חוזה העסקה שאינו יוצר יחסי עובד-מעביד

הלכה היא כי קרבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת הווצרות יחסי עובד מעסיק, אולם כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה על בית הדין לבחון בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.

גם דברים אלו תומכים במסקנה כי התובע לא היה עובד מן המניין בנגרייה אלא העסקתו נשאה אופי של "עזרה משפחתית". ומכאן לסוגיית התשלום ששולם לתובע עבור העסקתו הנטענת, שיש ליתן לה חשיבות רבה בהתאם לפסיקה, שעה שבוחנים את אופיים של היחסים בין בני המשפחה (ר' עב"ל 535-09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.9.2010).

...

אשר על כן, דין התביעה להידחות אך מטעם זה. למעלה מן הצורך, כיוון שבכך יכולתי לסיים, אציין כי אף בנוגע לפלוגתה הנוספת בהליך, לא התרשמתי כי התובע הוכיח את קרות התאונה ביום 3.2.17.

סוף דבר ממכלול הנימוקים שפורטו עד כה עולה המסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין בנו יגאל או כי דובר בעבודה סדירה, שאילולא ביצע אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד, כלשון סעיף 1 לחוק.

כמו כן, לא הוכיח התובע את עצם קרות תאונת העבודה מיום 3.12.17 ואין מנוס מדחיית התביעה.

בהתאם לפסיקה, קרבה משפחתית לכשעצמה אינה מונעת הווצרות יחסי עובד מעסיק, אולם כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה על בית הדין לבחון בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות.

בעיניין זה נתתי דעתי לכך שהתובע לא הוכיח כי אכן שולם לו שכר כלשהוא בפועל בגין עבודתו ואף אם כן מדובר בשכר נמוך ולא ריאלי, אף לגירסתו, אליו לא התווספו כל זכויות סוציאליות על פני תקופה של עשר שנים ואף לאחר סיום העסקתו לא קיבל פצויי פיטורים.

...

אשר על כן, לא סברתי כי המסמכים שהגיש התובע סותרים את המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה עבודתו לא חרגה מגדר "עזרה משפחתית" כאמור.

ממכלול הראיות שהונחו בפני ובכלל זה עדות התובע, כפי שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי התקיימו יחסי עבודה בין התובע לאמו או כי התובע ביצע עבודה סדירה, שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי אחר.

סוף דבר ממכלול הנימוקים שפורטו עד כה עולה המסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסי עבודה בינו לבין אמו או כי דובר בעבודה סדירה, שאילולא ביצע אותה הוא הייתה נעשית בידי עובד, כלשון סעיף 1 לחוק.

התובע מבהיר כי קרנליאן לא מסרה לו הסכם עבודה בכתב לגבי תנאי העסקתו ולא מסרה לו תלושי שכר, כאשר בדיעבד התברר כי אף לא דיווחה עליו למוסד לביטוח לאומי.

בהתאם, היה עליה לברר את תנאי העסקתו של התובע, האם הוא מדווח לביטוח לאומי והאם שכרו משולם כחוק, אולם לא עשתה כן. התובע מוסיף עוד כי אינו מכיר את היחסים בין הצדדים השלישיים, לא היה מודע להסכם ביניהם וידע כי הוא מועסק ע"י קרנליאן, אשר הוציאה עבורו אישור העסקה.

עוד מוסיפה קרנליאן כי אין בהנפקת אשרת הכניסה לתובע באמצעותה כדי ליצור יחסי עובד ומעסיק בינה לבין התובע.

[2: דב"ע (ארצי) נב/3-142 חסן אלהרינת - כפר רות, פד"ע כד 535 (1992)] עוד נקבע בפסיקה כי המבחן המרכזי לזיהוי המעסיק במצבים אלו של מתכונת העסקה מורכבת הוא מבחן "האותנטיות והלגיטימיות" של ההיתקשרות, כך שזהות המעסיק לא תקבע על פי הגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי אם על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו[footnoteRef:3].

...

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן לפיו תוכר התאונה מיום 17.4.2018 כתאונת עבודה, כאשר במועד האירוע היה התובע בגדר עובד שכיר של צד ג' 2.

כפועל יוצא, הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 דינה להידחות ואילו הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 – מתקבלת.

לאור תוצאת ההליכים ובשים לב למספר הדיונים והבקשות בהליך זה, הנתבע ישלם לתובע ולצד ג' 1 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ לכל אחד [בסה"כ 17,000 ₪] .

ביחס לסמכותו הנטענת של בית הדין לעבודה בקשר עם עילות העוולה המסחרית נטען כי סמכות זו מוגבלת ומצומצת אך ורק למקרים בהם התובענה נובעת מיחסי עובד מעביד או מחזה ליצירת יחסי עובד מעביד, מה שאין כן בעיניינו שכן אין מחלוקת כי התובעים לא היו מעסיקיו של הנתבע 1.

ביחס לעילות החוזיות נטען כי בין התובעים לבין הנתבע 1 נרקמה מערכת הסכמית מפורטת ומפורשת, אשר הסכם העסקתו הובא רק כדוגמא לה. בטענתו, הנתבע 1 מתעלים ממערכת הסכמית זו כמו גם מהיותו היזם, דרקטור, מנכ"ל החברה והרוכח החיה בחברת נטע אייזנשטיין ומי שחתום על כל הסכמיה.

החברה פורקה בהליך של פירוק מרצון וחוסלה ומכאן שהגשת התביעה בעניינינו במסלול של תביעה אישית אינו יוצר חשש להעדפת נושים או לפגיעה בסכויי השקום של החברה.

...

טענות הצדדים בקשה 11 טענות הנתבעים 2, 4 ו-5 הנתבעים בבקשתם טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

אשר על כן הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ככל שהיא מתייחסת לטענה כי עילות התביעה, ולמצער חלקן, מוקנות לחברה ואינן מקימות לתובעים זכות תביעת אישית, או כי עובדות כתב התביעה אינן מקימות זכות לסעד המבוקש, נדחית, זאת למעט ביחס לעילות התביעה אשר הסמכות הייחודית לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה.

הטענה כי הגשת הבקשה נועדה לעקוף את דיני הפירוק ודיני המס טענה זו נטענה ללא ביסוס מספיק ואין בידי לקבלה.

סוף דבר הבקשות לסילוק על הסף של התביעה או עילה מעילותיה, נדחות, זאת למעט ביחס לעילות התביעה אשר כאמור לעיל, הסמכות הייחודית לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה.

דיון והכרעה סעיף 40 (ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) קובע כי מבוטחת לדמי לידה היא "עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל". בסעיף 49(א) נקבע כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה".   החוק מגדיר בסעיף 1 מיהו "עובד", באופן הבא: "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

בעב"ל (ארצי) 580/08 ביאדסה מנאל – המוסד לביטוח לאומי (18.12.08) נפסק בהקשר זה: "יוצא אפוא כי על מעמדה של המערערת להיבחן כרגיל לפי מבחני משפט העבודה, בשים לב לקרבה המשפחתית בינה לבין גיסה. לעניין זה נקבע כי יש להבחין בין מי שמסייע לקרוב מישפחה במסגרת יחסים וולונטריים התנדבותיים, לבין מי שעושה כן במסגרת קשר מחייב של יחסי עובד מעביד. הלכה פסוקה היא כי קרבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת הווצרות יחסי עובד מעביד, ואולם, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרוב המשפחה לבין מעסיקו, תוך שימת לב לסימני ההיכר השונים, כגון, מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סימלי וכד' (עב"ל אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603, 616; דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי – כץ, פד"ע ה 31". בעב"ל (ארצי) 20105/96 אורלי יהלום – המוסד לביטוח לאומי (30.9.01) נפסק שכאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי מישפחה יש להראות שבוצעה עבודה בפועל עבור בן המשפחה, יש דיווח שוטף לנתבע על בן המשפחה "כעובד", להראות ששולם שכר, שהתמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" היא אכן תמורה בעד ביצוע עבודה בפועל וכי מדובר בתמורה נאותה, ופרמטרים שונים נוספים שיוכיחו שבין הצדדים קיימת מערכת חובות וזכויות מכח קשר חוזי.

...

לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים, אנו קובעים שלא עלה בידי התובעת להוכיח שבתקופה שבמחלוקת שבין החודשים 6/20 עד 1/21 התקיימו בינה לבין לחמותה יחסי עובד ומעסיק החורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית מכאן שדין התביעה להידחות.