חוזה לרכישת יחידת נופש ביטול עקב הטעייה

ההיתקשרות נעשתה בשיטה של "Time Sharing": אדם רכש זכות להשתמש ביחידת נופש בבתי המלון של קלאב הוטל ולהנות משירותי המלון לפרק זמן של שבוע קבוע בשנה, שהוסכם מראש, למשך מספר שנים, בתמורה לתשלום חד-פעמי ולתשלום דמי אחזקה שנתיים (להלן – הסכם הנופש).

ביום 3.11.2014 הוגשה על ידי מר אמיר חשין, מר אבי דקל, מר עמי לדרמן ועוד 577 אחרים, תובענה קבוצתית שעניינה בטענה, שקבוצת קלאב הוטל הפרה את הסכם הנופש הפרה יסודית, מכוונת ומתמשכת, באופן המקים לבעלי זכות הנופש עילה לביטולו, וכן זכות להשבת כספים ששלמו לקלאב הוטל, לרבות בגין רכישת זכות הנופש עצמה (ת.א. 5734-11-14 חשין ואח' נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ ואח'; להלן – תובענת חשין).

גם כאשר צוין בפירסום כי הביטול הוא 'ללא זכות השבה', יש בכך כדי ליצור עמימות ומקום לפרשנות, ומכאן גם להטעיה – האם הכוונה לסכום הראשוני והחד פעמי ששולם על פי הסכם הרכישה? האם הכוונה לדמי האחזקה? האם הכוונה לזכות קזוז? וכיו"ב. ועוד יוער בהקשר זה, כי בהסכם הפשרה המוצע יש ריבוי הוראות ותרחישים בהתייחס להיתחשבנות בין הצדדים בנוגע לדמי האחזקה – הוראות מורכבות שאף לא לגמרי ברורות, ולפחות נתונות לפרשנות.

...

התוצאה היא, שמכח שימוש לרעה בזכות, יש מקום לאור האמור לעיל לסלק את התובענה השנייה על הסף.

סוף דבר צירופן של טענות הסף על רקע ניהול הליכים מקבילים וממושכים מעלה, שאין מקום או צורך לדון בבקשה לסילוק על הסף עם הדיון בבקשה לאישור.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל סבורני, שיש להורות על דחיית בקשת האישור על הסף.

עסקה ברוכלות בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום מסירת המוצר לפי המאוחר (סעיף 14 לחוק); עסקה בעיניין רכישה של יחידת נופש בתוך 14 ימים [.

] (סע' 14א לחוק); עסקת מכר מרחוק – בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה וקבלת המוצר או קבלת מיסמך המכיל את הפרטים הנדרשים לפי הוראות הסעיף, לפי המאוחר (סע' 14ג לחוק); עסקה למכירת נכס שבוטלה עקב הטעה או ניצול מצוקה – תוך 14 ימים [.

...

מכל האמור המסקנה היא שהסדר ביטול עסקת מכר מרחוק הוא הסדר כולל וממצה והוא אינו מותנה באי-שימוש במוצר; וזאת בשונה מביטול עסקה לרכישת טובין 'פנים אל פנים'.

התוצאה: אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה ומורה לפיכך על ביטול עסקת רכישת השעון החכם שרכש התובע מאת הנתבעת.

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע עלות רכישת השעון בניכוי 'דמי ביטול' של 100 ₪, סה"כ 2,500 ₪.

הטעה זו, נטען, מזכה את התובע בזכות לבטל את החוזה ולדרוש פיצויים.

סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן קובע, כי "ביטל צרכן חוזה לפי סעיפים 14א(ג), 14ג(ג) או 14ג1(ג) עקב פגם בנכס נושא החוזה או העסקה, עקב אי התאמה בין הנכס או בין השרות, לבין הפרטים שנמסרו לו לפי סעיפים 14(א)(א) ו-(ב) או 14ג(א) ו-(ב), עקב אי אספקת הנכס או השרות במועד שנקבע לכך בחוזה או בשל כל הפרה אחרת של החוזה בידי העוסק- (1) יחזיר העוסק לצרכן בתוך 14 ימים מיום קבלת ההודעה על הביטול את אותו חלק ממחיר העסקה ששולם לו על ידי הצרכן, יבטל את חיובו של הצרכן בשל העסקה וימסור לו עותק מהודעת ביטול החיוב כאמור ולא יגבה מהצרכן דמי ביטול כלשהם". ראשית, הוראות סעיף זה אינן רלוואנטיות לענייננו, שעה שהן חלות לגבי ביטול חוזה לפי סעיף 14א(ג)- הנוגעת לרכישת יחידת נופש; סעיף 14ג(ג) העוסק בעסקת מכר מרחוק; ובסעיף 14ג1(ג) העוסקת בעסקת מכר מרחוק שנערכה עם אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש.

בהנתן שהתנהגות הצדדים קיבלה את כשלון העסקה ואת עצם הביטול, הרי שבזמן אמת לא דרש הנתבע את המשך קיום החוזה – משמע אכיפתו – והשלים עם ביטולו ועל כן יש לבחון את חלופה ב' לטענת הקזוז שהוצגה בכתב ההגנה.

...

פרשנות הנתבע להוראה לפיה בשעה שמתבצעת עבודת התקנה, אותה לא ניתן להשיב, לא מוקנית זכות הביטול לגבי אותה העבודה מקובלת עלי.

לאור כל האמור לעיל, הרי שלתובע לא עמדה הזכות לבטל את ההסכם, לא מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן, לא מכוח הדין הכללי, ולא לאור הוראות ההסכם עצמו.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

מבוא בפני תביעה לביטול הסכמי מכר דירות נופש והשבה כספית של הסך של 3,500,000 ₪.

גם טענות התובעת על אי רישום הבית המשותף – הן ניסיון פסול וכוזב להטעות את בית המשפט.

ידוע לרוכש והרוכש יודע כי ההסדרים החוקיים הקשורים ל"דירות נופש" עודם מצויים בשלבי גיבוש ברשויות השונות, והרוכש מקבל על עצמו כל הסדר חוקי קיים ו/או עתידי שיתקבל בנוגע לפרוייקט זה או לפרוייקטים מסוג זה, ולא יוכל לבוא לחברה בכל טענה שעניינה סתירה בין הסדר חוקי כאמור לבין הוראות הסכם זה. הוא מקבל על עצמו את קביעותיהם והחלטותיהם של פסקי הדין וההחלטה הנ"ל ומתחייב לפעול בהתאם להוראותיהם, קרי: להעמיד את יחידתו לרשות הציבור הרחב, אם באמצעות החברה לניהול מאגר היחידות כהגדרתה בסעיף 33 להלן, וזאת לתקופה של למעלה מחצי שנה במצטבר, בכל שנה.

...

מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון את ההכנסות המתקבלות מדירת הסוויטה מתוך הכספים המתקבלים מהשכרת דירות הסוויטה מה שמעלה את ערכה של דירה זו. סוף דבר בדברי הסיכום כותב ב"כ הנתבעים: "ג. יש לדחות את הניסיונות לאנוס על ההסכמים פרשנות הפוכה ללשונם המפורשת.

" (עמ' 32) אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים את הוצאותיהם לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 30,000 ₪.

  כפי שפסקתי בהחרחבה בכל הנוגע לביטול קורס לאחר חלוף 14 יום (ראו ת"ק 24291-11-22 (8.2.23)) – עינינו הרואות כי גם אם נחיל את חוק הגנת הצרכן על לימודי תואר של מוסדות להשכלה גבוהה, הרי שהמחוקק, ככלל, לא אפשר לצרכן לצאת במהלך קבלת שירות בעיסקה קצובה עקב חרטה, ללא הצגת טעם של פגם בשירות או במוצר או היקשרות עקב הטעייה או כפייה או עושק (שיש בכל אלה היתמודדות עם רף ראייתי גבוה).

צא וראה, כי בתוספת הרביעית מופיעות שתי עיסקאות – עסקה בעיניין רכישה של יחידת נופש המאפשרת "פתח יציאה" וכן עסקה בעיניין רכישת שירותים במכון כושר המאפשר "פתח יציאה" במהלך השנה הכוללת גם בריכות שחייה וקורסים במסגרת זו, כאשר קודם לכן – לא התאפשרה היציאה עד תום התקופה הקצובה או שניתן היה להשתחרר מהמנוי תחת קנס יציאה מוגדל.

על כן, הדין מאפשר לאדם להשתחרר מחוזה שעשה, בכפוף לתשלום דמי ביטול שהוגדרו בתוספת הרביעית לחוק הגנת הצרכן – כך למשל בעיניין מכוני הכושר ויחידות הנופש, כאמור.

...

בעניין קידום בע"מ, בית המשפט שרטט את עובדות המקרה וביחס אליהן מיקד את השאלה המשפטית – "אדם נרשם ללימודים בתחום בו הוא מבקש להרחיב את השכלתו ולהעשיר את ידיעותיו. תמורת לימודיו נגבה ממנו שכר לימוד כולל, המוסכם בינו לבין העוסק. זמן מה לאחר תחילת הלימודים מגיע האדם למסקנה כי אין הוא מעוניין להמשיכם. בעקבות זאת הוא מודיע לעוסק עמו התקשר על הפסקת לימודיו ומבקש השבה של חלק מהסכומים ששילם מראש, באופן יחסי לתקופת הלימודים אותה אין ברצונו לממש. העוסק מסרב בטענה שעל פי הדין ולפי תנאי החוזה, אין ללקוח זכות לבטל את ההתקשרות לאחר שהחל את לימודיו– האם ללקוח ישנה תרופה נגד העוסק במקרה שכזה? האם עומדת ללקוח "זכות חרטה" לאחר תחילת הלימודים? האם עומדת ללקוח "זכות השתחררות" מתכנית לימודים לאחר שהשלים חלק ממנה? בית המשפט המחוזי הבחין בין שני מצבים בהם מבקש הלקוח לבטל את ההתקשרות.

יצוין, כי המבקשת שם העלתה טענות נוספות כנגד המסקנה שישנה סבירות לקביעת התניה כמקפחת.

על כן, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.