חוזה שחקן כדורגל הסותר את תקנון ההתאחדות

המשיב פירט את ההלכה בעיניין, לפיה: "זכויות קוגנטיות שבמשפט העבודה המגן, אינן 'ברות בוררות'... ככלל לא ניתן להתנות על זכויות ממשפט העבודה המגן וכי המקום הראוי לבירור מחלוקות הנוגעות לזכויות אלה היה ועודנו בית הדין לעבודה". לטענת המשיב, במקרה של סתירה בין הוראות תקנון ההתאחדות לכדורגל [שהותקן על יסוד הוראת סעיף 10(א) לחוק הספורט, תשמ"ח - 1988], המוסר למוסד לבוררות בירור סכסוכים בין שחקנים ובין המועדונים שבהם הם מועסקים ובין הוראות חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, בכללן הוראת סעיף 24 הקובעת כי תובענה שעילתה ביחסי עבודה ואף בשלב הטרום חוזי, מצויה בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה, ידו של חוק בית הדין לעבודה על העליונה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, כמו גם בחומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם מבלי להידרש לתגובת המשיב.

על כן נדחתה אותה בקשת רשות ערעור והוער, כי "ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה שלפניה מתנהל ההליך ושלפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן". לטעמי, גם ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים התערבות בהחלטת בית הדין האזורי, עת בשלב זה כל אשר נדרשה המבקשת הוא להגיש כתב הגנה (שישמש אותה ממילא גם בהליך הבוררות, ככל שיתקיים בסופו של דבר) וההליך נקבע לדיון מוקדם בלבד, ולא לדיון הוכחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

עם זאת, משפסק הבוררות הוגש לבית הדין האיזורי ללא היתנגדות המוסד והמוסד אף טען לתוכנו של הפסק, הגם שהקפיד לטעון כי תוכנם של פסק הבוררות וקביעותיו אינם מחייבים את המוסד, בחנו את פסק הבוררות לגופו ומצאנו כי אמנם ניתן לאתר בפסק הבוררות קיומם של סממנים מסוימים המתקיימים גם ביחסי עבודה, כגון קיומו של הסכם היתקשרות ומחויבות המערער לעמוד לרשות הקבוצה, אך ההיתקשרות בין המערער לבין הקבוצה מתוארת בפסק הבוררות בלשון "ניטרלית" של היתקשרות חוזית, שאינה מאפיינת דוקא יחסי עבודה אם כי אינה עומדת בסתירה להם, ואינה כוללת מונחים מתחום יחסי העבודה לבד מהתייחסות למונח "משכורת". אף החבות הכספית שהוטלה על הקבוצה אינה נובעת מזכויות כלשהן מתחום יחסי העבודה (פצויי פיטורים, דמי מחלה, פדיון חופשה, פצויי הלנה וכיוצא באלה) אלא נובעת מההתחייבויות החוזיות ומהפרתן.

יצוין, כי לא עלה בידי המערער להציג הסכם העבודה או הסכמי עבודה של חבריו של המערער לקבוצה או אפילו לקבוצות אחרות בליגה לאומית ב', תלושי שכר (ככל שניתנו) ואפילו לא את תקנון ההתאחדות לכדורסל.

נדגיש, כי ההנמקה בבג"ץ מכנס מבוססת, במידה רבה, על הוראות הסכם ההעסקה האחיד של שחקני הכדורגל בליגה הלאומית ובליגה הארצית, מכח הוראות מחייבות של ההתאחדות לכדורגל, אשר הוצג בפני בית המשפט העליון בבג"ץ מכנס בו צוטטו, במלואן, מחויבויות השחקנים לפי ההסכם.

...

עם זאת, משפסק הבוררות הוגש לבית הדין האזורי ללא התנגדות המוסד והמוסד אף טען לתוכנו של הפסק, הגם שהקפיד לטעון כי תוכנם של פסק הבוררות וקביעותיו אינם מחייבים את המוסד, בחנו את פסק הבוררות לגופו ומצאנו כי אמנם ניתן לאתר בפסק הבוררות קיומם של סממנים מסוימים המתקיימים גם ביחסי עבודה, כגון קיומו של הסכם התקשרות ומחויבות המערער לעמוד לרשות הקבוצה, אך ההתקשרות בין המערער לבין הקבוצה מתוארת בפסק הבוררות בלשון "ניטראלית" של התקשרות חוזית, שאינה מאפיינת דווקא יחסי עבודה אם כי אינה עומדת בסתירה להם, ואינה כוללת מונחים מתחום יחסי העבודה לבד מהתייחסות למונח "משכורת". אף החבות הכספית שהוטלה על הקבוצה אינה נובעת מזכויות כלשהן מתחום יחסי העבודה (פיצויי פיטורים, דמי מחלה, פדיון חופשה, פיצויי הלנה וכיוצא באלה) אלא נובעת מההתחייבויות החוזיות ומהפרתן.

בנסיבות אלה, דין ערעור העובד להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

במבוא לטופס הסכם שחקנים ואף בגוף ההסכם הצהירו הצדדים על רצונים לקבוע את זכויותיהם וחובותיהם בכפוף לתקנות ההתאחדות לכדורגל.

לפיכך, אם ייקבע על ידי ביה"ד לעבודה ו/או על ידי גורם מוסמך אחר, בין עפ"י פניית הקבוצה ובין אם עפ"י פניית השחקן או גורם אחר כלשהוא בתביעה סותרת, כי למרות האמור לעיל, מגיעות לשחקן זכויות נוספות כעובד, לרבות פצויי פיטורים, כי אז מוסכם בין הצדדים כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של השחקן יהא שכר המינימום כפי שיפורסם ע"י שר העבודה והרווחה, כאמור בסעיף 6 לחוק שכר המינימום התשמ"ז-1987, במועד סיום יחסי העבודה בין השחקן והקבוצה.

בסעיף 7 לטופס הסכם שחקנים נקבעה תניית בוררות כדלקמן: "א. הצדדים מסכימים בזאת כי חילוקי דיעות שבין הקבוצה לבין השחקן או בין השחקן לבין הקבוצה, בכל הקשרו להוראות הסכם זה, יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנות המוסד לבוררות של ההתאחדות". הבוררות תתנהל בהתאם להוראות תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות".

...

התובע מוסיף וטוען ששבע מתוך שמונה עילות התביעה הן עילות שיסודן בחקיקת המגן ועל כן לא ניתן לפצל את הדיון בתביעה בין סעדים "חוזיים" לבין סעדים "חוקיים". על כך משיבה הנתבעת כי בהתאם לכלל של הטפל שהולך אחר העיקר, יש להיעתר לבקשה, מאחר שמבחינה כספית, עיקר הסעדים המבוקשים בתביעה עילתם בטענות להפרת הסכם ולא בזכויות לפי חוקי המגן.

סוף דבר – בית הדין מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לספורט בישראל (להלן – תקנון הבוררות), אשר הותקן מכוח סעיפים 11-10 לחוק הספורט, קובע בסעיף 1ד שבו, כי: "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין, והוא מהווה שטר בוררין". סעיף 2 לתקנון הבוררות מונה את הנושאים שיועברו לבוררות, וביניהם: "כל סכסוך שבין קבוצה לספורטאי, ובין ספורטאי לקבוצה המתייחס לרישום, העברות והסגרים". סעיף 3 לתקנון הבוררות מדגיש, כי: "כל סיכסוך כמפורט בסעיף 2 דלעיל יובא לדיון אך ורק במסגרת המוסד לבוררות". 11.

תקנון איגוד השחייה אימץ את תקנון המוסד לבוררות הנ"ל בתקנה 9(ז)(2), הקובע כי: "כל הסמכויות המוקנות למוסד לבוררות עפ"י תקנון המוסד לבוררות של אגודת האם [היא ההתאחדות לספורט בישראל, כאמור בסעיף ההגדרות לתקנון זה – ש' ש'] ובהתאם להוראות תקנון איגוד השחייה יחולו על חברות בעמותה, על כל הספורטאים הרשומים בעמותה ועל כל בעלי התפקידים האחרים המכהנים בעמותה ואצל חברות העמותה". 14.

בע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל, עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל בעמ' 108-107, נידרש הנשיא (דאז) שמגר לשאלה, אם תקנון ההתאחדות לכדורגל נחשב כתקנה בת פועל תחיקתי, והשיב על שאלה זו בשלילה.

שאלת הדין הראוי במקרה של סתירה בין תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לספורט בישראל, לבין תקנון בוררות "פנימי" של איגוד ספורט החבר בהתאחדות, נדונה בספרה של ד' פלפל הספורט בראי המשפט בעמ' 171, לעניין זה סברה המחברת כי: "תשובה לשאלה זו צריכה להבחין בין נושאים המיוחדים לענף ספורט מסויים, לבין הוראות בוררות כלליות.

...

נוכח האמור אני סבורה כי גם בעניינינו אין לראות בתקנות האליפויות משום דין מהותי, אשר ממנו הופטר הבורר לפי סעיף 8 לתקנות המוסד לבוררות.

אשר-על-כן באתי לכלל מסקנה כי הוראות תקנות האליפויות אינן כובלות את הבורר בבואו להכריע בסכסוך שהובא לפניו, ועליו לפסוק ככל שייראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין.

סוף דבר בשל הנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

עוד המבקשים מציינים כי התקנון הוא "חוזה לכל דבר ועניין" (ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל פ"ד מה(5) 89 בעמ' 106), ואין לו מעמד של תקנה בת פועל תחיקתי.

יפה לעניין זה הדוגמא שהביא ב"כ הכנ"ר, עת מופקע רישיונו של עו"ד פושט רגל, סנקציה שללא ספק פוגעת במסת הנשייה, אשר כוח העבודה של החייב נכללת בה, אולם נעשתה מתוך התחשבות באינטרסים צבוריים נוספים, כגון התנהגות מצופה מעו"ד. … למעלה מן הצורך אוסיף; אינני סבורה שהוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות הינה הוראה שרירותית, הסותרת את חובת ההגינות של ההתאחדות מתחום המשפט הצבורי, בהיותה גוף דו-מהותי, ומונופול בתחום פעילותה.

...

גם דין הטענות האחרות שבפי המבקשים לדחייה.

יתר על כן, כל טענות המבקשים נשמעו בפרוטרוט בבקשה זו, כך שאפילו נאמר כי נימנעו מהם הזכויות האמורות, עדיין בסופו של דבר הם נשמעו בבית המשפט.

לא בכדי טענה ההתאחדות באשר לחוסר תום לב בהעלאת טענה זו. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה.