מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוסר זכאות עמלת תיווך עקב קיום חוזה מכר קודם

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

כתוצאה מכך, הדירה של בן גוזי נמכרה, סיגל קיבלה את עמלת התיווך בגין מכירתה מהנתבעת, הנתבעת שילמה לסיגל עמלה מופחתת, חלף תשלום העמלה בשיעור של 2% לתובע ורק התובע נותר בפני שוקת שבורה.
העולה מן המקובץ הוא כי בנסיבות בהן בחקירתו הנגדית של התובע עלה לראשונה כי פרטי הדירה מושא התביעה הוספו לאחר הצגתה לנתבעת, מבלי שהובהר בתצהיר עדות ראשית מטעמו או בעדותו לפניי האם הנתבעת הוחתמה על טופס התחייבות בו חסרים פרטי הנכס לפני הביקור בדירה או מאוחר יותר, לאחר שהוספו הפרטים החסרים לטופס; מקום בו אין מחלוקת כי התובע הציג בפני הנתבעת דירה נוספת – דירה 10 - באותו הבניין; מקום בו טוען התובע כי החתים את הנתבעת ביחס לדירה 10 על טופס ההיתחייבות ודירה 10 כלל לא מופיעה בו; מקום בו לא הוגשה חוות דעת מומחה הסותרת את טענת הנתבעת כי מספר הדירה – 21 – הוסף לטופס על דעת התובע לאחר שיתר פרטי הדירה כבר צוינו; בנסיבות אלו לא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת חתמה על הסכם תיווך הכולל את כל הפרטים הנדרשים על פי החוק והתקנות ביחס לדירה 21 ברחוב האגס 3 ועל כן, לא מיתקיים בעניינינו התנאי שבמחלוקת לזכאותו לתשלום עמלת תיווך – הוא התנאי של קיום הסכם תיווך הערוך על פי החוק.
על פי גרסת התובע, אין זה המקרה או, למצער, לא עלה בידו להציע הסבר המניח את הדעת והתואם את גירסתו לסירובה של סיגל להציג את הדירה בפני הנתבעת ובעלה, למעט היותה "אדם רגיש". על כן, נראה כי עדויות הצדדים באשר לעימות בין התובע לבין סיגל תואמות יותר את גרסת הנתבעת שנתמכה בעדות סיגל ובן גוזי לפיה הסיבה לעימות נעוצה בעובדה כי התובע הציג את הנתבעת כלקוחתו, לאחר שמספר ימים קודם לכן נחתם בינה לבין סיגל הסכם תיווך כך שסיגל ראתה בה לקוחה שלה שתזכה אותה בדמי התיווך.
עוד העיד כי כך ידע ליצור קשר עם סיגל ולעשות עימה הסכם שתוף, שמשמעותו שיווק הדירה גם באמצעות מתווכים נוספים כאשר סיגל זכאית לעמלת תיווך גם מקום בו הדירה תמכר ללקוח שהובא על ידי מתווך אחר.
...
המשך התמליל אינו תורם אף הוא להגעה למסקנה כי הנתבעת התחייבה לשאת בעמלת תיווך של התובע ובהמשך ביקשה להתחמק מהתחייבותה זו באמצעות בניית גרסה ללא רבב שנתמכה בשלל ראיות.
בשל כך ובשים לב לתמיהה העולה נוכח אי תמלול תחילת השיחה, לא מצאתי בתמליל שהוגש כדי לשנות מהמסקנה כי לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול ראיותיו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתקיימות בעניינו אותן נסיבות חריגות וקיצוניות המעידות על "זעקת ההגינות", המצדיקה זכאותו לעמלת תיווך על אף היעדר הסכם תיווך הערוך על פי דרישות החוק.
העולה מן המקובץ הוא כי דין התביעה להידחות – וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

המסגרת הנורמאטיבית ופסיקת בתי המשפט סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן – החוק) קובע שלושה תנאים לזכאותו של מתווך לעמלת תיווך: היותו בעל רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין; קיומה של הזמנת תיווך בהתאם לדרשות סעיף 9 לחוק; היותו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
זאת ועוד, בית המשפט שוכנע כי המתווכת "זרעה את זרע העסקה", ולמרות שההסכם שנכרת בין הרוכשת למוכרים היה שונה מהעסקה המקורית מושא התיווך "שכן מדובר ביחידת מגורים אחרת באותו פרויקט", הצדדים הסתמכו למעשה על ידיעה קודמת שהייתה להם לגבי העניין שיש לרוכשת לרכוש יחידה בפרויקט זה. חשוב לציין, כי ערעור שהוגש על הכרעת בית משפט קמא נדחה.
בהמשך, התובע מודה כי הדירות היחידות שהיו ברשותו לצרכי תיווך הן הדירות הרשומות (עמ' 8 ש' 35-36 לפרוט'), ואילו ביחס לדירה 24 השיב: "כי לא ידעתי אם הדירה רלוואנטית אני לא מציג מצג שוא בפני הלקוחות. כבר למחרת פעלתי עבורם בנושא, שוחחתי עם עורך הדין ושאלתי אם יש דירות נוספות" (עמ' 9 ש' 8-9 לפרוט').
האם היה כאן חוסר תום לב מצד הנתבעים, והאם הם מנצלים לרעה את העובדה שדירה 24 לא מנויה בהסכם התיווך? לאחר ששבתי ובחנתי את הראיות ואת עדויות הצדדים בבית המשפט, באתי למסקנה שבעת שנוצר הקשר הישיר בין הנתבעים לבין בריינין, לא היו הנתבעים יכולים לדעת כי התובע איתר את דירה 24 כדירה זמינה לרכישה.
מכאן, כי לו הייתה דירה 24 מיועדת לשיווק, נכללת בהזמנת התיווך, והסכם המכר היה נקשר בתיווכו של התובע, היה זוכה התובע לעמלת תיווך מהרוכשים בלבד.
...
בהתחשב באמור לעיל, ומאחר ובאתי לידי מסקנה כי ממילא דירה 24 לא הייתה חלק מהנכסים מושא התיווך, הרי התובע אינו זכאי לעמלת התיווך שכן אינו עומד בתנאי השני מבין התנאים המחייבים (ראו סע' 19 לעיל).
טענת התובע, כי בסעיפים 3 ו- 4 להזמנת התיווך, יש כדי להשלים את שחסר מבחינת תיאור הנכס, איננה מקובלת עלי.
סיכום בהצטרף כל האמור, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לתשלום עמלת תיווך שהגיש התובע כנגד הנתבע, בגין תיווך לרכישת דירה שרכש הנתבע בשכונת אלי כהן בחדרה.
לטענתו, התובע אינו זכאי לעמלת תיווך כלל, משום שלא זו בלבד שלא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם המכר, הוא אף הטעיה את הנתבע כשהציג לפניו כי הוא מורשה לתווך את הדירה, לא מסר פרטים מהותיים על הנכס והסתיר את העובדה כי היתעניין ברכישת הנכס לעצמו.
דיון והכרעה: סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק") קובע שלושה תנאים מצטברים לזכאותו של מתווך במקרקעין לקבל דמי תיווך, והם: היותו בעל רישיון תיווך בתוקף במועד התיווך; קיום תנאי סע' 9 לחוק; היותו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
חשוב לציין, כי להבדיל מהמקרה דנא בו שני הצדדים מסכימים כי הדירה בפן הוספה לטופס ההזמנה לאחר חתימת הנתבעת באופן חד צדדי, שם דחה בית המשפט את טענת הזיוף וקיבל את טענת המתווך כי רישום הנכסים בטופס נעשה קודם לחתימתו ע"י הלקוחה.
שם נדון מקרה בו נכרת בין הצדדים הסכם תיווך עם חלק מהנתבעים שחסרו בו פרטים, המנויים בתקנה הנ"ל. כב' השופטת ברק-ארז התייחסה לשני אספקטים וקבעה: לעניין חוזה תיווך חסר פרטים - יש לאמץ, בזהירות, את גישת ההגמשה במקרים מסוימים ובהתאם לכך להשלים את הפרטים החסרים.
...
לטעמי, אף מתוך עיון בהתכתבות בין התובע לנתבע, שהתובע עצמו צירף (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן) כי לנתבע היו השגות ותלונות על אופן התנהלותו של התובע, כפי שנודע לו בדיעבד, והדבר מחק את המסקנה כי אם הסכים לשלם לתובע דבר מה, הרי עשה כן לשם הימנעות מההליך המשפטי.
סיכומם של דברים, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

התובעת והנתבעת הכירו זו את זו, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית, קודם למתן השרות שבמחלוקת.
התובעת טוענת כי הנתבעת הערימה עליה ובדרכים מתוחכמות ומתוכננות מראש, ניצלה את טוב ליבה ואמונה, ולאחר שנחתם חוזה המכר, חזרה בה מהבטחותיה והתחייבותה, בחוסר תום לב. היתנהלותה של הנתבעת מקימה לתובעת, כך לעמדתה, זכות מלאה לקבל את עמלת התיווך בהיותה מתווכת מורשית, שייסדה את הקשר בין המוכרת לבין הנתבעת, הייתה מעורבת בכל פעולה וצעד הקשורים במכירת הנכס והיא הגורם היעיל שהביא להתקשרות ביניהן בהסכם מחייב.
בימ"ש הסיק שעצם הסכם התיווך לא הוכח: "המסקנה העולה מהסיכום האמור היא, כי התובע לא הצליח להוכיח את התקיימותו של התנאי הראשון מבין התנאים המצטברים, שרק בהתקיימותם זכאי מתווך לדמי תיווך: הסכם תיווך שנעשה עם הנתבעות או מי מהן או התחייבות שלהן לתשלום דמי תיווך. משטוען מתווך כי זכאי הוא לדמי תיווך בגין עסקה שנקשרה בין שניים אחרים, נושא הוא בנטל להוכיח, בראש ובראשונה, כי נקשר הסכם בינו לבין הצד לעסקה הנתבע על ידו לתשלום דמי תיווך, לבצע עבורו פעולת תיווך (ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1) 842 ,847)". עוד נקבע שם, שלא כל מפגש בין מתווך לבין צד לעסקה משכללת הזמנת תיווך והעובדה כי נותר הסכם תיווך בין מתווך לבין הצד השני לעסקה, אינה מחייבת כי נכרת הסכם תיווך גם עם הצד הראשון לעסקה.
לנוכח האמור לעיל, מסקנתי במישור העקרוני היא כי התובעת לא זכאית לעמלת תיווך, מאחר ולא עלה בידה להוכיח קיומו של הסכם תיווך בין הצדדים.
...
לסיכום –אני סבורה כי נסיבות המקרה דנא אינן בגדר הנסיבות החריגות והקיצוניות אשר עשויות להקם הצדקה לחיוב הלקוח בדמי תיווך כאשר אין בנמצא הזמנת תיווך.
במקרה כאן, לא שוכנעתי כי בהיעדר הזמנת תיווך, הורם הנטל לשכנע שהנתבעת הסכימה להתקשר בהזמנת תיווך מחייבת.
התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2022 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

מנגד טוענת הנתבעת כי התובע לא היה 'הגורם היעיל' בעסקת מכירת הדירה ולפיכך הוא אינו זכאי לעמלת תיווך.
לטענתה לאחר תקופה פנתה מיוזמתה בין היתר לאותו רוכש פוטנציאלי קיימה איתו מו"מ, נעזרה בשרותי תיווך של מתווכת אחרת והצליחה למכור לאותו רוכש את הדירה.
מכל האמור מצאתי כאמור שהתובעת ככל הנראה בטעות סברה שהיא לא מחוייבת עוד להסכם התיווך ולכן ניהלה את המו"מ ישירות מול הרוכש ובעזרת מתווכת אחרת; אלא שמאחר שחתמה על הסכם התיווך ולאור סע' 5 בו, משמדובר ברוכש שהגיע בתקופת הבלעדיות, הרי שיש לחייבה בדמי התיווך כלפי התובע.
מהתכתבות בין הצדדים עולה שהנתבעת איבדה את עותק הסכם התיווך שהיה ברשותה וקודם שחזרה לפרסם את הדירה בעצמה ו/או באמצעות מתווכת אחרת פנתה לתובע כדי לקבל עותק מהסכם התיווך (נספח 4 לתצהיר הנתבעת).
ואולם מאחר שהתובע – שהוא מי שמחזיק בידע בנוגע לתחום התיווך ואמור להיות בקיא במשמעותו של הסכם התיווך – אמר לנתבעת ככל הנראה בהיסח הדעת מבלי שחשב כי ייתכן שמדובר בסיטואציה בה תמכר הדירה בסופו של דבר לרוכש שהגיע בתוך תקופת הבלעדיות, כי אין רלוואנטיות עוד להסכם התיווך; מכאן סברה הנתבעת בטעות כי היא יכולה להמשיך להתנהל באמצעות מתווכת אחרת, גם היא מבלי לתת את הדעת כי יכול שיהיה מדובר באותו רוכש.
אעיר עוד כי ספק אם לא מדובר בטענה בחוסר תום לב, שעה שאין מחלוקת שהנתבעת הבינה כי חתמה על הסכם בלעדיות ועוד הצדדים הסכימו בינם לצמצמה מתקופה של 6 חודשים לתקופה של חודש וחצי.
...
אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת הבלעדיות הוגבלה בסופו של דבר לתקופה של חודש וחצי.
ואולם מאחר שהתובע – שהוא מי שמחזיק בידע בנוגע לתחום התיווך ואמור להיות בקיא במשמעותו של הסכם התיווך – אמר לנתבעת ככל הנראה בהיסח הדעת מבלי שחשב כי ייתכן שמדובר בסיטואציה בה תימכר הדירה בסופו של דבר לרוכש שהגיע בתוך תקופת הבלעדיות, כי אין רלוונטיות עוד להסכם התיווך; מכאן סברה הנתבעת בטעות כי היא יכולה להמשיך להתנהל באמצעות מתווכת אחרת, גם היא מבלי לתת את הדעת כי יכול שיהיה מדובר באותו רוכש.
התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 20,174 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו