חוסר סמכות מקומית לבתי הדין לעבודה

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית ולחילופין להעברת מקום הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

מכאן שהתובע מסכים כי "מקום העבודה" הוא במשרדי הנתבעת בעיר פתח תקווה אולם לטענתו, לבית דין זה הסמכות המקומית לידון בתביעה בהתאם לבחירתו בחלופה השניה שבתקנה 3(א)(1) לתקנות - "מקום ביצוע העבודה". אשר לחלופה "מקום ביצוע העבודה" - מטענות הצדדים לבקשה עולה כי אין מחלוקת כי התובע ביצע את עבודתו מביתו, נסע לצורך העבודה לחו"ל וכן נידרש לבצע את העבודה במשרדי הנתבעת בפתח תקווה, כיומיים בשבוע.

...

משבחר התובע להגיש את תביעתו לבית דין זה, על בסיס החלופה "מקום ביצוע העבודה", ומשאין מחלוקת כי ביתו של התובע נמצא באזור שבתחום השיפוט של בית דין זה, דין בקשת הנתבעת להידחות.

מכאן שגם נימוק זה, דינו להידחות.

לסיכום, בקשת הנתבעת לסילוק התביעה מפאת חוסר סמכות מקומית או להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחית.

לפני בית הדין בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, בהתאם לתקנה 45 (א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין).

...

משכך, אין לאפשר לתובע להגיש תביעה נוספת וזהה בגין אותן זכויות.

לאחר מכן, מחוגש 8/14 עד 10/14 עבד במרכז עזריאלי שרונה תל אביב, ומחודש נובמבר 2014 עבר לעבוד בחברת אל-הר הנדסה בע"מ. לאחר עיון בטענות הצדדים, ועל דעת הנשיא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנינו בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, ולחלופין העברת התיק לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

עוד נזכיר כי כללי הסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה מאפשרים סמכות מקבילה למחוזות שיפוט שונים, ומקנים שיקול דעת לעובד היכן להגיש את תביעתו, כאשר הוא יכול לבחור בין מקום מושבו של המעסיק לבין מקום ביצוע העבודה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי אין לקבל את בקשת הנתבעת.

בענייננו, מדובר בגלגולו השני של הליך שהחל בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגש כאמור בבית הדין בחיפה, וגם בבית דין זה מתנהל ההליך כבר קרוב לשנה, ולכן מצאנו כי הדרך היעילה לייצג את אינטרס הקבוצה היא לאפשר לתובעת לנהל את ההליכים בבית דין זה, חרף העברת התיק לבית הדין האזורי בתל אביב.

סיכום הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר סמכות מקומית – נדחית.

בקשה למחיקת התובענה עקב חוסר סמכות מקומית או העברתה לבית הדין המוסמך (בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע) – לטענת הנתבעת, התובע עבד באשדוד ומשכך אין לבית דין זה סמכות מקומית לידון בתביעה.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשות השונות שהוגשו בעניין היעדר סמכות מקומית ובקשה לצירוף עיריית אשדוד כנתבעת נוספת, להלן החלטתי: התביעה דנן עניינה תביעת התובע נגד י.ב.שיא משאבים בע"מ ("הנתבעת") לתשלום זכויות בגין תקופת העסקתו וסיומה בעבודות ניקיון מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון (הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית ואי מתן הודעה לעובד, בסך כולל של 20,980 ש"ח).

משכך אני קובעת כי הבקשה מתקבלת בכפוף לכך שהנתבעת תישא בהוצאות התובע עקב האמור בסך של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

אשר לבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית או העברתה לבית הדין המוסמך בבאר שבע – כאמור לעיל, התובע טען כי יש לדחות את הבקשה לעניין היעדר סמכות מקומית משום שהיה על הנתבעת להעלות טענה זו בהדמנות הראשונה, ולא לאחר שהוגשו תצהירים ולפני דיון הוכחות בתיק.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב ההגנה ברכיב "קרן ההשתלמות" – מתקבלת.

טענות הנתבעת התביעה הועברה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב רק ביום 30.1.2020 לאחר שהוגשה בחוסר סמכות מקומית לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

הנתבעת היא שדחתה באופן שיטתי ומתמשך את ניהול ההליך כבר בראשיתו באמצעות בקשות חוזרות למתן אורכות להגשת כתב הגנה לצורך בירור עמדתה לגבי סמכותו המקומית של בית הדין בנוגע להליך.

...

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את העובדה שהיה על התובעת לפתוח בהליך משפטי על מנת שתוברר שאלת קיומו של חוב לקופה; התמשכות הדיון בתיק שמתנהל מיוני 2018, והתנהלות הנתבעת בכל הקשור למועד הגשת כתב ההגנה (אשר הוגש רק בחודש מרץ 2019), ובקשות הארכה שהוגשו בגינו; התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין; מהות החוב, לרבות מחיקת חלק מהעובדים נשוא התביעה; סכום התביעה וכן את העובדה שהצדדים הגיעו לפשרה רק בפתח דיון ההוכחות; כן לקחנו בחשבון בנושא ההוצאות כי אמנם הנתבעת לא התייצבה לדיון ביום 31.5.20, אך ערים אנו להסבר הנתבעת כי לא התקבל זימון לדיון בפרקליטות תל אביב (אלא בפרקליטות מחוז חיפה), במכלול כלל השיקולים לעיל, הננו קובעים כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.