חולשה דו צדדית של EHL ופריצת דיסק מרכזית

בסעיף ממצאים ונימוקים קבעה הועדה, כדלקמן: "בבדיקה משתף פעולה עיצבי גולגולת תקינים, החזרים גידיים ירודים. דילדול שרירי חגורת כתפיים, דלטואיד משמאל, ביצפס משמאל כח גס בידיים ירוד, דילדול קל שריר אנטרסואי I דו צדדי, ירידה ביכולת לפיתה, החזרי פיקות הופקו מהקרסוליים ירודים, חולשה של EHL דו צדדי, אין סימנים פרמדיליים ירידה בתחושה בגפיים הליכה עם צליעה נתמך במקל הליכה, מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ולא בעקבים.

MRI ע"ש צוארי מיום 27.8.10 – פריצת דיסק מרכזית עיסוי של הפלבים הגורם להצרות קשה עם מוקד מלאמפטי שנראה בבדיקה קודמת מ 4/09 בגובה 5-6C ו-4-5C 3-4C פריצת דיסק מרכזית ללא שינוי מבדיקה קודמת שמראה גם שינויים נווניים בדיסק ובחוליות ועיבוי מלווה בהתגרמות של הלגמטים המייצבים.

...

במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם שבקשת רשות הערעור תידון כערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, על יסוד טענות הצדדים בכתב ובעל פה. לפיכך ובהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ולאחר שהצדדים פירטו את עמדותיהם במסגרת הבקשה והתגובה שניתנה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

הכרעה לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.12.12 ומיום 3.3.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר דין ערעור המוסד להתקבל כאמור בפסקה 10.

א. הוועדה הרפואית מיום 16/05/2007 (עמ' 67 לתצהיר התובע): התובע התלונן בפני הוועדה על: "כאבי גב בזמן הליכה, בזמן ישיבה, לא יכול לישון על הגב, מתקשה בכיפוף". הוועדה ציינה בממצאיה: "בבדיקת CT ע"ש מותני מספר בלטי דיסקים בגובה מ-5L-1L, ובלט דיסק בגובה 1S-5L, עם לחץ מינימאלי על השק הדוראל מרכזי והצרות מימין ומשמאל. צלום רנטגן ע"ש צוארי מ-07/11/2006 ללא סימני נזק גרמי חבלתי בחוליות צואריות, ללא סימני אי-יציבות (הצלום בוצע בכיפוף וביישור). בצלום ע"ש גבי 29.10.06 ללא סימני נזק גרמי חבלתי בחוליות ע"ש.

CT ע"ש צוארי מ-4.12.06 ללא סימני נזק חבלתי גרמי ללא בלטי דיסקים בע"ש צוארי ללא הגבלה בתנועות הכתפיים דו צדדי".

רגל שמאל SLR חיובי משמאל, מתלונן על כאבים בהרמת הרגל ל-45 מעלות, בכיפוף לסג חיובי משמאל ב-40 מעלות ללא גרעון מוטורי ברגליים, למעט חולשה מינימלית של EHL משמאל.

בסיכום מסקנותיה קובעת הוועדה: "הוועדה סבורה שאין עדות אובייקטיבית כלשהיא, הן בבדיקה הקלינית והן בבדיקה רדיולוגית אשר מצביעה על פגיעה צוארית בעקבות התאונה, כמו כן הוועדה סבורה שקיימת פריצת דיסק פורמינאלית 5L-4L אשר מתאימה, הן מבחינה קלינית, והן מבחינה רדיולוגית וניורופיזיולוגית, למצבו של הנ"ל". לאור הממצאים הנ"ל, קובעת הוועדה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין בקע דיסק בגב תחתון עם פגיעה עצבית (הפעלה מותאמת של סעיפים 32 (4) (א) I – I I עם סעיף 37 (10) (ב) של מבחני הנכות.

...

סבורני, כי התובע נזקק לעזרת מה של צד ג', רק בתקופה של כ-3 חודשים בסמוך לאחר התאונה.

לאחר שבחנתי את תשלומי המל"ל, כפי שהנתונים עולים מאישורי התשלום שהוגשו, ושיערכתי את הסכומים, אחד לאחד, כולל ריבית, הגעתי לסך של 50,100 ₪.

לסיכום: הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, פיצוי בסך 85,800 ₪.

גיוטר (נון טוקסיק), אוסתאופורוזיס, נוירופתייה, מחלת כבד, פריצת דיסק.

למקרא החלטת הועדה המחוזית (הפרוטוקול צורף לערעור) עולה, כי זו בדקה את המערער ומצאה, בין היתר, כי ההחזרים לא הופקו, דיאסטזיה בכפות הרגליים, ירידה בתחושה באצבעות האגליים, מנח שמור, רומברג שלילי דילדול קל בכפות הרגליים, חולשה 3/5 EHL, חולשה 4+ /5 TA דו"צ, יתר השרירים תקינים ועל יסוד מימצאי בדיקה אלה קבעה, כי למערער מוגבלות בניידות בשיעור 40%, לפי סעיף א-4 חלקי, מותאם, להסכם הניידות הקובע כדלקמן: "א. שיתוקים

עוד ציינה הועדה במפורש, כי "החזרים גידיים לא הופקו בבירכיים ובקרסוליים. הקף, טונוס וכוח הגס סביר ושווה. אין סימני נזק במערכת העצבים ההיקפית או המרכזית מנקודת מבט מוטורית...". הועדה סיכמה החלטתה בכך שנוכח מימצאי הבדיקה הנוירולוגית, הנוירופתיה התחושתית לא ניתנת ליישום במסגרת הסכם הניידות.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהיעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

בהקשר זה אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה שגתה הוועדה עת לא התייחסה לממצאי בדיקת הוועדה המחוזית.

סוף דבר על יסוד האמור, ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

בפרק הסיכום והדיון מציין המומחה כי: "מדובר באיש צעיר בן 45 אשר נפגע בגב תחתון בתאונת עבודה ואשר נותח שלוש פעמים בבי"ח איכילוב וכן היה מאושפז עקב דלקת ורידים עמוקה לאחר ניתוח. מאז התאונה ממשיך לסבול מכאבים בגב תחתון, מקרינים לרגליים. מתקשה מאוד בתפקוד בחיי יום-יום. נאלץ לקבל תרופות משככות כאבים וכן נמצא במעקב רפואי אורטופדי ואורולוגי ואינו מסוגל לחזור לעבודתו. נמצא גם כי סובל מאין-אונות אורגנית, הבדיקה הקלינית ממקדת הגבלה קשה בתנועות הגב התחתון, הדגשה של הלורדוזיס המותני כיווץ שרירים פרה-ורטבלריים. חולשה של E.H.L ו-E.D.C מימין עם ירידה בתחושה לפי L3-L4-L5 וכן חולשה ניכרת בעיקר של רפלקסים אכילס דו-צדדי. העבר הרפואי לגבי עמוד השידרה המותני אינו רלוונטי בהתייחס למצבו כיום מאחר וקיים תיעוד מפורט של ועדת מל"ל מדרג ראשון אשר קבעה 0% נכות לצמיתות ב-1987 וכן פרטה כי הבדיקה הקלינית תקינה ולא נשארו הפרעות. ועדת ערר דחתה את הערעור ואישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. אין ספק כי לאור מצבו כיום אינו מסוגל לחזור לעבודתו. " המומחה, כאמור לעיל, קבע 30% נכות לצמיתות והפעיל תקנה 15% במלואה, דהיינו 15% ובסה"כ 45%.

פריצה של דיסק על רקע חבלתי הינה נדירה.

אינני יכול לקבל מסקנה זו, שכן אם לא היו לתובע הגבלות תנועה, לא נקבעה לו נכות, למרות שבC.T. משנת 86' נמצא בקע דיסקוס L5-S1-RT וכן פריצת דסיקאלית מרכזית ב-L4-L5 והתובע סירב להתאשפז למרות שהוצע לו. דבר זה מצביע על מחלה הדיסקאלית של התובע.

...

סיכומו של דבר: התוצאה הסופית, אפוא, כי אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות את הוצאות המשפט שיישאו הפרישי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.