אודה כי אני חשה גם אי נחת מהגירסה של המבקש שהחליט לבצע 'בדק בית' רק לאחר שחזר השיק מחמת חשבון מוגבל (היינו לא היתכחש לעסקה) וזאת תחת שהוי ממושך ואז לטעון כי שילם כבר את חובו, משהסתכל על הסכום ששולם על סך של מיליון ומאתיים ₪ אולם בד בבד הוא נמצא מיתעלם מסך של מיליון וחמש מאות ₪ לערך אם כי אכן עולה מהכרטסת של המשיבה עולה כי נהג גם לאפס יתרה או לשלם מראש סכום שהעמיד אותו ביתרת זכות ואין חולק בין הצדדים כי מספר שנים עבדו יחד וזאת ללא כל טרוניה משהתשלומים שולמו כסדרם.
אם לא היה כל חוב, כיצד הוא טוען שבמידה ויוכח קיומו של חוב לאחר היתחשבנות, הוא מתחייב לשלמו? מכל מקום, קבעתי, כי "מדובר בסכום גבוה הכולל מספר עיסקאות ולא עסקה אחת ועל כן מוטב להדרש להליך הוכחות במעמד שני הצדדים מאשר לסמוך רק על טענות צד אחד, במסגרתו המשיבה תוכל להוכיח כל חיוב וחיוב, לרבות הצגת תעודות המשלוח (שגם לשיטת המבקש בכתב תשובתו ישנן חתומות אולם על ידי חאלד למשל, והצביע רק על אחת שלא חתומה ויש לבחון גם האם מדובר היה בעיניין שבנוהג שלא לחתום, ולשם כך יש לברר את הנסיבות בשים לב למערכת העסקית הכוללת שבין הצדדים). אעיר, כי אני מתקשה לקבל את גרסת ההגנה שיכול ולא קיים כלל ועיקר חוב בשים לב לכך שניתן שיק ביטחון שחולל לא מחמת ביטולו אלא מחמת מצבו הכלכלי של המבקש. גם בנו של המבקש מצהיר שאין חולק שהתקיימו יחסי מסחר כאשר היה נהוג לרכוש בהיקפים גדולים".
קושי נוסף הוא שהמבקש מעולם לא דרש תעודות משלוח ופתע, כשנדרש לשלם, מבקש רטרואקטיבית תעודות משלוח עבור סחורה שסופקה במשך שנים ויכול ובכך אף גורם לנזק ראייתי למשיבה , מעבר לכך שאם היה בודק בזמן אמת את תעודות המשלוח יכול היה לעצור זאת לו טוען שלא נתקבל אצלו והמשיבה יכולה הייתה לידרוש חזרה את הציוד ממי שהיתקבל אצלו הציוד ובזאת גם גורם לה נזק, עת גם עבור אותן חשבוניות שקבל הזדכה במע"מ וכעת תוקף את אמתותן, כך שמדובר בחרב פיפיות.
...
ככל שהמשיבה מבקשת לחקור את המבקש, שמורה לה הזכות לדרוש קיום דיון נוסף לשם כך, אולם, וכאמור, במסגרת סמכותי מכוח תקנה 205 (ג), בית המשפט רשאי ליתן החלטה גם ללא חקירת המצהיר וקיים קושי לדרוש מחיקת התצהיר בשל אי התייצבותו עת בית המשפט אמור לבחון לשם כך אותנטיות של מסמכים רפואיים, ועל כן אין מנוס מלקבל את גרסתו בעניין זה, "גם אם רוח חכמים אינה נוחה הימנו". כן אעיר כי אין בתצהירו דבר למעט אמירה כי מי שניהל את העבודה בפועל מול המשיבה הוא בנו כך שאין בתצהיר כדי לתרום דבר (תצהיר בן מספר שורות בודדות) ובשים לב לכך שהתצהירים שסיפקה המשיבה (מר איגור ומר אלכס) מאמתים את טענת המבקש כי ההתנהלות הייתה מול הבן, אותו מצהיר נוסף שנחקר בדיון.
בהחלטתי בבקשה לביטול פסק דין ציינתי כי אין בידי לקבל הכחשה גורפת של חוב כטענת הגנה ללא כל פירוט משאם היו יחסים עסקיים היה צריך להראות כי אין חוב משהוא כבר שולם במלואו או לטעון כנגד החשבוניות כי לא נתקבלה סחורה כלל ועיקר משהופסקו למשל היחסים אולם המבקש – כפי שהתרשמתי אותה עת מבקש לדחות את הקץ – טוען כי יכול וסופק אולם הוא לא יודע מה סופק.
בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)) הרי שיש ליתן לו להתגונן מפני ההליך.
עם זאת, בשים לב לקושי של ההכחשה הגורפת על סך של 290 אלף ₪ ללא הצגת אסמכתא ששולם החוב גם ביחס לתעודות שכן חתומות על ידי שרון או חיים ונטען בעלמא כי כבר שולם עבורן בעבר (במסגרת הדוגמאות שצורפו) עת מדובר במספר עסקאות לא מבוטל הנקובות בתאריך, אני סבורה כי ב"אזור הדמדומים של הספק.
