חוזה מכר עם אדם חסוי שיש לו אפוטרופוס

ניהול הדיון בדלתיים סגורות ביום 29.12.19 הוגשה בקשת הנתבעים 3-1 לניהול הדיון בדלתיים סגורות בטענה שבמהלך הדיון יוגש תעוד רפואי חסוי וייטענו טענות בדבר מצבו הרפואי של הנתבע 1.

הגדרת חסר ישע היא מי שיש הצדקה למנות לו אפוטרופוס, אך לנתבע 1 לא מונה אפוטרופוס.

הבקשה של הנתבעים נסמכה בין היתר על חוות דעתו של ד"ר פשיניאן, אשר עסקה בכשירותו של הנתבע 1 לחתום על הסכם מכר עם התובעים.

...

על כן, איני נעתר לבקשה לאישור הסכם הפשרה, לא מטעמיו של הנתבע 2, אלא מטעמים אחרים כפי שפורטו.

המשך הדיון התוצאה היא שניתן פסק דין חלקי כבקשת התובעים, ולא אושר כפסק דין הסכם הפשרה בין התובעים לנתבעים 1 ו-3.

הוצאות משפט ייקבעו בסיום ההליכים, בהתחשב גם בתוצאת החלטה זו. אני קובע קדם משפט ליום 12.7.20 שעה 08:30.

דיון והכרעה טענת עיכוב ההליכים בתאריך 25.3.13 הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב הליכים, במסגרתה ביקשה כי הדיון בתביעה יעוכב עד להכרעה במספר תובענות שהגישה בבית המשפט לעינייני מישפחה, כמפורט להלן: בתאריך 16.10.12 עתרה הנתבעת לבית המשפט לעינייני מישפחה בקריות, בבקשה להכריז על המוכר, אליהו דמרי, כחסוי, ולמנות לו אפוטרופוס (תיק א"פ 28221-10-12).

במסגרת הבקשה למינוי אפוטרופוס מבקשת הנתבעת גם להצהיר על ביטול הסכם המכר שנערך בין אליהו דמרי לבין התובעים, מחמת חוסר כשירותו לחתום על הסכם המכר.

על סמך היתחייבותה זו חתמו התובעים על הסכם המכר, ולפיכך מושתקת הנתבעת מלהעלות טענה נוגדת, לאחר שהתובעים הסתמכו על היתחייבותה זו. הנתבעת אישרה כי לא אמרה לדעדוש באותו מועד שיש לה זכויות בנחלה, או שהובטח לה להתגורר בבית כל ימי חייה.

ראו לענין זה מאמרה של פרופ' נינה זלצמן, "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב' 24: "רשות במקרקעין באה להבחין מהענקת זכות במקרקעין שמאפייניה הם החזקה ושימוש בנכס, או שימוש בלבד. כך למשל, שכירות, שאילה או זיקת הנאה. הרשות נעדרת כוונת הקניה של זכות במקרקעין...המושג רישיון במקרקעין נקלט במשפט הישראלי מן המשפט המקובל האנגלי בסוף שנות הארבעים, כמושג מבחין מן המושג שכירות מקרקעין." במאמרה הנ"ל כותבת פרופ' זלצמן: "רשות במקרקעין, אפילו ניתנה בתמורה, אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין והיא באה לקיצה על ידי העברה של המקרקעין נשוא הרשות." זהו הכלל, אם כן, וממנו עולה כי אף אם היה לנתבעת רישיון במקרקעין, בא הוא אל קיצו עם מכירתם.

התובעים מפנים לספרם של פרופ' פרידמן ופרופ' כהן חוזים (כרך ב', 1992 בעמ' 1014) שם נכתב: "הכרזתו של אדם כפסול דין היא קונסטיטוטיבית, אין היא פועלת למפרע. החוזים שעשה קודם להכרזה אינם חוזים של פסול דין, ולכן אינם כפופים למשטרו של חוק הכשרות אלא לזה של חוק החוזים." בעניינינו, נכונה הטענה מקל וחומר שכן אין טענה כי אליהו דמרי פסול דין, אלא חסוי.

...

נימוק זה מצדיק, לטענת הנתבעת, עיכוב ההליכים בתיק זה. אין בידי לקבל את הטענה.

למיטב התרשמותי, ועל פי הראיות שהוצגו לפניי בדבר מעורבותו בנושא, נראה כי ועד האגודה השיתופית במושב גורן עשוי לעזור במציאת פתרון מגורים לנתבעת, באחד המבנים הלא מאוישים בתחומי המושב, אם כי ברור כי לא מוטלת עליו חובה משפטית לעשות כן. סיכום: לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

על מנת לאפשר לנתבעת למצוא מקום מגורים חלופי, אך בהתחשב בתקופה הארוכה שעמדה לרשותה לשם כך עד כה, אני מורה כי הפינוי יתבצע לא יאוחר מיום 15.12.14.

משהושלם צו מינוי האפוטרופסות לחסויה במהלך חודש 1/13, באמצעות עו"ד עופר לנקרי ששמש, עפ"י התובע, כב"כ הנתבעים (להלן גם "עורך הדין"), זומנו הנתבעים למשרדו של עורך הדין לחתימה על הסכמי המכר.

למטרה זו גם נאותה לחתום על הסכמי המכר שהוצגו לה (ולאחר שהוסבר לה שיש צורך, כחלק מהליך האפוטרופסות, להציג נכונות של רוכשים פוטנציאליים לרכוש את הדירות, על מנת שיאושר צו אפוטרופסות).

מאידך ראיתי בבירור להאמין ולקבל את עקרי גרסת הנתבעים לפיה לא הסכימו ולא גמרו בדעתם להיתקשר עם התובע ועל אחת כמה וכמה עם התובעים הנוספים בהסכם למכירת הדירות, בכל מתכונת שלא תהיה.

...

מהמקובץ עולה כי דין טענת התובעים לפיה יש לחייב את הנתבעת מכח חתימתה על הסכמי המכר, להידחות מכל וכל.

במקום פסיקתא לסיכום פסק דין זה, אני מורה על דחיית תביעת התובעים, על מכלול חלקיה.

לאור התוצאה ודרך ההתנהלות, אני מחייב את התובעים, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים בסך 2,000 ₪ ובשכ"ט הנתבעים בסך כולל של 35,000 ₪.

אקדים ואציין כי הנתבע לא מצא לנכון לצרף את איסמאעיל לתביעה שם למרות שתביעתו הנוספת המאוחרת שאוחדה עם המוקדמת, הוגשה כששה חודשים לאחר שחתם על עסקה להעברת 3/12 לתובע, וברור כי התובע היה צד העלול להפגע ככל שתביעתו של הנתבע תדחה בשל מכירה לכאורה של אותם מקרקעין פעמיים לשני אנשים שונים (התובע והנתבעת).

מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיע התובע עם הנתבע באמצעות האפוטרופוס בתיק שהתנהל אצל הש' שרעבי, לא מהוה אישור בדיעבד להסכם המכר ו/או תחליף לאישור בית הדין השרעי, ואין בו כדי לאיין את הצורך במתן אישור של בית המשפט המוסמך להסכם המכר ו/או להסכם הפשרה, לכן גם הסכם המכר מיום 16/05/2017 וגם הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בפני השופט שרעבי אינם בעלי תוקף משפטי מחייב, ואין לבית משפט זה סמכות להורות על ביצוע פסק הדין של השופט שרעבי.

כשירות הנתבע מתוך המסמכים והצלבת התאריכים עולה כי הסכם המכר מיום 16/05/2017, ייפוי הכח הכללי מיום 01/05/2017 וייפוי הכח הבלתי חוזר מיום 16/05/2017 נחתמו כולם על ידי הנתבע בעצמו הגם שבאותה עת היה במעמד חסוי ומונה לו אפוטרופוס.

...

כך גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה צו המניעה שנרשם בלשכת רישום מקרקעין ביום 11/01/2015 שלא מאפשר לנתבעת לבצע דיספוזיציה בחלקה 13 היה צריך להדליק אור אדום אצל התובע.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, מורה על ביטול הערת האזהרה של הנתבעת מיום 05/05/2010 (שטר מספר: 11792/2010/1 ) ולחלופין צמצומה ל-1/12 מזכויות הנתבע.

בכך יש למלא את פסק הדין של בית המשפט העליון, ובהתאם אני מורה על מחיקת כל הערה המקנה זכויות נוספות כלשהן לנתבעת בחלקה 13 מתוך בעלותו של הנתבע.

לפני בקשת הנתבעים להורות לתובעים לגלות מסמכים שונים הנוגעים להסכם רכישת המקרקעין הניצבים בליבת התביעה, וכן לנסיבות חתימת ההסכם וההליכים שקדמו לו. במסגרת הבקשה פונים הנתבעים בדרישה לגילוי ולעיון במסמכים ספציפיים הקשורים להליך קודם שנוהל בין התובעים לבין הבעלים הקודמים של המקרקעין, במסמכי עסקת רכישת המקרקעין ובמסמכים המצויים בידי צדדים שלישיים ועניינם סוגיית האפוטרופסות.

לצד הדברים שנאמרו עד כה אוסיף, כי קיומם של צדדים שלישיים שאינם מעורבים בהליך אולם כן לקחו חלק בעסקת המכר, וביתר שאת כאשר העסקה נעשתה עם אדם חסוי, מעניקים משנה תוקף להותרת המסמכים חיסויים.

משכך, ברור שמדובר במסמך שיש לו רלוואנטיות.

לא זו בלבד, אלא שהתובעים אף לא העלו כל טענה ביחס לחיסיון המסמך או הציגו נימוק משמעותי לכך שיש להותיר את המסמך חסוי בשלב זה. איני מוצאת לנכון לקבל טענה לפיה הגילוי עשוי לפגוע באפקטיביות של הדו"ח מאחר שהנתבעים יכוונו את תשובותיהם וישבשו את החקירה.

...

לפיכך, ובשים לב לאמור עד כה ולמסקנה לפיה גם אם טענות הנתבעים במלואן היו מתקבלות, הרי שהדבר לא היה משרת את הגילוי, לא מצאתי לנכון להורות על גילוי המסמכים המוצגים מעלה.

עיון בדו"ח החוקר הפרטי ובתיעודים שבוצעו על ידו לאחר עיון ובחינת הטענות שהוצגו על ידי הצדדים וכן לאחר שעיינתי בדו"ח החוקר, מצאתי לנכון להורות על גילוי ועיון בדו"ח החוקר.

סוף דבר התובעים יגישו תצהיר ערוך כדין ויגלו את המסמכים שהוריתי על גילויים כאמור מעלה – דו"ח החוקר שבוצע על ידם (ללא התמלול והתיעוד).

התובעים יעמידו מסמכים אלה לעיון הנתבעים תוך 14 ימים ממועד החלטתי זו. מאחר שחלק מדרישות הגילוי התקבלו וחלקן נדחו, איני עושה צו להוצאות.