חוזה נפסל בשל אי פרסום מכרז

כן טענה התובעת כי "סוגיה זו עלתה גם במיכרז אחר שהתמודדתי בו וכן קיבלו את ההמלצות כאישור להגדרת התפקיד ועמידתי בתנאי הסף (ואפילו דרישה לעמידה במס' יותר של שנים) והגעתי עד לועדת בוחנים (מיכרז מס' 44414, סגנית מנהלת הרשות לקידום מעמד האשה, במשרד לשויון חברתי- מצ"ב)". התובעת ביקשה להכיר בהמלצות הממונים עליה כאסמכתא להוכחת דרישות הניסיון למישרה, אך מועמדותה נפסלה בשל אי השלמת המסמכים הנדרשים להוכחת דרישות הניסיון בתנאי הסף למישרה.

המשרד לא הפר את חוזה העבודה עם התובעת, אשר שהתה בשיא מתח הדרגות של משרתה ומילאה את תפקידה בהתאם להוראות התקשי"ר. כך יש גם לדחות את תביעת התובעת לפצוי בגין עגמת נפש, בהיותו סעד חריג הנפסק במשורה, וכפי שהוכח המשרד לא גם לתובעת כל נזק בתנאי העסקתה וקידומה, להיפך- המשרד קידם את התובעת אף מעבר למתחייב ולמקובל.

מועמדותה של התובעת למכרז פנימי 40030 נפסלה מחמת אי עמידתה בדרישות הניסיון לתפקיד כפי שפורסם בתנאי המיכרז הכוללים, בין היתר: "...ובכלל זה ניסיון בייזום/ תיכנון/ פקוח על פעילויות תרבות ברשויות המקומיות או מולן" התובעת לא טענה כי יש לה ניסיון בייזום, תיכנון או פקוח על פעילויות תרבות, כנדרש תנאי המיכרז, וממילא לא הוכיחה כן (זאת, בשונה מניסיון התובעת בשפוץ מבנים של מוסדות תרבות).

...

בתמצית, טענות המשרד בכתב ההגנה הן: הליך קידומה של התובעת נבחן על ידי המשרד באופן ענייני ושוויוני, בהתאם לתפקיד אותו היא ביצעה בפועל, לניסיונה ולכישוריה; התובעת מעולם לא שימשה כ"מנהלת מחלקה" בשירות המדינה; בכל הנוגע לציפייתה של התובעת לקבל דרגה אישית, להתמודד במכרז מבלי שיש לה את הניסיון הנדרש וכן טענותיה בעניין מכרזים נוספים- בכל אלה פעל המשרד בהתאם לדין ולנהלים המקובלים בשירות המדינה, ללא קשר לארץ מוצאה של התובעת; התובעת בחוסר תום לב נמנעה מלהודיע לבית הדין כי החל מיום 14.11.18 היא משמשת במשרת "מנהלת תחום" במשרד, לאחר שזכתה במכרז פנימי מס' 58165; בהתחשב בשיבוץ התובעת במשרה חדשה, דין התביעות לסעד הצהרתי ולצו עשה להידחות, בהיותן בלתי רלוונטיות; אף דין התביעה לסעד כספי להידחות, מאחר שכאמור ההחלטות שהתקבלו בעניינה של התובעת היו מקצועיות, ענייניות ובהתאם לפררוגטיבה ולסמכות המשרד, לנהלי העסקה בשירות המדינה ולכל דין.

התביעה לפיצוי בגין קיום חוזה העבודה בחוסר תום לב, תוך הפלייתה בעבודה ובקידומה על רקע מוצאה האתיופי- נדחית.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש עקב התנהלות המשרד בכל הנוגע לקידומה בעבודה- נדחית, בהיעדר הוכחה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 6,000 ₪.

לדבריו: "הגשת הצעה באמצעות עמידה בתנאי סף על ידי קבלן משנה בלבד מטילה ספק באיכות המציע וניסיונו, עלולה לפגוע באיכות השרות שיינתן למזמין. הדברים מקבלים חזוק נוכח העובדה כי במסגרת מיכרז זה אפשרה החכ"ל למציעים לבצע עבודות חשמל באמצעות הסתייעות בקבלן משנה (סעיף 1.6 לנספח מ'2). כלומר, נראה כי החכ"ל אפשרה זאת רק בנוגע לעבודות אלו, ולא בנוגע ליתר העבודות נשוא המיכרז". ועדת המכרזים היתכנסה ביום 7.3.19, וקבעה כי הצעתה של המבקשת קיבלה אמנם את הציון המשוקלל הגבוה ביותר (97.3 נקודות), אולם הצעתה נפסלה בשל אי עמידתה בתנאי הסף, שכן, בעל תעודת ההסמכה כאמור בסעיף 1.5 למכרז הוא קבלן משנה.

המכסימום האפשרי הוא 50 נקודות); פסל שלא בצדק את כל ההצעות האחרות, דבר שהביא לכך שהצעת מביאור נותרה הצעה יחידה; ולבסוף, אף נחתם הסכם ההיתקשרות עם מביאור כבר ביום 10/3/19, משמע, שלושה ימים בלבד אחרי החלטת ועדת המכרזים, ועוד בטרם הודע למביאור ולמבקשת, ביום 18/3/19, על תוצאות המיכרז.

.". המשיבה איננה נזכרת בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, וגם איננה רשות מקומית. מכאן שלא ניתן היה להגיש הליך זה בדרך של עתירה מינהלית, לבית המשפט לעניינים מנהליים (וראה בר"מ 5943/03 קצירו נ' החברה הכלכלית מי סודה של עירית טבריה, עת"מ (י-ם) 3406-11-18 אבו סנינה נ' חברת הגיחון בע"מ, עת"מ (י-ם) 8146/08 פירסום נאמן נ' החברה העירונית אריאל, רע"א 1754/07 מאיר שלוט ופירסום חוצות נ' החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא).

...

סבורני כי הדין עם המבקשת בנקודה זו. המבקשת צירפה לתובענה מסמך "הנחיות לתכנון שילוט הדרכה עירוני", שנערך ע"י האגף לתכנון תחבורתי במשרד התחבורה, באוגוסט 2001 (נספח י"ט לתובענה).

אשר לטענות המבקשת כלפי מעורבותו במכרז של סמנכ"ל המשיבה, מר שגיא בן יואב, והטיית המכרז על ידו לטובת מביאור, אינני מקבל טענות אלה.

ס י כ ו ם מאחר שאין מחלוקת (ר' סע' 28 לכתב התשובה מטעם המשיבה) כי הצעת המבקשת במכרז הייתה ההצעה הטובה ביותר ובדירוג הגבוה ביותר מכל ההצעות; ומאחר שהמשיבה עצמה קבעה (ר' סע' 30 לכתב התשובה מטעם המשיבה) כי אילו עמדה המבקשת בתנאי הסף בעניין תעודת ההסמכה, הייתה זוכה במכרז; ולאחר שקבעתי כי המבקשת אכן עמדה בתנאי הסף בעניין תעודת ההסמכה; אני מקבל את התביעה, ומכריז על המבקשת, חברת דיפורטו, כזוכה במכרז.

מר בוארון ציין כי הנתבעת זכתה זמן לא רב לפני פירסום המיכרז במיכרז אחר של משרד הבריאות (19/2016) שאף הוא עסק בהקמת קהילה שיקומית בגישה אקולוגית בדרום הארץ, ולכן צברה ניסיון בתחום, דבר שיגדיל את סכוייה במיכרז הנוכחי ומכאן יתרונו לחבור אליה.

1.7 ביום 26.6.17 הודע לנתבעת כי הצעתה נפסלה בשל אי עמידה בתנאי הסף אך משרד הבריאות חזר בו לאחר מכתב שנשלח אליו בשם הנתבעת והתובעת על ידי ב"כ הנתבעת המלמד על פרשנות שגויה של המשרד לגבי תנאי הסף.

מאחר שלא נחתם הסכם כזה, יצא מהנחה כי ההצעה הוגשה "כפי שנחתמה במקור על ידי אורן". במהלך חקירתו הנגדית ניסה להבחין, בנגוד לתצהירו, בין ההסכמה שלו שניתנה לכך שהנתבעת תנהל את המקום, לבין הסכמה שלא ניתנה שהנתבעת תהיה הגוף המוביל.

ויש שינוי נוסף בעדותו של מר בוארון, בעוד שבתצהיר נ/4 ציין כי הסכים שהנתבעת תהיה גוף מוביל במיכרז, "ודובר על כך שייערך הסכם מסודר בין הצדדים", בתצהיר ת/3 , ס' 18 ב' כבר הפך זאת לתנאי "ובילבד שייערך הסכם מסודר בין הצדדים". מכל מקום מר בוארון לא יכול היה להראות באסמכתא כלשהיא כי דרש עריכת הסכם שותפות טרם הגשת ההצעה, ובנו אורן גם לא ידע להסביר מדוע , להבדיל, אם התובעת היא הגוף המוביל אזי אין צורך בהסכם שותפות.

...

3.14 המסקנה בפרק זה - בין הצדדים הייתה בתחילה הבנה כי התובעת תהיה הגוף המוביל.

מסקנה – על התובעת נטל ההוכחה להראות כי סוכם כי חלקה בשותפות יהיה 50%.

לסיכום 5.1 התביעה נדחית.

הצעת איילון נפסלה בשל אי הסכמתה לעמוד בסכומי ההישתתפות העצמית שנקבעו בתנאי המיכרז ועל מקבלי ההחלטות בערייה היה להחליט מה התנאים שאותם עליהם לידרוש במסגרת אותו משא ומתן.

אני מכנה היתנהגות העיריה רשלנות מאחר ולגורמי הערייה, חברי מועצת העיריה, ראש העיריה ויועציה היה ידוע במשך שנה שלמה עובר ליום 30.11.2021 כי החוזה עם איילון עומד להסתיים באותו יום ולמרות זאת בחרה הערייה לפרסם מיכרז רק ביום 23.11.2021 כדי להיתקשר עם הזוכה במיכרז כבר ביום 30.11.2021.

...

סיכום אני קובע כי ההתקשרות עם איילון שנעשתה סמוך לאחר 29.12.2021 בעקבות משא ומתן בניגוד לדין היא התקשרות פסולה ויש לבטלה בהקדם האפשרי, אין לתת תוקף לאותה התקשרות עד ליום 1.8.2022 ואין בכך כדי להביע עמדה האם תהא איילון זכאית לפיצוי בשל קיצור משך ההתקשרות.

בהתחשב בשני הדיונים שקוימו ובעמדות הצדדים לרבות הודעות העירייה לאחר הדיון שהביאו לצמצום המחלוקת, אני מחייב את העירייה לשלם לעותרת הוצאות משפט בסכום של 7,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הצעותיהן של העותרת ושל המשיבות 3-4 (להלן: הזוכות האחרות) התקבלו ואילו הצעתה של המשיבה 2 (להלן: ווסט פראס), נפסלה בשל אי עמידתה באחד מתנאי הסף, וכך גם הצעה של גורם נוסף (החלטת ועדת המכרזים מיום 8.12.2021 ו-5.1.2022).

בהליך התיחור זכתה העותרת והעירייה חתמה עימה ביום 16.5.2022 על חוזה לפרק זמן של שנה.

ווסט פראס טוענת אף היא כי יש לדחות את העתירה ואף לשיטתה פירסום מיכרז ההרחבה נעשה כדין ובאופן תקין, תוך שהעותרת מנועה מלטעון כלפי מיכרז ההרחבה או למנוע את הליך התיחור, בשל שהוי, מעשה בית דין, השתק עילה והעדר עילה להתערב בשקול דעתה של הערייה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות.

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. ככלל, "בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים יציב לנגד עיניו שתי שאלות: הראשונה, סיכויי העתירה להתקבל; והשנייה, מאזן הנוחות שבין הצדדים להליך. ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך" (ר' בר"מ 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 10 (9.8.2010) (להלן: עניין מנרב)).

משיקולים אלה, ונוכח טענת העירייה, לנזק שייגרם לה ככל שלא תוכל להזמין את מרכבי הדחס, ונחיצותם לטובת פינוי האשפה, נראה כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת מתן צו. סיכום הבקשה למתן צו ביניים – נדחית.