זאת ועוד, בצד הזכות העומדת לעובד לקבלת תשלום עבור תקופת המחלה נקבעו בתקשי"ר גם כללים המחייבים את האחראי לבדוק את נכונות המחלה, משכה והשלכותיה (ראו פסקה 33.231) וכן השלכות משמעתיות עת ניתנה הודעה או הוגשה תעודת מחלה בכזב (ראו פסקה 33.238).
נבדוק איפוא אם הוכיחו התובעים כי הודיעו בזמן על מחלתם בזמן השביתה או בסמוך לה.
מועד מסירת הודעת המחלה
התובעים הגישו תצהיר מינימליסטי ביותר – טבלה משותפת לכלל התובעים, שמולאה ברובה בכתבי יד משתנים, ובה נרשמו הנתונים הבאים – שם התובע, מס' ת"ז, תקופת המחלה, אופן מתן ההודעה על המחלה (עד כאן טורים אלו מולאו בכתב מודפס ומכאן ואילך בכתב יד), זהות מקבל ההודעה, מועד מתן ההודעה, מועד מסירת האישורים הרפואיים למעסיק וקופת החולים בה התובע/ת מבוטח/ת .
...
גם עצם העובדה שתאריך המחלה הינו במועד "הנוח" כביכול לעובד – כגון בזמני חופשת הקיץ או קודם לחגים, או אפילו בשביתה, וכן ריבוי מחלות בקרב עובדי אותו מקום עבודה באותו זמן, כל אלו לכשעצמם אינם יכולים להביאנו למסקנה חד משמעית על אי נכונות אישורי המחלה.
צירוף הקביעות שלעיל יחד עם "הסימנים המחשידים", מהימנותם הפחותה של התובעים כעולה בעדויותיהם ומכלול הנסיבות, מביאים למסקנה המתבקשת כי החלטת המדינה התקבלה בתוך מתחם הסבירות.
סוף דבר
התביעה נדחית ברובה.
