חוזה עבודה לתקופה מוגדרת עם עובד זר

בעיניין הגדרת המונח "תקופה ממושכת" הפניתה המאשימה לאמור בפסק-הדין שניתן בעפ"א (ארצי) 50688-01-15 מדינת ישראל - רינה מגנצי (15.7.16), שם אושרה מדיניות המאשימה להגשת כתב אישום בנסיבות של העסקת עובדת זרה למשך פרק זמן בן 3 שבועות בלבד.

סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים מגדיר העסקה של עובד זר כעבירה פלילית, אם העובד הזר "אינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" (סעיף 2(א)(1)), היינו הועסק ללא אשרה כדין או ככל שהעסקת העובד הזר נעשתה "בנגוד להוראות סעיף 1 י"ג" (סעיף 2(א)(2)).

אמנם בקוד האתי (נ/1) ובהסכם (חלק ממ/3) לא מוזכר חוק העסקת עובדים זרים באופן מפורש.

...

סוף דבר אני מורה על זיכוי הנאשם 3 מעבירה של הפרת חובת הפיקוח על ידי נושא משרה, עבירה על סעיפים 5, 4, 2(א)(1) ו 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991.

אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירה של העסקה בפועל שלא כדין, עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו 2(א)(2), ו 4 לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991.

כן אני מרשיעה את הנאשם 4 בעבירה של הפרת חובת הפיקוח על ידי נושא משרה, עבירה על סעיפים 5, 4, 2(א)(1) ו 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

התובע, בעל אזרחות סודאנית, הועסק על ידי הנתבעת כטבח, בתקופה שמחודש מרץ 2016 עד חודש אפריל 2018, אז הסתיימו יחסי העבודה בנסיבות הנתונות במחלוקת בית הצדדים.

ראשית יצוין כי לא הוכח שהתובע הנו "עובד זר" כהגדרתו בחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, ומשכך לא חלות על הנתבעת החובות הקבועות בחוק עובדים זרים לעניין עריכת הסכם עבודה.

אין מחלוקת שברשותו של התובע תעודת זהות ישראלית, התובע אף אישר בחקירתו כי בתחילת עבודתו של התובע בנתבעת, הייתה ברשותו תעודת זהות (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 18-23) וגב' בוקנט הצהירה כי התובע לא הציג עצמו כעובד זר והציג בפני הנתבעת את תעודת הזהות, עם תחילת העסקתו, ובהתאם נהגה הנתבעת עם התובע.

...

משדחינו את טענות התובע, כמפורט לעיל, תביעת התובע באשר לרכיבים אלה נדחית.

כמו כן, בשים לב למיהות המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים את הסכומים הבאים, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל: בגין דמי חגים – סך של 3,694.24 ₪.

הנתבעת הציגה פרשנות למונח "לאומיות" בחוק שויון הזדמנויות בעבודה וטענה כי המונח אינו מתייחס לעובדים זרים, אלא לישראלים בעלי לאומיות שונה.

ש: ומה הם בעצם אומרים? הם אומרים מבחינתי בגלל שהם עובדים פלשתינאים, עובדים זרים אנחנו העמדה שלנו שהם מעולם לא יקלטו כעובדי קבע.

בסעיף 6 להסכם נקבע, ביחס לעובדי חוץ, כך: "הוראות סעיף 6.9 להסכם דור ממשיכים ביחס לעובד חוץ שהועסק באמצעות הסכם מיוחד להעסקת עובדי שדה אירעיים וזמניים, כהגדרתו בהסכם דור ממשיכים, תעמוד על 4 שנים ושנה נוספת בהודעה לאירגון העובדים, ולא כקבוע בסעיפים 6.9.1- 6.9.3. עובד חוץ אשר מועסק בקק"ל טרם חתימת הסכם זה, ישלים את תקופת הניסיון הקבועה בסעיף זה ומאותו מועד יחשב עובד קבוע בהתאם לאמור בסעיף 6.9.5 להסכם דור ממשיכים". קביעה זו מפנה להוראות סעיף 6.9 להסכם הקבוצי מיום 17.1.10, שזו לשונה: "6.9 תקופת ניסיון – עובד חדש

לאחר שלוש שנות העסקה ייחשב העובד החדש כקבוע, ומרגע זה ואילך ייהנה מכל הזכויות המוקנות לעובד חדש קבוע, כפי שיהיו באותה עת. 7.9.4 למען הסר ספק, מובהר כי על קיצור או הארכת תקופת ניסיון תודיע קק"ל בכתב לעובד עם העתק לאירגון עובדי קק"ל. 6.9.5 למען הסר ספק, עם חלוף תקופת הניסיון ייחשב העובד כקבוע".

בעיניין הארכת תקופת העסקה של עובד כעובד זמני ואי קליטתו כעובד קבוע בבנק לאומי נפסק בעיניין ע"ע (עבודה ארצי) 746/06 נקש מיכאל - בנק לאומי לישראל בע"מ (06.11.2007) כדלקמן: "בבואנו לפרש הסכמים קבוציים, הסדרים קבוציים או חוזה עבודה, אנו נותנים משקל לעמדת האירגון היציג, שכן קיימת חזקה כי ארגון עובדים יציג פועל לטובת כלל העובדים ביחידת המיקוח, לרבות קבוצות העובדים היחלשות. כמובן, שחזקה זו ניתנת להפרכה, כפי שקרה בפרשת עדנה חזין, ותמיכת האירגון היציג בהסכם פסול כשלעצמה, לא תכשיר את הפגם". משמע, כשם שברי כי תניה מפלה בחוזה לא תוכל לעמוד, קל וחומר כי לא תוכל לעמוד תניה מפלה בהסכם קבוצי, על אחת כמה וכמה בשורת הסכמים קבוציים.

...

לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעים הפרשי שכר וזכויות בהתאם לחישובי מר טבוריסקי, מן המועדים שנקבעו לעיל.

התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת בזאת.

בסעיף 17 להסכם נרשם, כי ההסכם נחתם על ידי הנאמן, אולם "כפוף לחתימת המעסיק/ תאגיד עובדים זרים, כן כפוף ולאחר קבלת כל אישורי העסקה כדין של כל רשויות מדינת ישראל הנוגעות בדבר. כאשר עד לאותו המועד תיחשב המטפל/ת לאורחת בלבד, במקרה כזה המטפל/ת מוותר/ת בזאת על כל טענה ו/או תביעה מכל מן וסוג שהוא כנגד הנאמן ו/או מי מטעמו". התובעת התגוררה בבית המנוח בתקופה מיום 16.4.15 עד ליום 16.6.15.

סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 קובע כי "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". לא ברור מה הקשר בין שותפות שמונתה לנאמן לנכסיו של המנוח (ככל שאמנם נוצרה נאמנות שכזאת) לבין הסכם עבודה עם התובעת.

לעניין זה נפסק, כי: "בדרך-כלל סממני המיתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחויב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק". [ע"ע 1270/00 פרידמן – הוז, פ''ד לח(2003) 39] לא נטען וממילא לא הוכח, כי נסיבות שכאלה היתקיימו במקרה שלפנינו.

...

לאחר ששקלתי את התנהלות הנתבעים ואת העובדה, כי התביעה התקבלה כמעט במלואה כמו גם את מהותה של התביעה, אני סבורה שיש לפסוק לחובת הנתבע הוצאות משמעותיות.

עם זאת, נוכח סכום התביעה אין מקום לפסוק לטובת התובעת עשרות אלפי שקלים כפי שביקש ב"כ התובעת, שכן גם סכום התביעה מכתיב בסופו של דבר את היקף ההוצאות שיש לפסוק.

התביעה כנגד הנתבעת (השותפות) נדחית.

] לא נעלם מעינינו כי הנתבע אישר שהיה בקשר עם התובעת במהלך עבודתה פעם בחודש, לצורך תשלום שכרה והעברת חומרי הניקיון, אך מעדותו עולה כי התובעת הייתה עובדת מנוסה, הכירה היטב את דרישות עבודתה ועל כן, לא היה צורך בפקוח הדוק מטעמו, שעה שלא היו טענות או תלונות כלפי עבודתה מצד מזמין השירות.

ראשית, כדי להכנס לגדרו של סעיף זה, על הנתבעים להיות "קבלן כוח אדם" ו"מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (ראה סעיף ההגדרות לחוק עובדים זרים).

כמו כן, סעיף 1ג' לחוק עובדים זרים קובע בצורה מפורשת כי לעובד הזר יימסר חוזה עבודה בשפתו המפרט את תנאי עבודתו.

ביום 6.6.20 הגישה התובעת פירוט הפקדות לחשבון הפקדון בו לא מופיעות הפקדות לתקופת עבודתה של התובעת בנתבע, על כן, לא ניתן להסיק כי הנתבע ביצע את המוטל עליו כדין והעביר את הכספים שניכה משכרה של התובעת לחשבון הפקדון.

...

התביעה כנגד הנתבע מתקבלת באופן חלקי, כך שעליו לשלם לתובעת את סכומים הבאים: א. חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך: 6,485 ₪.

התרשמנו כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה ביחס לזכויותיה של התובעת, ועל כן לא מצאנו לפסוק פיצוי הלנת שכר ברכיב הרלוונטי, ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסק.

באשר להוצאות, לאחר שכלול כלל טענות הצדדים, הפער בין הסכום שנפסק לסכום התביעה המקורי, התנהלות התובעת בהליך בכך שלא התייצבה לישיבת ההוכחות ללא התראה מבעוד מועד, העובדה שנפסקו לתובעת בהליך זה סכומים שהיו צריכים להיות משולמים לה עוד בשנת 2019, דחיית התביעה כנגד הנתבעת אשר יוצגה בייצוג משותף עם הנתבע ולא הגישה ראיות נוספות או הביאה עדים מעבר לראיות הנתבע - מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.