חוזה הקמת מבנה מגורים ביישוב באר יעקב

בית משפט השלום בבאר שבע בב"נ 45368-04-13 גבועה ואח' נ' מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום תיק חצוני: בפני כב' השופט יעקב דנינו המבקשים: 1. סלים גבועה 2. עלי גבועה 4. שפיק גבועה באמצעות עוה"ד ארז ביטון המשיבה: מדינת ישראל - ועדה מחוזית לתיכנון ובניה מחוז דרום באמצעות עוה"ד לוטם כפרי החלטה

טעמי הבקשה נעוצים היו בכך שקיימת החלטת ממשלה מפברואר 2006, כמו גם אישור עיקרוני מצד משרד הפנים מדצמבר 2009, להקמת היישוב אלפורעה, וכי "מחדלי המנהל שטרם הקצה מגרשים מתאימים למבקש ובני משפחתו לצורך הקמת בית מגוריהם, אילצוהו להקים המבנה...עד אשר המנהל יקיים את הבטחתו..." (ס' 7 לבקשה).

מפאת חשיבותו, כפי שיבואר להלן, ראוי כי סעיף 6 להסכם, יצוטט במלואו: "ב"כ המבקשים מצהיר כי שוחח עם המבקשים, וכי המבקשים נתנו את הסכמתם להסכם זה, לאחר שב"כ המבקשים הסביר לכל אחד מהמבקשים את תוכן ההסכמה, את התחייבויות כל אחד מהמבקשים, ובמיוחד את התחייבות המבקשים להרוס את המבנים בעצמם עד למועד הנדחה, כהגדרתו לעיל, את המשמעות המשפטית של בקשה והסכמה זו, ואת הזכויות והחובות העומדות למבקשים מכוח הדין. לאחר שהמבקשים אישרו והצהירו בפני בא כוחם כי הבינו את תוכן ההסכמה דלעיל, חתם בא כוחם על הסכם ובקשה זו". בהחלטת בית המשפט מיום 8.5.13, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

...

בית המשפט קבע, בין היתר: "...שוכנעתי כי טענת המבקשים, שלפיה המשיבות או מי מטעמן הגיעו עימם להסכמות בדבר הקפאת או ביטול של הצווים - אינה מבוססת עובדתית ואינה נתמכת במסמכים או בתצהירים כדבעי. מנגד, קיימות הסכמות בכתב, אשר קיבלו תוקף של החלטות בבית משפט השלום, בשעה שהמבקשים היו מיוצגים כראוי (ע"י בא כוחם דאז) והם אישרו כי הבינו את תוכן ההסכמות...שלפיהן מסכימים המבקשים למימושם של הצווים". בכך גם נשללה טענת המבקשים, לפיה, לא הבינו את מהות ההסכמה אשר ניתנה מפי בא כוחם במסגרת ההליך בבית משפט השלום.

סוף דבר על יסוד כל האמור, לאחר שנמצא כי אין ממש בטענות המבקשים, ובשים לב לדרך הילוכם, כמפורט, ועל רקע העובדה שממילא בהתאם להלכה הפסוקה, ככלל, ביהמ"ש לא יעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, מצאתי לדחות את הבקשה.

בהקשר זה, נתתי דעתי לקביעת כב' השופט לוי בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר קבע כי "מוצדק היה לפסוק הוצאות בשיעור גבוה לחובת המבקשים". ואולם, סופו של דבר, נוכח שירות המבקשים בצה"ל, העמיד את סכום ההוצאות על שיעור מתון יחסית, בסך 7,000 ₪.

נוכח האמור, וחרף העובדה שדומה בעיניי כי שיעור ההוצאות לא משקף נכוחה את ההוצאות שראוי כי ייפסקו לחובת המבקשים, לא ראיתי לסטות מאמת המידה שקבע כבוד השופט לוי, ואני קובע כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 6,000 ₪, אשר ישולמו לא יאוחר מיום 15.3.14, אחרת יישאו הפרשי הצמדה כדין.

דיון והכרעה באר יעקב עוברת בשנים האחרונות תנופת פיתוח, הן עקב הקמת שכונות חדשות בבנייה רוויה והן עקב פינוי "מחנה צריפין" ששטחים ניכרים ממנו מועברים לתחום שיפוטה המוניציפאלי.

למחרת היום, 14.08.2018, נערך דיון בוולנת"ע. במסגרת הדיון הוצג גם עניינם של המושבים נווה דורון ותלמי יחיאל, באופן הבא: "היישובים האלה סופחו מוניציפאלית לבאר-יעקב, למרות שהם אינם בהכרח עדיין חלק אלא יותר רזרבה קרקעית עתידית להיתכנותה כאשר יגיעו להסדר עם בעלי הנחלות או אלה שמחזיקים במשקים של שני המושבים האלה [...]

העותרת (החקלאי באר יעקב אגודה שיתופית בע"מ) מחזיקה בשטח של מאות דונמים שכולל 39 נחלות חקלאיות שנמסרו לחזקתה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (כיום, רשות מקרקעי ישראל) מכוח חוזה שכירות – "משבצת דו-צדדי". כעולה מהסכם השכירות [נספח 4 לתגובת המדינה] השטח נימסר לאגודה למטרות הבאות בלבד: "א. ניצול השטח העליון של הקרקע לצרכי חקלאות בלבד;

הקמת מבנים משקיים ושמוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; הקמת מבני ציבור ושמוש בהם;"

...

עיקר טענות המשיבות הוועדה המחוזית, יו"ר הוועדה המחוזית ורמ"י (להלן, ביחד – המדינה) סברו כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעת מוסדות התכנון.

יפים לכך הדברים ששנה השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין בעע"ם 2832/09 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ, פסקה כ"ז (נבו 09.01.2011): "... ומשכך צודקות בסופו של יום המערערת והמדינה בעמדתן, כי מוסדות התכנון רשאים היו לעכב את הדיון בבקשת המשיבה עד להכרעה בסוגיות אלה. סבורני, כי עמדה זו מובילה גם לתוצאה רצויה של מעין "תמיכה הדדית" בין דיני הקניין לדיני התכנון והבנייה, אשר כשלעצמי אני רואה בה חשיבות, וכך נזדמן לי לומר בעבר "אך פשיטא שהמצב הנכון והרצוי הוא כי שני המסלולים, הקנייני והתכנוני - ילכו יחדיו, כי במהות לכך נועדו" .

" אני סבור כי שיקוליה של הוועדה המחוזית שראתה לנכון לבסס את דחיית התכנון המתארי של שטחי המושבים על האי-ודאות באשר לביצוע מערכות הסעת ההמונים שמצויות בשטחי המושבים או ברדיוס ההשפעה עליהם הם ענייניים ונטועים בלב-ליבו של מתחם הסבירות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

בית משפט השלום בירושלים ו"ע 32972-09-13 שיפמן ואח' נ' מנהלת תנופה ו"ע 32991-09-13 יזרעאלי ואח' נ' מנהלת תנופה תיק חצוני: בפני כב' השופטת אנה שניידר המערערים בת- 32972-09-13 1. יואל שיפמן 2. חיה שיפמן המערערים ב- 32991-09-13 1. יעקב יזרעאלי 2. נאוה יזרעאלי המשיבה וועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההיתנתקות פסק דין

במקרה דנן , רלבאנטי שווי הנכסים הואיל והמערערים בחרו במסלול זה. הפצוי לפי שווי הנכסים של העסק מוסדר בחלק א' לתוספת, ומורכב מרכיבים אלה בלבד: מלאי, פריטי הרכוש הקבוע, המבנים , והקרקע.

טענות המערערים המערערים טוענים כי שגתה המשיבה בקביעתה לפיה הם הצטרפו להסדר העתקה ביישוב אבני אית"ן. לטענתם הם עברו להתגורר ביישוב בכוחות עצמם, ולא נכללו מעולם בהסדר העתקה כלשהוא, שכן הם עברו ליישוב אבני אית"ן לאחר שהצטרפותם להסכם העתקה קהילתית ליישוב באר גנים לא יצאה אל הפועל.

בית המשפט העליון קבע באופן מפורש בפס"ד מייזליק: "תוספת פיצוי זו באה ליתן מענה לקבוצה מוגדרת וייחודית – מי שעסקו בחקלאות בשטח המפונה ומרכז חייהם היה בו. הנמנים על קבוצה זו נדרשו להיתמודד, כפי שהוסבר, עם קושי כפול: האחד, הקושי הגלום בפינויים, יחד עם משפחתם, מביתם והצורך להתחיל מחדש, לבחון היכן יקימו מחדש את חייהם ויבנו את ביתם, הגשמי והרגשי.

...

כיצד ניתן אם כן לטעון שהקרקע שהוקצתה למערערים בישוב אבני אית"ן, שהוזכר באופן מפורש בחוק, לא הוקצתה "בקשר עם יישום החוק"? למערערים בלבד הפתרונים בעניין זה. גם טענת המערערים כי במתן הפיצוי הנוסף בשל הקרקע בישוב אבני אית"ן יש משום החזרת המצב לקדמותו – דינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור – דין הערעורים להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3257/21 ע"א 3259/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערערת בע"א 3257/21 ומשיבה 3 בע"א 3259/21: עמותת חזון יחזקאל המערער בע"א 3259/21 ומשיב 1 בע"א 3257/21: עו"ד ארז חבר – מפרק עמותת מרכז אלומה (ע"ר) נ ג ד משיב 1 בע"א 3259/21: משרד המשפטים – רשות התאגידים משיבה 2 בע"א 3257/21 ובע"א 3259/21: רשות מקרקעי ישראל משיבה 3 בע"א 3257/21: משרד חינוך משיבה 4 בע"א 3257/21 ומשיבה 6 בע"א 3259/21: המועצה האזורית שפיר משיב 5 בע"א 3257/21 ובע"א 3259/21: אוחנא מאיר ו-75 אח' (תושבי ישוב אלומה) משיבה 6 בע"א 3257/21 ומשיבה 4 בע"א 3259/21: עמותת כנסת אליהו שע"י קהילת הפרושים משיב 7 בע"א 3257/21: רשם העמותות משיב 8 בע"א 3257/21 ומשיב 7 בע"א 3259/21: כונס הנכסים הרישמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' פרסקי) בפר"ק 20837-11-12 מיום 3.3.2021 תאריך הישיבה: י"ח בשבט התשפ"ג (9.2.2023) בשם המערערת בע"א 3257/21 ומשיבה 3 בע"א 3259/21: עו"ד שי גליקמן; עו"ד הילה נאור; עו"ד שלמה נס; עו"ד ענבל רחמים-אביטל בשם המערער בע"א 3259/21 ומשיב 1 בע"א 3257/21: בעצמו בשם משיב 1 בע"א 3259/21; בשם משיבה 2 בע"א 3257/21 ובע"א 3259/21; בשם משיבה 3 בע"א 3257/21; ובשם משיב 7 בע"א 3257/21: עו"ד יעקב הילמן בשם משיבה 4 בע"א 3257/21 ומשיבה 6 בע"א 3259/21: עו"ד אריק נצר בשם משיב 5 בע"א 3257/21 ובע"א 3259/21: עו"ד אהוד גרי בשם משיבה 6 בע"א 3257/21 ומשיבה 4 בע"א 3259/21: עו"ד דודי הלפר; עו"ד אביחי יהוסף בשם משיב 8 בע"א 3257/21 ומשיב 7 בע"א 3259/21: עו"ד חיים זקס; עו"ד ליאור גפן ][]פסק-דין

מהדוחות שהוגשו על ידי המפרק עלה כי התעוררו בעיות שונות בקשר לקידום הליכי הפרצלציה במגרשים עליהם ניבנו בתי המגורים; עיכובים בהבאת אסמכתות מצד התושבים בקשר לזכויותיהם במבני המגורים; בעייתיות הנובעת משימוש שנעשה במספר מבנים בישוב על ידי ישיבת כנסת אליהו (להלן: הישיבה) המנוהלת על ידי עמותת כנסת אליהו; ועוד.

בהקשר זה, צודקת המדינה כי סעיף 25(ה)(1) להסכם החכירה קובע כי במקרה של ביטול החוזה על ידי המחכיר, יהיה המחכיר חייב לשלם לחוכר את שווי המחוברים "שהוקמו על-ידיו". נוכח המחלוקת בשאלה על ידי מי ניבנו המחוברים למקרקעין, בצדק קבע בית המשפט כי על המפרק להוכיח את טענותיו כי המבנים בישוב ניבנו על ידי העמותה וכי היא זכאית לפצוי בגין כך. בעיניין זה איפוא עוד דיה לשמחה בשעתה כאשר הזכויות להן טוען המפרק בין היתר בטענות המופנות נגד חזון יחזקאל שמורות לו, וכך גם טענות חזון יחזקאל בקשר לכך.

...

במצב דברים מעין זה, אין מנוס מהשבת האחריות על המקרקעין לרמ"י שעליה לפעול ככל הניתן בשקדנות ובמהירות האפשרית לקידום המצב.

לסיכום אפוא: הסכם החכירה בוטל כדין.

המקרקעין, שהם מקרקעי ישראל ומנוהלים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, נמסרו לאגודה השיתופית בהסכם משבצת עם מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ-ישראל לצורך מגורים וחקלאות בלבד.

מדובר בשכונה ביישוב העירוני באר-יעקב.

מאחר שאין מחלוקת כי בעניינינו ייעודם של המקרקעין הנו מגורים וחקלאות, שאינם נמנים עם אותם ייעודים שבסעיף 9.2(א) הנ"ל, הרי לכאורה נידרשת, לפי סעיף 9.1 לתקנון, תכנית מפורטת כדי לאפשר הקמתה של תחנת תידלוק (ראה גם רע"א 384/93 מועש בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה טבריה).

העותר אף קובל על כך שועדת הערר הביאה בחשבון "שיקולים עונשיים". זאת מסיק העותר מכך שהוועדה ציינה כי במקרה דנן נועד ההיתר לאשרר בדיעבד מבנה שאינו תואם לתכליות חקלאיות.

...

הוועדה הייתה רשאית להגיע למסקנה, כי בהיתחשב באופיו של הישוב ובמכלול הנתונים התכנוניים שעמדנו עליהם, יש בתחנת תדלוק פוטנציאל למטרד ולסיכונים בטיחותיים, וכי שימוש זה אינו עולה בקנה אחד עם מגמות התכנון הבאות לביטוי בתמ"מ 3/7.

הוועדה המקומית הצהירה לפרוטוקול כי תאכוף את הוראות חוק התכנון והבניה בהתייחס למושב כולו, וחזקה עליה כי תעמוד בהצהרתה זו. אשר-על-כן אני מחליט לדחות את העתירה הן בשל היעדר חתימת המינהל על הבקשה להיתר והן משום שלגופם של דברים לא נמצאה עילה להתערבות בית-המשפט בהחלטתה של ועדת הערר.

העותר ישלם למשיבה 1 שכר טירחת עורך-דין בסך של 8,000 ש"ח. סכום זהה ישלם למשיבים 3-2 (ביחד).