בית משפט קמא הטעים, כי העובדה שייעוד הקרקע שונה בסופו של דבר ביוזמת הרשות המקומית, אשר תמכה בהפעלת אולמות אירועים בתחומי התכנית, גם אם אינה גורעת מאחריותו הפלילית של המשיב, יש בה כדי למתן את חומרת מעשיו של המשיב הן בהיבט הפגיעה בציבור כתוצאה מעצם השמוש והן בהיבט הפגיעה בשלטון החוק.
...
בנקודה זו יוער, כי אינני מקבלת את טענת המערערת בהודעת הערעור, לפיה לא ניתן היה, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם, ליתן את הדעת לכך שלא הובאו כלל בפני בית משפט קמא ראיות לעניין גובה ההכנסות שהפיק משיב 2 מניהול עסק.
בהינתן דברי ב"כ משיב 2, באשר לצורך של משיב 2 להתארגן עד למועד הנ"ל, על רקע התקשרות של משיב 2 עם צדדים שלישיים, וכן נוכח העובדה שנותרה תקופה של כחודשיים וחצי עד להחלת צו איסור השימוש, הנני בדעה, כי אין מקום להיעתר לערעור המערערת בנקודה זו.
סיכומו של דבר, הנני מקבלת את הערעור באופן חלקי, תוך שהנני קובעת כי על משיב 2 לשאת בתשלום סכום האגרה, עפ"י דין, אשר ישולם על ידו במשרדי המערערת, לא יאוחר מיום 15.10.15.
כמו כן ובהסכמת המשיבים, הנני מורה בדבר הגדלת סכום ההתחייבות הכספית, עליה נצטווה כל אחד מן המשיבים לחתום, זאת מסכום של 20,000 ₪ לסכום של 40,000 ₪.