חוסר סמכות מקומית כטענה מקדמית

תמצית טענות המשיבה: המשיבה טענה לחוסר סמכות מקומית שכן המטה המרכזי שלה ממקום בתל אביב.

מן הכלל אל הפרט; כטענה מקדמית, המשיבה טענה להיעדר סמכות מקומית שכן היא פעלה ממשרדיה הממוקמים בדרך השלום 7 תל אביב, שם התבצעה ונוהלה כל פעילותה.

...

יוצא איפוא כי התנאי הבסיסי הראשון להטלת עיקול זמני איננו מתקיים, בעוד שיתר השיקולים נוטים לטובת המשיבה, ומטעם זה יש לדחות את הבקשה למתן הצו.

סיכומו של דבר: הבקשה לצו עיקול זמני נדחית.

הנני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום במחוז תל אביב.

בסעיף 73 לכתב התביעה נכתב כי "לבית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לידון בתובענה לידון בתביעה דנא, לאור סכום התביעה ולאור העובדה כי בשים לב להוראת סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המקום שנועד לתשלום הסכומים המגיעים לתובעות על פי ההסכם בין הצדדים הוא מקום עסקן של התובעות". ביום 25.3.21 ובטרם הוגש כתב הגנה מטעם המבקשת (אשר הוגש מספר ימים לאחר מכן, ביום 31.3.21), הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית, במסגרתה נטען כי הסמכות המקומית לידון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי בנצרת.

בהלכה הפסוקה נקבע, כי במדינה קטנה כישראל, אין לייחס משמעות יתרה לשאלת הסמכות המקומית וכי טענה בעיניינה אף אינה ראויה לשמש כטענה מקדמית, ככזו שתסרבל את הדיון בהליך המשפטי ותאריכו לשוא.

...

לטעמי, וכפי שהסברתי לעיל, פרשנותה של קרנית במקרה דנן נחסמת בשל כל סייג בנפרד, קל וחומר מכוח שניהם: פרשנות הלכת פולג, כך שכל אימת שמוגשת תביעת נזיקין, יש לראותה כ"תביעה לקיום התחייבות" של הנתבע לשלם פיצויים במקום מושבו של התובע, וזאת לצורך הקניית סמכות מקומית לבית המשפט שבמקום מושבו מצוי מקום מגוריו או עסקו של התובע, אינה מהווה יישום "מתאים" של סעיף 44(א) לחוק החוזים, וספק עד כמה "ניתן להתאימה" להוראות הדין המהותי, ועל כן דינה להידחות".

סבורני כי הדברים נכונים אף לענייננו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת התובענה דנן לבית המשפט המחוזי בנצרת, שלו הסמכות המקומית לדון בה, כמפורט בבקשה.

(1) חוסר סמכות מקומית; (2) חוסר סמכות ענינית; (3) פגם או פסול בכתב האישום; (4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה; (5) זכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום; (6) משפט פלילי אחר תלוי ועומד נגד הנאשם בשל המעשה נושא כתב האישום; (7) חסינות; (8) היתיישנות; (9) חנינה; (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

זאת ועוד, תוקף האמור בהודעתו של הנאשם 2 בפני החוקר מטעם המאשימה, ועוות הדין העלול לצמוח מהגשתה כראיה במשפט, אמור להתברר בעת הגשתה של אותה הודעה, ולא כטענה מקדמית.

...

לפיכך דין טענת הנאשמים בדבר קיומה של טעות במצב הדברים כטענה מקדמית להידחות.

אשר על כן, גם טענתם המקדמית השניה של הנאשמים איננה טענה מקדמית, האמורה להתברר בטרם החל המשפט, ודינה להידחות כטענה מקדמית.

סיכומם של דברים, טענות הנאשמים – ככל שהן מהוות טענות מקדמיות – נדחות.

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות, חוסר סמכות מקומית ושימוש לרעה בהליכי משפט, ולחילופין להעברת הדיון לבית משפט השלום, בחיפה.

הנספחים שצורפו, ובפרט החשבונית לטובת המשיב, מראים כי יש בסיס לטענה כי רוכש מערכת ההתנעה בגז היה המשיב, ולא בעל הרכב, ומשכך לא ניתן לקבל את הטענה להיעדר יריבות בהיבט הצרכני בין צרכן המוצר הפגום למוכרת-מתקינה, לכל הפחות בשלב מקדמי זה. אף שגירסתו של המשיב בעיניין זה הייתה שונה במכתב ההתראה שצורף לכתב התביעה, מדובר בעיניין שיש להדרש אליו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין בתובענה, ולא כטענה מקדמית.

...

עם זאת, בד בבד, יש לקבל את בקשת המבקשת לייצוג בהליך זה, ככל שתחפוץ בכך לאור האמור לעיל.

סיכום סוף דבר, הבקשה מתקבלת חלקית בסוגיית היריבות, כאמור, ונדחית ביתר חלקיה.

בהתאם לאמור, אני מורה על מחיקת סעיפים 13(1) ו- 13(2) לתביעה, ומעמיד את סכומה על הסך של 4,990 ₪, שהוא צירופם של הסכומים שנתבעו במסגרת סעיפים 13(3) ו- 13(4) לכתב התביעה.

המשיבים טוענים שהודעת צד ג הונחה לראשונה בפני כב' ביהמ"ש שלום בתל אביב ביום 26.11.13 וכי כבר לפני כן הגישה המבקשת בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית או העברת מקום דיון וכי ביום 10.12.13 הונח בפעם השניה התיק בפני ביהמ"ש בנצרת וביום 01.04.14 הניחה המבקשת הודעה כי אינה מופיעה כצד להליך והעניין הועבר לטפול המזכירות וכי ביום 21.06.15 הוגש כתב הגנה על ידי המבקשת להודעת צד ג ובו לא היה בעמדתה של המבקשת כל רמז לטענה כלשהיא בדבר השתק פלוגתא וכי ביום 27.06.16 היתקיים דיון אליו לא התייצבה המבקשת ועל כן הדיון נדחה ל 13.10.16 על כן היו מספר אופציות להעלאת הטענה אך זו לא הועלתה.

זאת ועוד, נכון הוא שבקדם משפט ניתן להעלות טענות כגון דא לפי תקנה 143 לתקסד"א משזו נחשבת כטענה מקדמית, אך במקרה שפנינו עסקינן בסדר דין מהיר ובישיבה מקדמית ולא בקדם משפט בעוד הסעד של סילוק הסף אינו מופיע בתקנה זו כאחד מהעניינים שיש לידון בהם בישיבה מקדמית בסדר דין מהיר.

...

ביום 02.06.15 התקיים דיון בתביעת ההפסדים בפני כב' הרשם הבכיר צבי אלמוג ובה ניתנה החלטה לפיה נקבע ,שלאור טיעוני ב"כ הצדדים ולאחר עיון בפוליסה שהוגשה לביהמ"ש מטעם נתבעת 2 (דהיינו מטעם המבקשת בתיק זה), עולה כי אכן מי שנהג בפועל ברכב אינו נהג שהפוליסה מקנה לו כיסוי ביטוחי, לפי כך דין התביעה כנגד נתבעת 2 (המבקשת) להידחות (להלן: "ההחלטה").

עוד נטען כי מתקיימים כל התנאים להשתק פלוגתא וכי ככל שנוגע לחבותה של המבקשת הרי שההכרעה ניתנה לא על סמך ס' 79א. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובת המבקשת וכן בפסק דין ההפסדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, לקביעת השתק פלוגתא באשר לאי חבותה של המבקשת בתיק- להידחות וזאת לאור אי העלאת הטענה של מעשה בית דין בהזדמנות הראשונה, על כן מצאתי לקבל את טענה המשיבים לפיה יש לדחות את הבקשה.

על כן ומשלא הועלתה הטענה בהזדמנות הראשונה- דינה להידחות.