חוכר לדורות לצורך היטל השבחה כתאונת עבודה

מי שהוטל עליו לפקח על פעולות רשות אחרת, אינו יכול להיתנער מאחריותו ולומר כי סמך על כך שאותה רשות ביצעה עבודתה כדבעי, מצד שני, ברי כי אין מידת אחריותו דומה לזו של מבצע העבודה או המחדל, בדומה למידת האחריות בנזיקין שמוטלת על משרד החינוך והעיריות לפקח על אמצעי הבטיחות הננקטים בבתי הספר, בדומה לאחריות מהנדס כ"מפקח על" ביחס לאחריות הקבלן וכיו"ב, לעולם אין המדובר באחריות מלאה או אחריות שווה.

האחריות בנזיקין אינה נגזרת רק מהוראות הדין אלא גם מאופן יישומו על ידי רשויות תכנוניות "סבירות". מעדותו של ארבל (נציג הוועדה המקומית, אשר כיהן קודם לזמנים הרלוואנטיים כחבר הוועדה המחוזית) עולה, כי מזה שנים רבות מצאו הרשויות לנכון ליידע בדרך של משלוח הודעות אישיות לבעלי הזכויות בחלקות הגובלות ובכללם גם חוכרים לדורות כמו התובעים, על אף שבאותה עת חוק התיכנון ובניה לא הטיל חובה כזו (פרו' מיום 28.3.17 עמ' 150).

בנוסף, אני מוצאת טעם רב בטענות בא כוח הועדה המחוזית, לפיהן מי שזכה בפירות התכנית ובתשלום היטל השבחה ומי שאמור לפצות את הנפגעים מהתכנית, על פי חוק התיכנון ובניה, היא הוועדה המקומית ולא הועדה המחוזית, ולכן גילגול החבות על הועדה המחוזית, מבלי שהזכויות הועברו לה, תביא לתוצאה שבה "חוטא יצא נשכר" ולהפרת האיזון שבהשבת המצב לקדמותו.

תפקידו של מומחה מטעם בית המשפט לסייע בבירור המחלוקת זכה גם להתייחסות מיוחדת מצד המחוקק, שקבע הסדר המבוסס על חוות-דעתו של מומחה יחיד, לשם קביעת הנכות הרפואית בתובענות אשר עילתן היא ניזקי גוף בשל תאונת דרכים.

...

לפיכך אני קובעת כי שווי הפגיעה בנכס בעקבות תב"ע 7035 עומד על 117,180 ₪ ( 6% X 1,953,000 ₪), נכון ל-30.1.2004.

על אף האמור לעיל, דין הטענה להפחתת הפיצוי כדי חלקם של התובעים בנכס להידחות משום שמדובר בהרחבת חזית אסורה.

סוף דבר אני מחייבת את הועדה המקומית לשלם לתובעים סך של 117,180 ₪.

הנכות הרפואית: שני מומחים מונו לבדיקת התובעת: האחד, אורתופד, ד"ר קליגמן, שקבע כי מצד אחד לא נותרה לתובעת הגבלה בטווח התנועות או קפוח עיצבי, אך מצד שני הודגמה צלקת כואבת ומכערת בכף רגל שמאל אשר בגינה העניק לתובעת נכות אסטטית בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

ולראיה, גם בחודשים שבסמוך לאחר התאונה השביחה את שכרה ואף התקבלה למקומות עבודה על סמך המלצות חמות שקבלה על תיפקודה.

...

לאור הפסיקה הנוהגת ולאור כל האמור לעיל ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה על 13,000 ₪ (במעוגל) המהווים 12.5% מסך הפיצוי לו זכאית התובעת בגין אב הנזק הפסד שכר בעבר ובעתיד.

לפיכך ולנוכח כל האמור ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין אב נזק זה לעבר ולעתיד על סך של 4,000 ₪.

לסיכום נזקי התובעת: הפסד שכר בעבר 3,500 ₪ הפסד שכר לעתיד 100,000 ₪ פנסיה 13,000 ₪ עזרת זולת (עבר ועתיד) 13,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 4,000 ₪ כאב וסבל 39,000 ₪ סה"כ 172,500 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כמפורט לעיל בסך של 172,500 ₪.

ניסיונות לטפל בבעיה כשלו, בעיית המים בדלק חזרה על עצמה ואם בכך לא די, הרי העבודות הופסקו לפרק זמן ארוך מאד בין היתר בשל תאונת עבודה קשה שארעה לאחד מעובדי הנתבעת ביום 30.3.15 שבעטיה הוצא צו סגירה לתחנה למשך 3 ימים לאחריהם ניפתחה ברם ביחס לעבודות, ניתן היתר לחדשן רק ביום 14.6.15 ורק ביום 21.7.15 הסתיימו כאשר הפעילות המלאה בתחנה החלה ביום 23.7.15 אך בנתיים רבים מהלקוחות הקבועים עזבו את התחנה.

"התנאי השלישי" להסרת צו הפסקת העבודה תלוי גם הוא באופן מלא בחברת פז, לכאורה מדובר בבצוע בדיקות פשוטות ומהירות על מנת לוודא שעקב הארוע התאונתי לא נפגעו תשתיות הדלק והחשמל בתחנה, על פי מכתב חברת פז הדבר בוצע, יש להניח שבוצע עוד במהלך הימים הראשונים שאם לא כך היה, לא היו מאפשרים לתחנה לחזור לפעילות לאחר 3 ימים, מכתב פז הוגש ע"י התובעת כנספח "ב/1" לתצהירו של מר אליאס דור אך ללא צירופי המכתב שכללו את דו"ח הבדיקות, מכל מקום לא הייתה סיבה שלא לבצען כאמור בימים הראשונים ובודאי עד או לפני 14.4.15, יש מקום לאפשר ייחוס פרק זמן של כשבועיים נוספים לניהול המגעים והשלמת הנידרש להסרת צו הפסקת העבודה ולמען הפשטות החישובית, נקבע בזאת שהתובעת זכאית לפצוי בגין 1.25 חודש או 5 שבועות של ירידה בהכנסות, היות ותקופה זו כוללת 3 ימי השבתה מלאים, ייבחר כבסיס לאומדנה ההפסד הממוצע החודשי הניכר ביותר מתוך חוות הדעת שהוגשו וזהו הפצוי שייפסק בגין הארוע התאונתי.

כך לדוגמא, כאשר בעל מסעדה נידרש ע"י משרד הבריאות לשפץ את המטבח והגיע גם הזמן לשפץ את המסעדה, עליו לשאת בתוצאות והדבר בלתי נימנע, בזמן שהמטבח משופץ, אולי ניתן להוציא מנות קרות אך נמנעות ההכנסות מפעולה רגילה של המטבח ובזמן שאולם הסועדים במסעדה משופץ ומתרענן אולי ניתן לעבור למשלוחים חלף הישיבה בה ברם גם לכך יש מחיר לא מבוטל, זהו טבע הדברים, זוהי ההנחה וגם הציפייה ההגיוניות לפני כניסה לעבודות שכאלה והתובעת לא יכולה היום לבוא ולדרוש כסוי כל הפסדיה בגין השפוץ, ההשבחה וההתאמה של התחנה, מקל וחומר מהנתבעת.

...

מכתב זה תומך במסקנה כי הייתה פגיעת מחפרון בקווי הדלק (הנתבעת לא מכחישה זאת!), כי מיד לאחריה הייתה תלונה של לקוח על מים בדלק וכי לאחר בטיפול ובדיקות, חזר הדלק להיות נקי.

גם כאן צורפו קבלות שונות ממוסכים ומהשכרת רכב שאף אחת מהן לא מופנית לתובעת, אין שום ראיה, קבלה, הוראת תשלום, שיק וכיו"ב שיעידו כי התובעת שילמה משהו בעניין זה ומשכך אין מקום לפסוק בראש נזק זה. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את כלל הפיצוי שנפסק בסך 66,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪+מע"מ ובצירוף אגרות יחסיות (על תביעה סבירה ונמוכה יותר שהייתה צריכה להיות מוגשת בנסיבות העניין) בסך 3500 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית ומשכך נדחית גם ההודעה לצד ד'.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 21635-09-21 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' אבו עייאש ואח' לפני כבוד השופט נצר סמארה תובעת מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ע"י ב"כ ששי לב נתבעים שולחת ההודעה צדדי ג' 1. סאלם אבו עייאש 2. סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רועי לוי 1. קבוצת יבנה קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אייל בדור 2. אחים אבו אלעסל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אמיר לוי וליאור בן חמו פסק דין

נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, במסגרתה העידו על פי סדר כרונולוגי: נהג משאית התובעת; הנתבע 1 הוא נהג משאית הנתבעים; מומחה בטיחות מטעם הנתבעת 2 אשר מטעמו הוגשה חוות דעת (מוצג במ/1); חוקר מטעם הנתבעת 2 אשר מטעמו הוגש דוח חקירה (מוצג במ/2); עד מטעם צד ג' 1 שניהל את המפעל שבשטחו פועלים בורות התחמיץ; והבעלים במשותף של צד ג' 2 ומי שהיה הסדרן בשטח העבודה בו אירעה התאונה.

...

יש לציין כי בשומה הנגדית לא אישר השמאי מטעם הנתבעת 2 רכיב זה. לאחר שבחנתי את חוות דעת השמאיות, אני סבור כי הדין הוא עם השומה הנגדית.

משכך, איני מאשר רכיב זה. על כן, אני מקבל את השומה הנגדית על סכומה – 166,674 ₪ בניכוי ההשתתפויות העצמיות של המבוטח.

סוף דבר הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: 12.1.

בשנת 2004, לאחר שהיה מעורב בשתי תאונות עבודה התובע הפסיק לעבוד, נקבעו לו 49% נכות ומאז הוא מקבל קצבת הבטחת הכנסה בסך של כ- 2,100 ₪ לחודש.

סך הכל השקיע בבית ובדירה סך 1,080,000 ₪, מסכום זה יש להפחית סך 240,000 ₪ ששולם לו, ובתוספת סך 95,000 ₪ השבחת הנכסים וסך 15,000 ₪ שהנתבעת מודה ששילם עבור תיווך וסה"כ - 950,000 ₪.

...

אף הייתי באה לכדי מסקנה כי כפות המאזניים מעויינות, הרי שבסיכומו של דבר ההכרעה המשפטית הנובעת מכך היא שהתובע לא הוכיח את תביעתו הכספית כנדרש ממנו (ר' י. קדמי "על הראיות", חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע – 2009, בעמ' 1759 ור' ההפניה שם לע.א. 7303/01 נאדמון נ' עסאף).

סיכום מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: הנתבעת תישא בתשלום סך 15,000 ₪ ששילם התובע כדמי תיווך על פי ערכם כיום.

יתרת רכיבי התביעה נדחים בזאת.