חוזה עבודה ללא הגבלת זמן

הנתבע השיב במייל מאותו יום "מאשר את ההסכם בכפוף לאישור מקורות בדבר מינוי מנהל עבודה" (התכתבות זו תקרא להלן- ההסכמה) .

על פי ההסכמה , בין היתר מדובר ב: עבודה 5 ימים בשבוע, בין השעות 7.00-16.00; שכר 12,000 ₪ נטו, תחילת העסקה 15.11.18 ללא הגבלת זמן, פנסיה וגמל החל מהחודש השלישי לקופה קימת בחברת מגדל, הפסקת עבודה בכל שלב בהתאם לחוק ועוד.

...

בהעדר ראיה לטענה זו, דינה דחיה ולו מטעם זה. על כן נדחית התביעה ברכיב זה לחלוטין אשר לפגיעה בשם הטוב- כאמורכך כתב במייל התובע 23/5 "..מחדלי הבטיחות לא נתגלו אתמול ולא חדשים למר זאב. יש ברשותי תיעוד של התכתבויות בנושא אשר מפרט את הליקויים והדרישות לתיקון. אף פעם לא התגלה שיתוף פעולה ואני מתאר לעצמי ההתנהלות באתר כבר ידועה מראש. רק לאחר שהייתי "מתפוצץ" אז היה שינוי לכמה שעות ולאחר מכן הייתי חוזר להיות שוטר במצב הטוב.

(כאמור, מוצאים אנו כי אין ראיה לכך שהיו ליקויים בעטיו של הנתבע) בהתחשב בסה"כ הסכום הנתבע ברכיב זה (כ7500 ₪) וביתר האמור לעיל, מצאנו לקבוע כי על התובע לפצות את הנתבע בשל פגיעה בשמו הטוב במייל התובע 23/5 בסך של 3000 ₪.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע: פיצוי בגין העדר הודעה לעובד בסך 300 ₪.

בתגובה לבקשתו, גל כעס על התובע ובסמוך לאחר החג החליט כי יש להחתים אותו על טיוטת הסכם העסקה בה צוין במפורש כי ימי חול המועד הם ימי עבודה לכל דבר ועניין והיא כללה דרישה מהתובע לעבוד בשעות הפעילות ומעבר לכך ללא הגבלת זמן (נספח 3 לכתב התביעה).

...

בנסיבות הללו, אף לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אשר בהתאם להלכה הפסוקה נפסק במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני נ' אלמונית (9.12.14)).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – סך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כדעת המשיבות כי הסכם העמלה הוא הסכם עצמאי שאינו תלוי ביחסי העבודה שהיו קיימים בין כהן לחברה, ולכן ההסכם בתוקף ללא הגבלת זמן גם לאחר שכהן סיים את עבודתו בחברה.

...

המסקנה מכל האמור היא שיש לדחות את הערעור בכל הנוגע למסקנת בית המשפט קמא כי הסכם העמלה איננו מותנה בקיום יחסי עובד-מעביד בין כהן לבין החברה, וכי לא הוכחה הפרה שלו על ידי משיבה 1 או על ידי העומד מאחוריה (כהן).

השופט א' שטיין: אני מצטרף למסקנה אליה הגיע חברי, השופט ד' מינץ, בפסק דינו ולנימוקים שהובילוהו למסקנה זו. המקרה שלפנינו ממחיש את הצורך במתן עליונות להוראותיו הברורות של חוזה מסחרי כתוב על פני סיפורים שונים ומשונים המסופרים על ידי בעלי החוזה בהגעתם להתדיינות בבית משפט – כל אימת שסיפורים אלו מנוגדים לכתוב (ראו: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקאות 17-11 לפסק דיני ופסקאות 7-5 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (20.11.2019); דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020), פסקה 17 להחלטת הנשיאה א' חיות; וכן ע"א 7669/18 זהבי נ' זהבי (8.12.2019), פסקאות 23 ו-30 לפסק דיני).

סבורני כי בתי המשפט חייבים לדחות סיפורים כאלה בשתי ידיים ולהיצמד לדל"ת אמותיו של חוזה עסקי שתנאיו נכתבו בלשון ברורה.

זאת ועוד, אין אפשרות גם לקבל טענה כאילו מועד המסירה שהוסכם בחוזה למסירת המעטפת הנו גם מועד המסירה המוסכם ביחס למסירת דירת המגורים (שתמורתה הועמדה בהסכם על מחיר מלא ,תוך הפחתת עלויות עבודות גמר), שכן אם כך, נימצא פוטרים את התובעת מלוח זמנים כלשהו ביחס להתחייבויותיה לגבי הרכוש המשותף, ובכלל זאת גישה לדירה ,לובי, מעלית, מחסן, חניה וכד' והחשוב מכל קבלת טופס איכלוס באופן המאפשר פיזית לעשות שימוש בדירות לאחר חיבורן לתשתיות מתאימות.

ככל שתתקבל טענה שלא הוסכם על מועד למסירת "דירת המגורים" הכוללת –מעטפת דירה ועבודות נוספות בבניין המאפשרות קבלת טופס איכלוס, יוכר מצב בלתי אפשרי על פיו התובעת הייתה רשאית להמשיך בעבודות בבניין ללא הגבלת זמן, תוך הותרת הנתבעים (ללא קשר להשלמת עבודות הגמר על ידם), ב-"אתר בנייה" ,ללא אישור איכלוס שתנאי לנתינתו על ידי הועדה המקומית הוא שהעבודות ,לרבות ברכוש המשותף ולרבות בעיניין תקינות המבנה ומתקניו מבחינה בטיחותית, הושלמו באופן שיאפשר לנתבעים לממש את קניינם ולעשות בדירות שימוש למגורים.

...

לאור כל האמור לעיל –יש לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת התמורה (14,200,000 ₪ - 11,955,316 ₪ שכבר שילמו=2,244,684 ₪) בקיזוז ניכויים בסך כולל מע"מ של 1,041,309 ₪ ,סה"כ 1,203,375 ₪.

כמפורט בסעיף 14 סיפא לעיל, אין מקום לפסוק הפרשים נוספים או ריבית פיגורים על סכום זה. אני דוחה את הרכיבים האחרים שנתבעו ע"י התובעת בתביעתה.

אני דוחה את הרכיבים האחרים שנתבעו ע"י הנתבעים בתביעתם שכנגד.

ככל שבבדיקה המדגמית תתגלה גביית יתר אצל מבוטח אחד אצל מעסיק, אזי בהתאם לתשובת הצדדים, דבר זה יגרור בדיקה ביחס לכל המבוטחים אצל אותו מעסיק בתקופה הרלבנטית, וכמובן תיקון ללא מיגבלות זמן/תקופה.

ואלו התיקונים: המשיבה הרחיבה את הבדיקה המדגמית כך שתכלול גם את שנת 2016 במלואה; המשיבה הרחיבה את הבדיקה המדגמית כך שתכלול מפעלים קטנים יותר וזאת עד ל-27 מבוטחים; המשיבה הרחיבה את הבדיקה כך שתכלול 400 מפעלים הכוללים 20,000 ₪ מבוטחים – כפול ממה שהוסכם בהסדר המקורי; המשיבה הרחיבה את הבדיקה וביטלה את המיגבלה בדבר שיעור אובדן כושר עבודה בהסכם המפעלי של פחות מ-1%.

כדי להיתחקות אחר פוליסות אלו תאלץ המשיבה לבדוק את הסטוריית התשלומים והשיוכים שלה; לא ניתן לפתח מנגנון שיהפוך את הבדיקה למקוונת, שכן אין אינדיקאציה לכך במערכת המקוונת וממילא שיעור התשלום בהתאם להסכם המפעלי של אובדן כושר עבודה אינו קבוע ומשתנה לעיתים קרובות; הבדיקות המקיפות מתייחסות לאוכלוסייה של למעלה ממיליון מבוטחים; הבדיקות המקיפות ממילא יכללו את אותן הפוליסות שבהן שונה מעסיק אך הפוליסה נותרה אצל המשיבה, כך שממילא ניתן במסגרת הבדיקות המקיפות מענה לחלק ניכר מאותן הפוליסות.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 131 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.