חוסר סמכות מקומית בית הדין לעבודה

טענות הנתבעת התביעה הועברה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב רק ביום 30.1.2020 לאחר שהוגשה בחוסר סמכות מקומית לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה.

הנתבעת היא שדחתה באופן שיטתי ומתמשך את ניהול ההליך כבר בראשיתו באמצעות בקשות חוזרות למתן אורכות להגשת כתב הגנה לצורך בירור עמדתה לגבי סמכותו המקומית של בית הדין בנוגע להליך.

...

דיון והכרעה תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון" בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל - בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות. עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים שהתוו בפסיקה, ובכלל זה את העובדה שהיה על התובעת לפתוח בהליך משפטי על מנת שתוברר שאלת קיומו של חוב לקופה; התמשכות הדיון בתיק שמתנהל מיוני 2018, והתנהלות הנתבעת בכל הקשור למועד הגשת כתב ההגנה (אשר הוגש רק בחודש מרץ 2019), ובקשות הארכה שהוגשו בגינו; התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין; מהות החוב, לרבות מחיקת חלק מהעובדים נשוא התביעה; סכום התביעה וכן את העובדה שהצדדים הגיעו לפשרה רק בפתח דיון ההוכחות; כן לקחנו בחשבון בנושא ההוצאות כי אמנם הנתבעת לא התייצבה לדיון ביום 31.5.20, אך ערים אנו להסבר הנתבעת כי לא התקבל זימון לדיון בפרקליטות תל אביב (אלא בפרקליטות מחוז חיפה), במכלול כלל השיקולים לעיל, הננו קובעים כי הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית ולחילופין להעברת מקום הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

מכאן שהתובע מסכים כי "מקום העבודה" הוא במשרדי הנתבעת בעיר פתח תקווה אולם לטענתו, לבית דין זה הסמכות המקומית לידון בתביעה בהתאם לבחירתו בחלופה השניה שבתקנה 3(א)(1) לתקנות - "מקום ביצוע העבודה". אשר לחלופה "מקום ביצוע העבודה" - מטענות הצדדים לבקשה עולה כי אין מחלוקת כי התובע ביצע את עבודתו מביתו, נסע לצורך העבודה לחו"ל וכן נידרש לבצע את העבודה במשרדי הנתבעת בפתח תקווה, כיומיים בשבוע.

...

משבחר התובע להגיש את תביעתו לבית דין זה, על בסיס החלופה "מקום ביצוע העבודה", ומשאין מחלוקת כי ביתו של התובע נמצא באזור שבתחום השיפוט של בית דין זה, דין בקשת הנתבעת להידחות.

מכאן שגם נימוק זה, דינו להידחות.

לסיכום, בקשת הנתבעת לסילוק התביעה מפאת חוסר סמכות מקומית או להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחית.

טענות התובעת - המשיבה באשר לטענת חוסר הסמכות המקומית – התביעה הוגשה מכח סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק בית הדין לעבודה") ומדובר ב "כל הליך אחר" והתקנה הרלוואנטית לענייננו היא תקנה 3 (א) (11) לתקנות בית הדין לעבודה, שקובעת כי מקום השיפוט הוא כדלקמן: "בכל הליך אחר – בית הדין האיזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום". זאת אומרת שעמדה לתובעת הזכות לבחור האם להגיש את התביעה לבית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתה (בעיר הרצליה) או בבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריה (בעיר נתניה).

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.

לסיכום עד כה, שעה שקיימת סמכות מקומית מקבילה הן לבית הדין לעבודה בתל אביב (בשבתו בבת-ים) והן לבית הדין האיזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת, היתה התובעת רשאית להגיש את תביעתה לבית דין זה. אשר לתניית השיפוט בהסכם, ולפיה: "...לבתי הדין המוסמכים עניינית באיזור תל אביב מוקנית סמכות שיפוט בלעדית בכל סיכסוך בין הצדדים, בכל עניין הקשור ו/או הנובע מיחסי עבודה בין הצדדם ו/או מסיומם" (סעיף 16 להסכם) – הרי שאין לתנייה זו תוקף.

בשל כלל האמור לעיל, הבקשה להעברת מקום הדיון (ובודאי לסילוק התביעה על הסף), מפאת חוסר סמכות מקומית, נדחית.

...

לסיכום עד כה, שעה שקיימת סמכות מקומית מקבילה הן לבית הדין לעבודה בתל אביב (בשבתו בבת-ים) והן לבית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת, היתה התובעת רשאית להגיש את תביעתה לבית דין זה. אשר לתניית השיפוט בהסכם, ולפיה: "...לבתי הדין המוסמכים עניינית באזור תל אביב מוקנית סמכות שיפוט בלעדית בכל סכסוך בין הצדדים, בכל עניין הקשור ו/או הנובע מיחסי עבודה בין הצדדם ו/או מסיומם" (סעיף 16 להסכם) – הרי שאין לתנייה זו תוקף.

זאת לנוכח המסקנה כי קיימת סמכות שיפוט מקבילה כמפורט לעיל, ובמיוחד משום שבמועד החתימה על ההסכם, לכאורה ולפי סעיף 5.3 להסכם - לא היה ידוע עדיין לצדדים היכן תתבצע עיקר העבודה.

בשל כלל האמור לעיל, הבקשה להעברת מקום הדיון (ובוודאי לסילוק התביעה על הסף), מפאת חוסר סמכות מקומית, נדחית.

ביום 16.5.23 עתרה אשטרום לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית, וטענה כי הגם שיש בפיה טענות בדבר העדר יחסי עבודה בין הצדדים, מכל מקום גם מטענות התובע עצמו עולה, כי הצבתו לכאורה אצל הנתבעת היתה "באיזור חיפה, טירת הכרמל ולאחר מכן גם ברמת החיל". בהתאם להחלטת כב' נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה בת"א, כב' השופטת יהלום, מיום 31.5.23 התיק הועבר לבית דין זה תוך חיוב התובע בהוצאות בסך 1,000 ₪.

...

עוד נטען לגוף העניין, כי הטעם העומד בבסיס הבקשה אינו מתקיים בשים לב לכך שעם קבלת החלטת כב' הנשיאה יהלום פעל התובע לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו ושלח למבקשת בדואר ישראל המחאה על סך 1,000 ₪ ועם קבלת בקשת אשטרום נדהם התובע לגלות שההמחאה לא נמסרה לה וב"כ התובע שלח לאשטרום ביום 24.7.23 המחאה נוספת בדואר רשום עם אישור מסירה, כך שדין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאות בגין חוסר תום ליבה שאף לא מצאה לנכון לשלוח התראה לתובע או להקדים פנייה כלשהי אליו בעניין.

בנסיבות העניין דנן, בהן ההוצאות נפרעו זה מכבר, דבר המלמד לכאורה על יכולת הפירעון של התובע המאפשרת לאשטרום לגבות הוצאותיה ממנו ככל שהתביעה כנגדה תידחה – שוכנעתי, כי מתקיים אחד החריגים הקבועים בתקנה 116א(ב) לתקנות, המצדיק העדר חיובו בהפקדת ערובה.

סוף דבר על יסוד האמור – הבקשה נדחית.