חוסר בסמכות לדחיית מועד תשלום האגרה

עוד נטען, כי בית המשפט חסר סמכות עניינית להורות לתובעים להורות לשלם אגרה נוספת, על זו ששולמה, ולפיכך כל הוראה מסוג זה ניתנה בחוסר סמכות והיא בטלה מעיקרה.

דיון והכרעה עיון בבקשה זו מעלה, שבדומה לבקשות הקודמות שהגישו התובעים, גם בבקשה זו לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מצבם הכלכלי, או בצורך בדחיית המועד לתשלום האגרה שיש לשלם בהליך, ובפרט כך כאשר חלפו עבור למעלה מ- 7 חודשים מאז ניתנה, בהסכמת התובעים, ההחלטה בדבר תשלום האגרה, אך הם לא הראו כי ביצעו נסיון כלשהוא לשלם את האגרה ולו לשיעורין.

...

לפיכך, משלא שילמו התובעים את האגרה, אף שניתנו להם הזדמנויות רבות לעשות זאת, ואף שבקשות שונות ורבות שהגישו בעניין זה נדחות, אין עוד מנוס בנסיבות המקרה אלא להורות על מחיקת התביעה מחמת אי תשלום האגרה המתאימה.

בהעדר תשתית ראייית תומכת, דין הבקשה להידחות על-כן. יפה לעניין זה האמור בע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ (6.9.2004): "משלא הונחה תשתית ראייתית לחוסר יכולתם של המשיבים לעמוד בתשלום מלוא האגרה, נקודת המוצא לדיון היא כי המשיבים יוכלו להשלים את סכום האגרה הנדרש ולהמשיך בניהול ההליך. אם ברצונם לקבל פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, הדרך לנקוט הליך לעניין זה פתוחה בפניהם כקבוע בתקנות האגרות. רק אם לא יעלה בידם של המשיבים לשלם את המחצית השנייה של האגרה, ולא יינתן להם פטור מכך, תימחק תביעתם. ואולם אם כך יהיה, לא יוכלו הם להלין אלא על עצמם על שהגישו תביעה בלי להיות בטוחים די הצורך כי יעמדו בתשלום האגרה עבורה." כך גם הדברים שנאמרו בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שימעון קופר (11.4.2013): "כבר נפסק כי בהיעדר תשתית עובדתית מספקת לא יוכל בית המשפט להכריע בבקשה לפטור מאגרה (למשל, בר"ם 9439/11 רוטנשטרייך נ' עיריית תל-אביב-יפו [פורסם בנבו] (2.1.2012)). ..... להשלמת התמונה יוער כי אי-תשלום אגרה מספקת מהווה עילה למחיקת תובענה על הסף, לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי." אמנם, סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדבר של מה בכך, וכי בדרך-כלל יעדיף בית-המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את האמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ראו ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.3.2003); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו (10.7.1986)).

לפיכך, לאור האמור לעיל, בחלוף מעל לשנתיים מתחילת ההליך, אני קובע מורה על מחיקת כתב התביעה בהתאם להוראות תקנה 41 לתקנות סד"א החדשות, ובהתאם לתקנה 2 לתקנות האגרה.

בשל העובדה כי אני מורה על מחיקת ההליך, אינני נדרש להכריע בבקשה לעיכוב ההליך בשל "הליך תלוי ועומד". התובעים ישלמו לנתבעים 1 - 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪, ובנוסף ישלמו לנתבעים 4 – 5 הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪.

" ראה לעניין זה האמור בעת"מ (ב"ש) 256/01 שריר נ ' עריית אילת תק-מח2001(3)278 (2001), וגם האמור מפי המלומדים א' שרגא ו-ר' שחר בספרם המשפט המינהלי– עילות הסף, בהוצאת שש עמ' 29 לאמור: "הסמכות העניינית של בתי המשפט לעניינים מינהליים תחומה בגבולות הדין. ככל רשות שלטונית אחרת וככל בית משפט אחר, ,בהעדר הסמיכה בדין – אין בית המשפט לעניינים מינהליים קונה סמכות . חוסר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים אינו מאפשר דיון בהליך לגופו . משכך , הליך שאינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים יידחה , ובדרך כלל – על הסף ." המרכז לגביית קנסות אינו רשות או גוף המנויים בתוספת הראשונה וגם החלטות מכוח חוק המרכז לגביית קנסות ,אגרות והוצאות התשנ"ה – 1995 )להלן: חוק המרכז לגביית קנסות") מכוחו הוא פועל, אינן מנויות בתוספת הראשונה.

כאמור לעיל, החלטות מכוח חוק המרכז לגביית קנסות , לרבות כאלו מכוחן יש למרכז סמכות להפחית ו/או לפטור מתשלום תוספת פיגורים, או לדחות מועד תשלום או לפרוס תשלומים, אינן מנויות בתוספת הראשונה ואינן מסורות לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

...

בנסיבות אלו, אין סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה ודינה להידחות על הסף.

התוצאה היא שדין העתירה להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות עניינית.

העתירה נדחית אפוא.

(ג) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית דין או של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; (ד) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב).

(ו) דחה בית הדין את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע; שולמה האגרה בתוך הזמן שנקבע, יראו כאילו נעשה התשלום ביום שהובא ההליך; נדחה מועד תשלום האגרה, ישלם המבקש את האגרה בתוספת הפרישי הצמדה מיום התשלום לפי תקנות אלה אלולא הוגשה הבקשה, והוראות תקנה 11 יחולו בהתאמה, זולת אם הורה בית הדין אחרת.

ככל שהתנאים למתן פטור מאגרה אינם מתקיימים בעוצמה מספקת על מנת ליתן פטור, מקנה סעיף 12(ו) לתקנות האגרות סמכות שבשיקול דעת מתן החלטה מרוככת יותר בהתרת תשלום האגרה וזאת בדרך של פריסה לשיעורין, ובתוך פרק הזמן שייקבע (בר"ע (ארצי) 31365-05-10 Chengjun נ' אסטראטק בע"מ (14.9.2010); בר"ע (ארצי) 37658-05-16 אדרס חטיב נ' רהיטי חיי אדם בע"מ (14.10.18).

...

בנסיבות אלה, ולאחר עיון בתגובה, בתשובה ובנספחים שצורפו לבקשה לא שוכנעתי כי היעדר תצהיר נוסף בתמיכה לתשובה שהוגשה מטעמו פוגם בהחלטה לגופם של דברים ומצדיק היעתרות לסעד של מחיקת התשובה ולפיכך הבקשה למחיקת תשובת המבקש נדחית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

נוכח כל המפורט לעיל, אין מנוס מלקבוע כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הבקשה לפטור מאגרה היא עבורו בגדר מוצא האחרון שבו יש לנקוט והמיועד למי שמוכיח כי ידו אינה משגת בכל דרך אחרת את תשלום האגרה.

סיכומם של דברים – לא שוכנעתי כי מתקיימת תשתית ראייתית למתן פטור מאגרה, ואולם בשים לב למצבו הנפשי של המבקש, למהות ההליך ולמכלול הנסיבות, סבורני כי יש מקום להורות על פריסה לשיעורים בהתאם לאמור בסעיף 12 (ו) לתקנות.

(ג) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית דין או של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; (ד) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ב).

(ו) דחה בית הדין את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע; שולמה האגרה בתוך הזמן שנקבע, יראו כאילו נעשה התשלום ביום שהובא ההליך; נדחה מועד תשלום האגרה, ישלם המבקש את האגרה בתוספת הפרישי הצמדה מיום התשלום לפי תקנות אלה אלולא הוגשה הבקשה, והוראות תקנה 11 יחולו בהתאמה, זולת אם הורה בית הדין אחרת.

בנוסף לכך, מאז הוגשה הבקשה הוטלו מיגבלות חדשות נוספות בשל הקורונה וניתן להניח כי יש בהן כדי להכביד על מצבה הכלכלי של המבקשת ועל כן החלטתי להתיר למבקשת לשלם את האגרה לשיעורים, בהתאם לסמכות הקנויה לי בתקנה 12.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וביתר המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות והנימוקים לכך יפורטו להלן.

(ו) דחה בית הדין את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע; שולמה האגרה בתוך הזמן שנקבע, יראו כאילו נעשה התשלום ביום שהובא ההליך; נדחה מועד תשלום האגרה, ישלם המבקש את האגרה בתוספת הפרשי הצמדה מיום התשלום לפי תקנות אלה אילולא הוגשה הבקשה, והוראות תקנה 11 יחולו בהתאמה, זולת אם הורה בית הדין אחרת.

נוכח האמור לעיל אין מנוס מלקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי הבקשה לפטור מאגרה היא עבורה בגדר מוצא האחרון שבו יש לנקוט והמיועד למי שמוכיח כי ידו אינה משגת בכל דרך אחרת את תשלום האגרה.

בנוסף לכך, מאז הוגשה הבקשה הוטלו מגבלות חדשות נוספות בשל הקורונה וניתן להניח כי יש בהן כדי להכביד על מצבה הכלכלי של המבקשת ועל כן החלטתי להתיר למבקשת לשלם את האגרה לשיעורים, בהתאם לסמכות הקנויה לי בתקנה 12.

עבור פעולה זו, גובה האגף אגרה בסך של 33 ₪, וזאת מכח סמכותו הקבועה בתקנה 3 לתקנות המקרקעין (אגרות), התשל"ה-1974 (סעיף 7(ד1) לתוספת); אגרה זו שולמה על ידי המבקש.

למען הסדר הטוב יוער, כי המשיבה העלתה טענות נוספות, ובהן כי המבקש לא הקדים פנייה מוקדמת (אמיתית) לתביעתו, כי הבקשה הוגשה בחוסר סמכות ועוד.

לאחר מספר בקשות לדחיית המועד להגשת העמדה לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם הפשרה.

...

בנסיבות אלה, אני סבור כי הסכם הפשרה מהווה את הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת, ויש בו אף כדי להרתיע, גם את המדינה ומוסדותיה, מפני הפרת הדין.

אני סבור שמינוי בודק בנסיבות המקרה שבפניי יעכב את בירור התובענה שלא לצורך, וממילא לא יהיה בו כדי להשפיע על ההסדר או על תוצאתו הסופית, בשים לב לכך שחברי הקבוצה אינם מפוצים במסגרתו באופן ישיר.

אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי, מדובר בסכומים ראויים.

אני אף סבור שהסכומים שהתבקשו מאזנים נכונה בין הצורך בהרתעה לבין העובדה כי המשיבה היא רשות ציבורית, שכספיה - כספי ציבור הם. סיכום לאור כל האמור אני מאשר את הסדר הפשרה לרבות את המלצת הצדדים לפסיקת גמול ושכר טרחה ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.