חוסר מעש מחיקת תביעה במועד מאוחר

הצדדים לא הציגו המועד המדויק בו התביעה נמחקה מחוסר מעש, אך ניתן לראות שהנתבע 2 הגיש בקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש ובקשה זו נדחתה ביום 2/1/2012.

כאשר לא ניתן לתת אמון בגירסאות השונות של רעיית התובע ממילא אין לקבל הטענה לפיה נודע לה על מחיקת החברה במועד מאוחר אשר "מציל" את התביעה כאן מהתיישנות.

...

ביטול המחיקה מחוסר מעש – לטענת הנתבע 1 (סעיף 14 לתצהירו) הרי בסופו של דבר בית המשפט ניאות לבטל את מחיקת התביעה.

חלק שלישי – סוף דבר סיכום, התייחסות להוצאות משפט וכן תוצאת ההליך סיכום ביחס לתוצאת ההליך מכל האמור לעיל עולה שיש לדחות התביעה בשל התיישנותה.

נתתי דעתי לכך שהתביעה כאן נדחית, תוך הערות שאינן מחמיאות לאמינות גרסאות התובע.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בכלל זה התובע דיווח על שעת יקיצתו משינה כתחילת יום העבודה וכן דיווח על שעת סיום העבודה בזמן מאוחר בהרבה לשעה בה התובע החנה את המשאית.

ההליך ביום 11.5.14 התביעה נמחקה מחוסר מעש, עקב אי הגשת סיכומי התובע במועד.

...

עוללות – משהגענו למסקנה כי לא חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה, נדחות התביעה המבוססות על הוראות צו זה, היינו להפרשי ביטוח פנסיוני וקרן השתלמות.

התביעה להחזר הוצאות נסיעה נדחית, כיוון שאין חולק כי הועמדה לשימוש התובע משאית והתובע רשאי היה לנסוע עמה לביתו ואף יצא ליום העבודה מביתו באותה משאית.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 2,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.11 ועד התשלום בפועל.

במסגרת עמ"נ 37543-04-14 (ערעור מינהלי שהוגש על ידי החברה כנגד מנהל הארנונה בעיריה) הגיעו הצדדים בדיון מיום 10.09.2014 להסכמה בדבר בחינת מדידת הנכסים של החברה (נספח ב' להודעה מיום 09.06.2015) במסגרת ת"א 27197-11-12 שהיא תביעה לתשלום חוב ארנונה שהגישה העיריה כנגד החברה וכנגד הנתבע קודם להגשת השטר מושא תובענה זו לבצוע, הוגשו בקשות מטעם העיריה להתלות את ההליכים לצורך ביצוע ההסכמות בעמ"נ 37543-04-14 עד כי בסופו של יום נמחקה התובענה מחוסר מעש (נספח ג' להודעה מיום 09.06.2015).

מאחר שאין חולק שהשטר נימסר לשם פירעון חוב של החברה כלפי העיריה (ולא חוב אישי של הנתבע) הרי שככל שהחברה פרעה את מלוא חיוביה כלפי העיריה או שהוברר כי לא קיים חיוב של החברה כלפי העיריה במועד המאוחר למועד פירעונו של השטר, פוקע גם החיוב השיטרי מושא תובענה זו. על כן מצב הדברים בכל הנוגע לחובה הכללי של החברה כלפי הערייה הוא רלוואנטי אף לחיוב השיטרי מושא התובענה דנן.

...

במסגרת תצהיר עדות ראשית העלה התובע טענות קיזוז נוכח הליכי ההשגה וההסדר שבין החברה לעיריה בעמ"נ 37543-04-14, וכן העלה טענת שיהוי וחוסר תום לב של העיריה בהליך זה. למען הסדר הטוב יובהר כי לא באה התנגדות מטעם העירייה להעלאת טענות אלו אשר מקורן בהליכים שהתקיימו לאחר הגשת ההתנגדות לביצוע השטר דנן דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובאשר הוגש לי בתיק זה ולאחר ששמעתי העדים מטעם כל צד ועיינתי בסיכומים שהוגשו על ידם מצאתי להורות על דחיית התביעה.

שעה שהעיריה לא הציגה ראיה בדבר סכום החוב הכולל נכון ליום 06.08.2007 ולא הוכיחה כי הסכום ששולם על ידי הנתבע נופל מסכום החיוב בספרי העיריה במועד הרלוונטי ואינו מהווה הסדר תשלום לסילוק מלוא החיוב השטרי, מצאתי לקבל טענתו של הנתבע לפיה התשלום האמור מהווה פרעון מלא של החיוב אשר להבטחתו נמסר השטר, משכך הנתבע אינו חב מכח השטר, ועל כן דין התביעה להידחות.

בהמשך פסק הדין קובע כבוד השופט פוגלמן כדלקמן: "...לדעתי, בנסיבות ענייננו יש לבחון אם עשתה הרשות מאמצי גביה במהלך השנים, או שמא הזניחה את החוב ונמנעה כליל מניסיונות אכיפה. כן יש ליתן משקל לשאלת חלוף הזמן – קרי, מהו 'ותק' החוב שתשלומו מתבקש. ככל שתבקש הרשות לגבות חוב ישן יותר, שנעשו פחות מאמצים לגבותו – כן תיטה הכף לדעה שלפיה גבייתו תעמוד בניגוד לחובתה לפעול בהגינות; ולהיפך. למול זאת תיבחן התנהלות הפרט. גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תשקול כנגדו" (שם, פסקה 27).

מכל המקובץ לעיל – התביעה נדחית.

משהתובע לא הגיש תחשיב נזק ניתנה ביום 19.7.20 התראת מחיקה מחוסר מעש ומשתחשיב נזק לא הוגש גם בתקופה הנוספת שקצב בית המשפט להגשתו, נמחקה התביעה מחוסר מעש ביום 20.8.20.

כאמור, טוען המשיב כי עילת התובענה נולדה במועד מאוחר מיום התאונה ומפנה להוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי מרוץ ההתיישנות יתחיל "מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום קרות הנזק." הפסיקה קבעה בעיניין זה "... משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא הקפו... התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו" (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4), 554, 560; ע"א 7599/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.3.2020)).

...

לעניין סעיף 8 לחוק ההתיישנות, המשיב מפנה להוראות הסעיף בעלמא ללא פירוט וגם דין טענתו זו להידחות.

לאור האמור, אני קובע כי המשיב לא עמד בחריגים לכלל ועל כן יש לקבוע כי מירוץ ההתיישנות התחיל ביום התאונה.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית מחמת התייישנות.

במועד מאוחר יותר חתמו הצדדים על "תוספת להסכם" שבה נדחו מועדי התשלום של התשלום הנותר, ונקבע שסכום של 900,000 ₪ ישולם עד ליום 5.3.2019 וסכום של 1,030,000 ₪ ישולם עד ליום 30.6.2019.

התביעה נמחקה בהמשך מחוסר מעש (ת"א 62817-06-18).

...

לפיכך, מצאנו להשיב לבית משפט קמא את הדיון בתביעה לתשלום הסכום הנוסף של 150,000 ₪.

סוף דבר לאור האמור אנו קובעים כדלקמן: על יעקובי לשלם לסיגל סכום של 12,400 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא, וזאת בנוסף להפרשי ההצמדה בהם חויבו בפסק הדין.

יתר רכיבי הערעורים נדחים.