חוסר זהירות בנהיגה על אופנוע בדיני עבודה

בהתאם לתיקן 113 לחוק העונשין, עותר ב"כ המאשימה המלומד לענישה הכוללת 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחו"ד הממונה על עבודות השרות, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 4 שנים, לצד רכיבי ענישה נוספים בדמות מאסר מותנה, פסילה על תנאי וקנס.

ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 4407-07-19 מדינת ישראל נ' אמיר בן יוסף (נבו 16.06.22)‏‏: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נהיגה בחוסר זהירות, עת שפגע בהולכת רגל שחצתה אותה שעה את הכביש, שלא במעבר חצייה וגרם לה חבלות קשות של ממש, והיא אף אושפזה במחלקה לטפול נמרץ, כאשר היא מורדמת ומונשמת ונפטרה בשלב מאוחר יותר, מבלי שנימצא כי יש קשר סיבתי בין התאונה לפטירתה.

הנאשם ניחבל בחבלות בדמות חתך בברך שנתפר דמם מוחי והנוסעת ביתו - אשר הורכבה על האופנוע ניחבלה חבלה של ממש בדמות שבר פטישון שהצריך ניתוח לקיבוע.

לאור דיני הראיות והוראות החוק המחייבות, וכאמור, בהעדר נתונים אובייקטיביים בדבר מצבה כיום, אין לי אלא לפסוק על פי מה שהונח בפניי באשר למצבה של המעורבת, בסמוך לתאונה ובמהלך אשפוזה ולקבוע כי מדובר בחבלות של ממש ברף הבינוני עד גבוה.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

בבקשה שבכותרת, טען המבקש, כי לא עבר כל עבירה; והסיט את רכבו ימינה לאחר שהרגיש חבטה בחלק האחורי של הרכב על מנת להמנע מפגיעה חמורה, ואז ארעה הפגיעה באופנוע, שעה שרוכב האופנוע בדיוק ביצע עקיפה מימין בתוך הצומת בנגוד לחוק; והנו נשוי ואב לשני ילדים קטנים, מתגורר באשדוד, מפרנס יחיד, ועובד כאיש שירות ונוסע במסגרת עבודתו בכל רחבי הארץ, ורישיונו הכרחי לפרנסתו.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה- נקבע, כי "הרף הנידרש לראיות לכאורה, הוא רף מינימאלי בדומה להלכה הנוהגת בדיני המעצרים. בית המשפט אינו בוחן או בודק מהימנות העדים, או משקל הראיות אלא בוחן האם יש די בחומר הגולמי שבפני הקצין כדי לבסס הנחה כי יוגש כתב אישום. מקום בו חומר החקירה מגלה על פניו, בבחינה לכאורית, המקיים יסוד סביר להרשעה, ובפרט מקום בו חומר החקירה הוא כזה שהרשעה או הזיכוי תלויים במידת האמון או חוסר האמון, שהשופט היושב בדין ייתן אמון בגירסה המפלילה, אז המסקנה המשפטית היא שקיים יסוד סביר להרשעה. ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל." (ע"ח (מחוזי חיפה) 48511-08-20 מחמוד נ' מדינת ישראל, 25.8.20, כב' השופט מאזן דאוד).

אני ערה לכך כי הרשעותיו של המבקש רובן ככולן מסוג בררת משפט, ו-5 מתוכן בעשר השנים האחרונות, אך מדובר גם בעבירות מסכנות, של נהיגה במהירות מופרזת, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה, ונהיגה בחוסר זהירות.

...

באשר לקיומן של ראיות לכאורה- נקבע, כי "הרף הנדרש לראיות לכאורה, הוא רף מינימלי בדומה להלכה הנוהגת בדיני המעצרים. בית המשפט אינו בוחן או בודק מהימנות העדים, או משקל הראיות אלא בוחן האם יש די בחומר הגולמי שבפני הקצין כדי לבסס הנחה כי יוגש כתב אישום. מקום בו חומר החקירה מגלה על פניו, בבחינה לכאורית, המקיים יסוד סביר להרשעה, ובפרט מקום בו חומר החקירה הוא כזה שהרשעה או הזיכוי תלויים במידת האמון או חוסר האמון, שהשופט היושב בדין ייתן אמון בגרסה המפלילה, אז המסקנה המשפטית היא שקיים יסוד סביר להרשעה. ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל." (ע"ח (מחוזי חיפה) 48511-08-20 מחמוד נ' מדינת ישראל, 25.8.20, כב' השופט מאזן דאוד).

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

מהבקשה ונספחיה עלה כי כנגד נהג הרכב המעורב הוגש כתב אישום בגין אחריותו לתאונה נשוא התביעה (4574-03-16) אשר ייחס לו עבירות שונות על פי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וביניהן אי מתן זכות קדימה לרכב ממול וגרם חבל"ש ונהיגה בחוסר זהירות וגרם חבל"ש. כן, עולה כי ביום 16/2/17 הורשע הנתבע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והושת עליו בין היתר, קנס כספי בסך 1,600 ₪.

כלל העובדים בעסק ובכלל זה התובע, ידעו שהאופנוע מושבת וכי לא ניתן לנהוג עליו בהיעדר ביטוח ועל כן נסעו על אופנוע אחר של בית העסק לבצוע השליחויות.

(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שארעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו."

מימון העיד כי הוא ושותפו לא אישרו מעולם לעובד לעשות שימוש באי אלו מהאופנועים של בית העסק במהלך סוף השבוע, מחוץ לשעות העבודה כאשר איסור זה נבע על רקע שתי סיבות; חוסר רצונו של מימון שיכלי רכב של בית העסק יחלל שבת לאור היותו של האחרון אדם שומר שבת וכן מחשש שמא תקלה שתקרה לאופנוע במהלך השבת תביא לשיבוש בתקינות האופנוע ועל ידי כך לפגיעה בתפקודו לצורך ביצוע שליחויות במשמרת של מוצאי שבת (ר' עדותו בע' 66 שו' 28-31; ע' 67 שו' 1-4; עדות התובע בע' 30 שו' 27-32 לפרו').

...

באשר לתקופת העתיד, לא מצאתי להכיר בנסיבות בפיצוי ביחס לתקופה זו. סיכום הנזק: לאור כל האמור, נזקי התובע מסתכמים אם כן בסך של 446,557 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו בגין חוות הדעת בצירוף החזר האגרה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24%.

בנסיבות הענין, התביעה כנגד קרנית, כמו גם הודעת צד ג' נדחות בזאת ללא צו להוצאות.

האופנוע הוחרם על ידי המישטרה והתובע הועמד לדין בבית משפט לתעבורה והורשע בעבירה של נהיגה על אופנוע לא מורשה (תת"ע 1580-03-14).

ניזקי האופנוע נגרמו בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות ו/או הפרת חובה חקוקה של הנתבעת ו/או מי ממנהליה ו/או עובדיה ו/או שלוחיה ו/או בעלי החוזה איתה, אשר הנתבעת אחראית למעשיהם ו/או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי.

על פי עיקרון היסוד של דיני הנזיקין, מטרתו של הפצוי הנה להחזיר את המצב לקדמותו.

קושי נוסף שמצאתי בהצעת המחיר מטעם התובע כבסיס לקביעת הפצוי הוא שנכללת בו עלות עבודות תיקון.

...

" א. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וחומר הראיות אני מקבלת את טענת הנתבעת ששווי האופנוע במקרה דנן אינו צריך להיגזר משוויו לפי המחירון אלא צריך להיגזר ממכירת האופנוע לצרכי פירוק לחלקים.

אין לאפשר שינוי גרסה על ידי התובע כנטען על ידו.

סוף דבר, הנתבעת תשלם סכום של 7,500 ₪ בגין החלקים החסרים.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ והוצאות אגרת פתיחת תיק 878 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ב"כ המבקש עותר לביטול הפסילה המנהלית, טוען כי המבקש כופר באחריותו לתאונה וכי המבקש זקוק ביותר לרישיון הנהיגה לצורך עבודתו.

המשיבה היתנגדה לבקשה וציינה כי המדובר בתאונת דרכים קשה מאוד מיום 31.01.18, כאשר נהג האופנוע המעורב נלחם על חייו, ישנה מורכבות מבחינה ראייתית מאחר ושלושת כלי הרכב המעורבים כולם בגדר חשודים מלבד הנהג שניפגע ולכן גם כולם פסולים.

לצורך פסילה מנהלית נידרשת עוצמת ראיות נמוכה מעוצמת הראיות הנדרשת לצורך פסילת רישיון עד לתום ההליכים המחייבת קיומן של "ראיות לכאורה". לעניין זה נפסק בבש"פ 2177/98 "ארנביב נ' מ"י (דינים עליון פרק נד 195) השופטת דורנר:

די בראיות המלמדות, כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, שכן בהיעדר ראיות סותרות – עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות".

מסוכנות אין ספק כי אופן קרות התאונה כפי שמסתמן ותוצאותיה, לכשעצמן, מלמדות על נהיגה מסוכנת של המבקש בעיקר שהוא נוסע על רכב משא.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות בתיק, טענות הצדדים ועברו התעבורתי של המבקש, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש ועל כן הפסילה תיוותר על כנה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים ותחזיר את התיק לתביעות.