חוזה שכירות חנות לתיקון מקררי חשמל

ביום 11.9.15 חתמו בני הזוג על הסכם שכירות מול בעל החנות, מר שמעון ששון ושילמו לו דמי שכירות עבור חודש אוקטובר 2015 בסך של 13,000 ₪.

תנור הפיצה לא עבד כלל, המקררים הוצפו במים, החשמל "קפץ" והעסק לא תפקד.

מחדליהם והתנהלותם של בני הזוג שלא בתום לב גרמו ליניב נזקים, ותביעתו שכנגד של יניב על סך 153,097 ₪ מורכבת מהסכומים הבאים: 67,900 ₪ בגין יתרת התמורה בגין העסק או בגין סכום ההמחאה בתוספת הפרישי המע"מ; סך של 20,000 ₪ בגין החזר דמי שכירות; 9,360 ₪ בגין רכישת מלאי העסק; 2,270 ₪ בגין שווי הסחורה שהתקבלה מהספקים; פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין ההפרה היסודית של ההסכם וביטולו שלא כדין ו/או בגין הסתמכות התובע שכנגד על קיומו המלא של החוזה; 10,997 ₪ בגין חוב חשמל שהצטבר לאחר מסירת החזקה בעסק לשירה; פיצויים בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרדה; ו- 2,570 ₪ בגין החזר מס הכנסה ומע"מ עקב שימוש בקופה הרושמת של יניב.

חוות דעת של מהנדס מטעם שירה הוגשה וצוין בה כי אין כל אפשרות להפעיל את כל המכשירים בו זמנית וכי "מצב המתקן מהוה סכנה למשתמשים בו הן מההיבט של היתחשמלות והן מההיבט של היתלקחות. לכן יש לבצע תיקון ושדרוג מידי למערכות החשמל במיתקן ולהחליף לאלתר את הציוד התקול. בנוסף יש לבצע הגדלת חיבור לגודל שלא יפחת מ 63 A X 3 וזאת עקב חישוב צריכת החשמל של הציוד הקיים במיתקן". בדיקת החשמלאי בוצעה ביום 7.10.15, כחודש לאחר ההיתקשרות בעיסקה, ולא הובאו ראיות לגבי מצבה של מערכת החשמל בעת שהעסק הוצג לבני הזוג או במעמד החתימה על זכרון הדברים.

...

לפיכך, אני קובע כי לא הוכח שלפני ההתקשרות בעסקה הוצג לבני הזוג מצג שווא לגבי מצבה של מערכת החשמל בעסק, ומנגד, אין חולק כי שירה ובעלה לא דרשו לבצע בדיקות במערכת החשמל לפני שהתקשרו בעסקה, ושירה הסכימה לרכוש את העסק כפי שהוא.

לסיכום, תביעתה של שירה כנגד יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו בוטל חיוב אשר הופיע בזיכרון הדברים ע"ס 60,000 ₪ הנ"ל וכן מחייב את יניב לשלם לשירה סך של 3,650 ₪ בגין תשלום יתר של שירה וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

תביעתו של יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו הנני מחייב את שירה לשלם ליניב סך של 7,000 ₪ בגין הפרשי דמי שכירות, 9,360 ₪ בגין המלאי וסך של 4,561 ₪ על חשבון חוב לחברת חשמל שלושתם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה, הנני קובע כי כל צד יישא בשכר טרחת עוה"ד שלו והוצאותיו.

חבות הנתבעת לניזקי השריפה עקב הכשל החשמלי במקפיא: לאור חוות-הדעת של המהנדס מר אשר סלוצקי מטעם התובעת, אשר ביקר במקום, בדק אותו ואת המקפיא וערך חו"ד מפורטת, נמצא כי מקור השריפה בכשל פנימי בלוח הפיקוד של המקפיא, המצוי בתוך המקפיא, ובתיקונים בלתי מקצועיים שבוצעו במקפיא ע"י הנתבעת, אשר הוביל לשריפה נשוא התובענה.

כך גם, לטענת התובעת, קביעותיו וממצאיו של המומחה סלוצקי מסתדרים גם עם העובדה שהטכנאי של הנתבעת, מר לאוניד, לפחות באחד מטיפוליו הודה, כי הוא החליף כבל הזנה וכי "הוא מחובר לפיקוד מקרר חשמל". כמו כן, הנתבעת ונציגיה הם אלו שטיפלו במקפיא, תחזקו, החליפו בו רכיבים וטיפלו בקרביו, ורק הם, כפי שהצהיר מר אוהל (סעיף 5 לתצהירו) וכפי שהודה הטכנאי מטעם הנתבעת, מר לאוניד, כי "שטראוס עושה את התחזוקה למקררים האלו" (פרט' עמ' 46 ש' 30).

יחד עם זאת, הנתבעת אינה משמשת כחברת ביטוח ללקוחותיה ברחבי הארץ, וכדי שהעסקה תהא כדאית נקבע סעיף 6 בחוזה השכירות, לפיו הנתבעת אינה אחראית בגין כל נזק מכל מין, הקף וסוג שהוא, שייגרם לשוכר או לרכוש או למיטלטלין (לרבות המקרר ומוצרי החברה) עקב קילקול או תקלה בפעולות המקרר, וכי חובת הביטוח מוטלת על השוכר.

המומחה סלוצקי נתן תאור של מערכת החשמל וקבע (בסעיף 3 לפרק "תאור מערכת החשמל"), כי "בבדיקת לוח החשמל לא התגלו כשלים כלשהם, כל המהדקים מהודקים היטב, נקודת אפס מהודקת, גשרים מחוזקים ולא קיימים סימני התחממות כלשהם". בפרק "ממצאים" קבע המומחה סלוצקי, כי מוקד השריפה התגלה במקפיא של הנתבעת, אשר סיפקה והתקינה את המקפיא בחנות.

...

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 92,814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע (06.03.09) ועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבעת תשלם לנתבעת החזר בגין האגרה ששולמה בהתאם לקבלות.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בגובה 15% מהסכום שנפסק לאחר חישוב הפרשי הצמדה וריבית.

לטענתן החלפת המקרר הישן במקרר חדש אינה מצריכה את הסכמת התובעים, ולכן הסכם השכירות לא הופר.

בר-אופיר (בעמ' 77-76) מאזכר את פסק הדין בע"א (מחוזי ת"א) 1649/95 אנגלהרד נ' בורשטיין (לא פורסם) כמפרט שורה של פעולות תיקון ושפוץ שביצוען אינו מגבש הפרה של הסכם השכירות הכולל סעיף האוסר על ביצוע שינויים במושכר ללא הסכמת הבעלים: תיקון זגוגיות של חלון הראוה; ציפוי הקירות בלוחות עץ; החלפת שלט החנות; הנחת לינוליאום על הריצפה; החלפת צנור ביוב; שיפור החזות החיצונית לאחר שסוידו הקירות החיצוניים; תליית תריסים פנימיים בחלונות ועל הדלת; שפוץ הדלת והחלפתה; ביצוע עבודות הפרדה על ידי חברת החשמל.

...

עם זאת, הנתבעות פעלו בסופו של דבר בליווי אדריכלי ומשפטי, בהתאם להנחיית מחלקות השימור והפיקוח של העירייה ומבחינה זו לא עשו דין לעצמן; יש בנמצא היתר לבניית גגון דומה בחלק השני של המבנה עוד משנת 1977; מר טוסי טען שעלות בניית הגגון הגיעה כדי 100,000 ש"ח (הגם שלא צורפו ראיות להוכחת הסכום); וכן שהשוכרת של בית המלון הייתה מעורבת בעניין ולא העלתה טענה בזמן אמת.

סך של 5,000 ש"ח נראה לי סכום סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה מתקבלת בחלקה כדלקמן: הטענה שלפיה הסכם השכירות הופר בגין הפיכת המחסן לחדר קירור וכל הכרוך בכך נדחית.

התובע טען בכתב התביעה, בין היתר, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא וידאה את תקינות המקרר, החזיקה מקרר לא תקין, לא הקפידה על איכות ותקינות מוצרי החשמל שהוחזקו על ידה בדירה, לא נהגה כפי ששוכר זהיר וסביר היה נוהג והתרשלה בשמירה על המושכר, החפצים שבו והדירות שסביבו.

לטענת התובע, הנתבעת התחייבה בחוזה השכירות להחזיר את הדירה בתום תקופת השכירות במצבה ערב החתימה על החוזה, פרט לבלאי מחמת שימוש סביר, ואף התחייבה לתקן על חשבונה כל נזק או קילקול שייגרם לדירה.

האחריות לארוע התובע טען כי השריפה פרצה בשל רשלנותה של הנתבעת, בין היתר בכך שהחזיקה מקרר לא תקין או לא וידאה את תקינותו, ולחילופין כי על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא היתה התרשלות שתחוב בגינה, כשלטענתו היא לא עמדה בנטל זה. בנוסף נטען כי הנתבעת הפרה את חובתה החוזית כלפי התובע אשר כללה, בין היתר, התחייבות לשמור על המושכר ותיקון הנזקים שייגרמו בתקופת השכירות.

היא גם העידה כי לאחר המקרה נגשה לאותה חנות ממנה רכשה את המקרר, יחד עם מתווך דירות בשם צחי שהגיע עם התובע, בניסיון לקבל פרטים אודות יצרן המקרר, וגילתה כי זו ניסגרה ואינה קיימת עוד.

...

לאור מסקנה זו ודחיית התביעה גם בעילה הנזיקית, איני נדרשת לשאלת הנזק.

סוף דבר לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה על כל ראשיה.

התביעה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.

מעבר לכך שהנזילות הן בגדר מפגע תברואתי, הרי שבשלן נגרם לה הפסד כלכלי לאחר שלקוחות הדירו רגליהם מהחנות בשל ריח הצחנה וכן נגרם נזק לסחורה, למערכות החשמל, והמקררים.

השוכרת ויתרה בהסכם השכירות על טענה לפגם או אי התאמה בנכס והצהירה שהיא מקבל את המוכר "as is". לטענתה, אחריותה לתיקון פגמים חלה על פי הסכם השכירות רק כאשר אלה נובעים מבלאי סביר, ליקוי בנייה או שימוש בחומרים פגומים, וכל אלה לא הוכחו על ידי התובעת.

...

סיכום בהתחשב בכל האמור אני מחייב את הנתבעת 1 להשיב לתובעת בגין החזרי אגרות והוצאות נלוות סך כולל של 1,000 ₪ וכן סך נוסף של 17,550 ₪ (כולל מע"מ) בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

משלא עתרה הנתבעת 1 לחיוב הצד השלישי 2 בתשלום הוצאות אינני פוסק דבר כנגד צד זה. למען הסר ספק, ובהתאם להסכמת הצדדים, ההודעה לצד שלישי כנגד הבנק נדחית.