.
הוסיף המבקש וטען, כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב שעה שהתנגדו לבקשת המבקש לצרוף הבעלים הרשומים או חליפיהם.
...
לאור האמור, הבקשה מתקבלת.
אני מורה על מחיקת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הראשונה – העידר תשלום יתרת כמחצית תמורה המכר, בסכום של 3,300,000 ₪; השנייה – העידר פרעון יתרת המשכנתה, או הסבתה על שם השותפים; השלישית – מכירת זכויות השותפים לצד ג' בטרם השלמת העסקה עם המוכרים, תוך שהנתבעת 4 מוכרת את זכויותיה לנתבע 7 והרביעית – זיוף חתימת המוכרים על גבי ייפוי כוח וחתימה וחותמת של בא כוח הנתבעים – עו"ד ינון שי. זאת, כנטען, לצורך קבלת הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת נתבע 7 על זכויות נתבעת 4 באמצעות מסמכים מזויפים.
התובעת לא טענה כי יש הצדק לביטול פסק הדין בהסתמך על העילות המצדיקות "משפט חוזר אזרחי". לא נטען כי פסק הדין יסודו בתרמית, בחוסר סמכות עניינית, או כי התגלו עובדות וראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה.
לתבוע חלוקה, פינוי, חזקה, החזרת חזקה, הסרת עיקול, תשלום שכר דירה, דמי חכירה וכל מיני זכויות ושינויים בנוגע לרכוש הנ"ל. להיתנגד לחלוקה, לפרצלציה, הפרדה, שומת מיסים וכל מיני תביעות או דרישות הנוגעות לרכוש הנ"ל, לוותר על שיעבודים וכל מיני זכויות הנוגעות ברכוש הנ"ל, להתפשר, לבוא כל מיני הסכמים בענינים הנוגעים ברכוש הנ"ל. לשם ביצוע הפעולות הנ"ל, להופיע במנהל מקרקעי ישראל, במינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, במחלקת אגף מרשם והסדר מקרקעין, בתי משפט מכל הדרגות, כל מוסד ממשלתי, ערוני, מוניציפאלי וכל מקום אחר, בתור מבקש, תובע, נתבע, מערער, משיב, צד שלישי, מתלונן, מיתנגד ובכל צורה אחרת, לחתום על בקשות, כל מיני שטרות טאבו, הסכמים, חוזים, הצהרות, התחייבויות, תביעות, הגנות, ערעורים, פשרות, כל מיסמך ונייר אחר ולעשות בדרך כלל כל דבר הקשור באיזו שהיא טרנזקציה ברכוש הנ"ל או איזו שהיא פעולה הקשורה ברכוש הנ"ל וכל דבר מוסד לשם בוררות כל התחייבויותיו במשכנתא הרובצת על הרכוש, על שמו של צד ג'.
...
סוף דבר תוצאת הדיון קשה עבור התובעת, שאכן לא ידעה על ההליך שהתנהל כנגדה וכעת היא נחשבת כמי שהפרה את ההסכם ונדרשת לשלם פיצוי מוסכם.
עם זאת, לא שוכנעתי כי חוסר נוחות זה מטה הכף לעבר ביטול פסק הדין.
לאור המקובץ – התובענה נדחית.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' הירשפלד), בת"א 26593-06-17, מיום 18.3.2018, בגדרה דחתה את בקשת המבקש לסילוק התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, העדר עילה והתיישנות.
לשיטתו, תביעה לפסק דין הצהרתי במקרקעין נתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי אף במקום בו מדובר על זכויות שטרם נרשמו, שכן סמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת על פי הסעד המבוקש ולא על פי מהותו של הסיכסוך.
הפסיקה והחקיקה קובעות במפורש, כי על בתי המשפט להמנע מלדון בתביעות בעלות על מקרקעין בשטחי יהודה ושומרון בשל קיומו של פורום נאות, הוא קמ"ט המקרקעין.
בהתאם נקבע, כי יש לבחון במבט צופה פני עתיד מה תהא ההשלכה האופרטיבית של מתן הסעד המבוקש בתביעה - אם המשמעות תהא אכיפת זכות קניינית, כדוגמת הוראה על רישום בעלות, חכירה או חלוקה בפנקסי המקרקעין, אזי הסמכות העניינית תקבע לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט; אם המשמעות תהא העברת זכויות חוזיות בלבד, ללא כל הוראה "קניינית" אופראטיבית, למשל כאשר לא ניתן לרשום את הזכויות, אזי הסמכות העניינית תקבע בהתאם לשווי הסעד (עניין אלוש לעיל, בפיסקה 7, והאסמכתאות הנזכרות שם וכן עניין אבו ג'אנם, בפיסקה 11).
אמנם, כחלק מסעדי התביעה ביקש המשיב מתן פסק דין הצהרתי בו יוצהר כי הוא בעל הזכויות במקרקעין, ואולם בחינת מהות הסעד המבוקש וההשלכות הנובעות ממנו מעלה, כי אף בקבלתו לא תנתן כל הוראה קניינית אופראטיבית.
...
לסיכום, כל עוד אין מדובר בפועל בסעד הנוגע לזכות קניינית, הסמכות העניינית תיקבע בהתאם לשוויו של הנושא, ובמקרה של זכויות אובליגטוריות הנוגעות למקרקעין – שוויון של הזכויות.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבים ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לטענתו, מדובר בקרקע המצויה ביהודה ושומרון אשר הדין הישראלי לא חל עליה בהיותו דין טריטוריאלי.
כאשר הסעד המבוקש בתביעה הינו הצהרה על בעלות בנכס הניתן לרישום בלישכת רישום המקרקעין או על זכות חכירה לדורות הנתנת לרישום תחשב תביעה כ"תביעה הנוגעת למקרקעין".
לעומת זאת, במקרים בהם קיימת מניעה לרישום הזכויות בלישכת רישום המקרקעין ועניינה של התביעה היא אכיפת התחייבות חוזית להעברת זכויות לא רשומות במקרקעין, תביעה זו לא תחשב כ"תביעה הנוגעת למקרקעין" והסמכות העניינית לידון בה, תיקבע לפי שווי הזכויות (ראו: בר"ע 8602/86 תמר לנצוט נ' אלי צבי לנצוט, פ"מ תשמ"ז (3)438; רע"א 4890/15 אלוש נ' עירית טבריה (31.12.15); רע"א 1924/16 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.04.16)).
באותה התביעה הנתבע היתנגד לטענת התובע לחוסר סמכות של בית המשפט וטען שלבית המשפט יש סמכות לידון בתובענה לסילוק יד, ואף ביקש לשמור על זכותו לשוב ולתבוע באותה תובענה לפני אותה ערכאה.
...
דין טענת הנתבע להידחות.
סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות בענייננו היא 15 שנה, הואיל ומדובר במקרקעין שאינם מוסדרים ואין מחלוקת כי תובענה זו הוגשה בתוך פרק זמן זה, מתבקשת המסקנה שטרם חלף זמן ההתיישנות לתביעה זו, העומד על פרק זמן של 15 שנים.
סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בעניינים מקומיים אריאל נפסק כדקלמן:

כסעד חלופי מבקשת התובעת להצהיר כי הנה זכאית לתבוע את שווי התמורה בגין גריעת השטח בסכום שווי המקרקעין בתוספת הפירות שהמקרקעין אמורים היו להשיא לו היו נשארים בחזקתה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים קבעתי ביום 24.11.16 כי הסמכות העניינית לידון בתביעה נשוא ההליך נתונה לבית משפט זה. בהמשך הוגשה בקשת הנתבעת 3 לדחיית התביעה בשל מעשה בי-דין לאור השתק עילה ופלוגתא.
בהקשרה של טענה זו הובהר כי האפשרות היחידה העומדת לתובעת לשנות את התיכנון הקיים היא באמצעות מוסדות התיכנון וכבעלת הזכויות במקרקעין עומדת לה הזכות להיתנגד בפני מועצת התיכנון העליונה – שהנה הסמכות הבלעדית לאישור תכניות בתחומי יהודה ושומרון.
טעות זו, כפי שהוגדרה בפסק הדין שקדמו לתובענה זו – הנה חוסר ההלימה בין תואי קו הגבול שסומן בתשריט בין שני המגרשים 84 ו-85, לבין השטחים הנקובים בטבלת השטחים של התקנון.
כמו כן הוגש לעיוני כתב העברת זכות החכירה במיגרש 84 לתובעת מיום 16.11.05 (מוצג א2) המאושר ע"י הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באיו"ש, אישור על רישום זכות בנכס במיגרש 84 ע"ש התובעת מיום 8.11.10 (מוצג 2ב) שהנו במעמד נסח מירשם המקרקעין ואישור על רישום זכות בנכס מיום 25.11.13 (מוצג 2ג).
התובעת סבורה כי דוקא דברים אלו (עמ' 16, שורות 10-12 לפרוטוקול) מתיישבים עם הצהרתו של האדריכל רז בתגובתו בהליך בבג"צ שם טען כי "במהלך עבודתו לא היה לו קשר כלשהוא עם בעלי המגרשים ו/או עם מנהלת איזור התעשיה ו/או עם בעל הקרקע, הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון, והוא הונחה ע"י נציגי המועצה האזורית שומרון גם באשר לשינויים בגבול בין מיגרש 84 לבין מיגרש 85, תוך שהוסבר לו שנושא הפצוי על השינוי בשטחי המגרשים יבוצע ע"י בעל הקרקע - הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיזור יהודה ושומרון" (סעיף 5).
...
בדיון שהתקיים ביום 16.7.18 ניתן תוקף להסכמת הצדדים ועל יסוד המוסכם ובהתאם לו הוחזר התיק לבית המשפט הזה, וכך נרשם מפיהם של ב"כ הצדדים בפרוטוקול הדיון: "לאחר ששמענו את הערות בית המשפט והמלצתו, מוסכם כי המערערת מוחקת את הסעדים שהתבקשו בבית משפט קמא, למעט הסעד של תיקון התכנית בשל טעות שנפלה בה. אנו מסכימים שבנסיבות אלה הערעור יתקבל, והדיון יוחזר לבית משפט קמא בסעד שנותר, תוך שכל הצדדים שומרים על כל הזכויות והטענות בקשר לכך, לרבות העלאת הטענה בדבר השתק פלוגתא, שלא הוכרעה בפסק הדין שביסוד הערעור, והזכות להשיב לה. נבקש לתת תוקף של פסק דין להסכמה זו וכן כי לא יהיה צו להוצאות ושהערבון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה" (ההדגשה אינה במקור).
לפיכך לא מצאתי מקום להיעתר למתן הסעד המבוקש ולהורות על תיקון התוכנית בדרך של שינוי התשריט והתאמתו לטבלת השטחים.
אשר על כן דין התביעה להידחות.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב להסכמת הצדדים אשר צמצמה את חזית המחלוקת, אני מחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (סה"כ 10,000 ₪) ומע"מ. ניתן היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, בהעדר הצדדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו